THE FINALS! - GAME 1
- פותח הנושא billc
- פורסם בתאריך
אליקו בן לולו
Active member
שימי: טיייימייייי!!!!
פתאום הבנתי משהו, זו תגלית היסטורית, ולא הייתי צריך שתפוח יפול לי על הקאבסה: שימי ריגר הוא אריק קרטמן.
סייז, קול, פרסונלטי.
הוא אריק קרטמן.
פתאום הבנתי משהו, זו תגלית היסטורית, ולא הייתי צריך שתפוח יפול לי על הקאבסה: שימי ריגר הוא אריק קרטמן.
סייז, קול, פרסונלטי.
הוא אריק קרטמן.
Enrique romero
New member
חחחחחחח גם אני חשבתי על סאות'פארק
ועל הילד טימי. מעניין אם ריגר רואה ת'תכנית והביא את ה"טימייייי" שלו משם.
ועל הילד טימי. מעניין אם ריגר רואה ת'תכנית והביא את ה"טימייייי" שלו משם.
rapgamer4ever
New member
סיכומון קטנטון
1. אין לי זמן בימים האחרונים לכתוב בפורום. כיף לקרוא מגוון דעות וניתוחים מעניינים. בהחלט תקופה יפה פה.
2. טוני פארקר הופך בן לילה מרכז טוב לאחד הגדולים בהיסטוריה... אז לא. הוא רכז ענק שמשתפר בצורה מאוד עקבית כל שנה בלי יוצא מהכלל. כיום אין ספק שהוא אחד השחקנים הטובים והחכמים בליגה.
3. טים דאנקן הופך בן לילה לגדות השחקנים בדורו. אולי זה נכון, אבל קמפיין הפלייאוף הנוכחי שלו משני בחשיבותו במורשת שהוא יצר.
4. מי שניצח הלילה הוא דוקא לא פארקר ולא דאנקן אלא פופוביץ'. החסרון הכי גדול של הספארס מול מיאמי הוא האתלטיות כמובן. פופ בחר למנוע את הפאסט ברייק בכל מחיר ושם דגש עליון על המנעות מאיבודים וירידה מהירה להגנה. התוצאה היא 4 איבודים של הספארס (לא מדובר באיזה שיא NBA למשחק גמר?) ו-6 ריבאונדים בהתקפה בלבד.
התכנית הוכיחה את עצמה, מיאמי אמנם ניצחה בריבאונד אבל קלעה באחוזים נמוכים ולא הצליחה לנצל את יתרון המהירות שלה.
רציתי לכתוב ניתוח לפני הגמר אבל לא הספקתי. חשבתי שהספארס יפעלו שונה מאינדיאנה ודוקא לא ילכו חזק על הריב' התקפה כי אין להם את הרגליים של סטיבנסון ופול ג'ורג' והם לא יכולים לרדת להגנה כמו אינדיאנה. וואלה שיחקו אותה.
5. אני מרגיש נורא מוזר. סאן אנטוניו שיחקו עשרות סדרות פלייאוף מאז שהתחלתי לאהוד NBA. זו הפעם הראשונה שאני מעודד אותם בסדרה. איך עושים את זה בכלל? אני מרגיש שאני בעדם אבל קשה לי לעשות את זה כמו שצריך. קשה להשתחרר מהרגלים ישנים.
1. אין לי זמן בימים האחרונים לכתוב בפורום. כיף לקרוא מגוון דעות וניתוחים מעניינים. בהחלט תקופה יפה פה.
2. טוני פארקר הופך בן לילה מרכז טוב לאחד הגדולים בהיסטוריה... אז לא. הוא רכז ענק שמשתפר בצורה מאוד עקבית כל שנה בלי יוצא מהכלל. כיום אין ספק שהוא אחד השחקנים הטובים והחכמים בליגה.
3. טים דאנקן הופך בן לילה לגדות השחקנים בדורו. אולי זה נכון, אבל קמפיין הפלייאוף הנוכחי שלו משני בחשיבותו במורשת שהוא יצר.
4. מי שניצח הלילה הוא דוקא לא פארקר ולא דאנקן אלא פופוביץ'. החסרון הכי גדול של הספארס מול מיאמי הוא האתלטיות כמובן. פופ בחר למנוע את הפאסט ברייק בכל מחיר ושם דגש עליון על המנעות מאיבודים וירידה מהירה להגנה. התוצאה היא 4 איבודים של הספארס (לא מדובר באיזה שיא NBA למשחק גמר?) ו-6 ריבאונדים בהתקפה בלבד.
התכנית הוכיחה את עצמה, מיאמי אמנם ניצחה בריבאונד אבל קלעה באחוזים נמוכים ולא הצליחה לנצל את יתרון המהירות שלה.
רציתי לכתוב ניתוח לפני הגמר אבל לא הספקתי. חשבתי שהספארס יפעלו שונה מאינדיאנה ודוקא לא ילכו חזק על הריב' התקפה כי אין להם את הרגליים של סטיבנסון ופול ג'ורג' והם לא יכולים לרדת להגנה כמו אינדיאנה. וואלה שיחקו אותה.
5. אני מרגיש נורא מוזר. סאן אנטוניו שיחקו עשרות סדרות פלייאוף מאז שהתחלתי לאהוד NBA. זו הפעם הראשונה שאני מעודד אותם בסדרה. איך עושים את זה בכלל? אני מרגיש שאני בעדם אבל קשה לי לעשות את זה כמו שצריך. קשה להשתחרר מהרגלים ישנים.
Executioner
New member
באיחור קל - דעתי על מספר משחק 1 ולקראת 2
נתחיל מזה שלפני המשחק ראיתי שני תסריטים. באף אחד מהם לא ראיתי את לברון נותן תפוקה התקפית מנומנמת משהו. בכל זאת אני אתייחס להודעה ההיא:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1981&messageid=169665394
כמו שחשבתי לסאן אנטוניו לא היה שום יתרון על מיאמי בריבאונד. מיאמי הייתה עדיפה. מה שכן, כריס בוש היה חלש ודאנקן אחרי פתיחה חלשה יחסית נתן משחק גדול והוא עשה המון דברים שלא סופרים. אז שאלתי את עצמי איך פופ יגיב לסמול בול והתשובה הייתה רביעיית גארדים ודאנקן או ספליטר. למען האמת כאילו הסמול בול לא היה. לאונרד היה 4 וגרין/ג'ינובילי/ניל ב3 וב2 ופארקר ריכז את המשחק. רצו עם מיאמי ראש בראש וביטלו את היתרון שיש למיאמי (לפעמים) בהרכב של הסמול בול.
גרין פגע מהשלוש באחוזים לא רעים (בהתחשב שהוא זרק רק מה3), לאונרד לא. לאונרד יכול היה לגמור את המשחק עם 2 זריקות בדקות הסיום והוא החטיא את שניהם. אבל השכיל לשמור על לברון בצורה מצויינת. פארקר בערב סביר, הוא היה ענק בדקות הסיום והוא גרם ללברון לרוץ אחריו אבל הוא לא יוצא מגדר הרגיל. היה לו משחק טוב, גם ג'ינובילי היה סביר. כולם בס"א נתנו מחצית שניה הגנתית יוצאת מן הכלל ושם צריך לתת קרדיט לשחקנים. מיאמי ירדה מ52 בחצי ראשון ו36 בחצי שני. פופ רצה לרוץ עם מיאמי, ראה שזה לא עובד לו אז שינה לגמרי את המשחק במחצית ולמיאמי לא הייתה תשובה.
כל התנאים היו לטובת מיאמי. ווייד היה בערב טוב, אלן נתן תרומה מהספסל, הם אפילו ניצחו במאבק בריבאונד אבל בכל זאת הפסידו. הרבה כי מכולם, לברון "לא הגיע" למשחק. כן היה לו טריפל דאבל אבל הוא גם קלע בפחות מ50% ולא עבר את ה20 נק'. אז כן, למרות אני ארשה לעצמי לכתוב שהוא לא הגיע בגלל הרף שהוא מציב לאורך כל העונה.
מסקנות לקראת משחק 2:
זה נורא פשוט, ס"א צריכים לעשות בדיוק מה שהם עשו, אם לברון יגיע למשחק מס' 2 וייתן משחק לברוני טיפוסי, זה כנראה לא יספיק וס"א יצטרכו לעצור הכל מסביב לברון. בכל מקרה הם יצטרכו להמשיך עם ההגנה הטובה ולא לעשות טעויות לא מחוייבות, בדיוק כמו במשחק מס' 1.
נתחיל מזה שלפני המשחק ראיתי שני תסריטים. באף אחד מהם לא ראיתי את לברון נותן תפוקה התקפית מנומנמת משהו. בכל זאת אני אתייחס להודעה ההיא:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1981&messageid=169665394
כמו שחשבתי לסאן אנטוניו לא היה שום יתרון על מיאמי בריבאונד. מיאמי הייתה עדיפה. מה שכן, כריס בוש היה חלש ודאנקן אחרי פתיחה חלשה יחסית נתן משחק גדול והוא עשה המון דברים שלא סופרים. אז שאלתי את עצמי איך פופ יגיב לסמול בול והתשובה הייתה רביעיית גארדים ודאנקן או ספליטר. למען האמת כאילו הסמול בול לא היה. לאונרד היה 4 וגרין/ג'ינובילי/ניל ב3 וב2 ופארקר ריכז את המשחק. רצו עם מיאמי ראש בראש וביטלו את היתרון שיש למיאמי (לפעמים) בהרכב של הסמול בול.
גרין פגע מהשלוש באחוזים לא רעים (בהתחשב שהוא זרק רק מה3), לאונרד לא. לאונרד יכול היה לגמור את המשחק עם 2 זריקות בדקות הסיום והוא החטיא את שניהם. אבל השכיל לשמור על לברון בצורה מצויינת. פארקר בערב סביר, הוא היה ענק בדקות הסיום והוא גרם ללברון לרוץ אחריו אבל הוא לא יוצא מגדר הרגיל. היה לו משחק טוב, גם ג'ינובילי היה סביר. כולם בס"א נתנו מחצית שניה הגנתית יוצאת מן הכלל ושם צריך לתת קרדיט לשחקנים. מיאמי ירדה מ52 בחצי ראשון ו36 בחצי שני. פופ רצה לרוץ עם מיאמי, ראה שזה לא עובד לו אז שינה לגמרי את המשחק במחצית ולמיאמי לא הייתה תשובה.
כל התנאים היו לטובת מיאמי. ווייד היה בערב טוב, אלן נתן תרומה מהספסל, הם אפילו ניצחו במאבק בריבאונד אבל בכל זאת הפסידו. הרבה כי מכולם, לברון "לא הגיע" למשחק. כן היה לו טריפל דאבל אבל הוא גם קלע בפחות מ50% ולא עבר את ה20 נק'. אז כן, למרות אני ארשה לעצמי לכתוב שהוא לא הגיע בגלל הרף שהוא מציב לאורך כל העונה.
מסקנות לקראת משחק 2:
זה נורא פשוט, ס"א צריכים לעשות בדיוק מה שהם עשו, אם לברון יגיע למשחק מס' 2 וייתן משחק לברוני טיפוסי, זה כנראה לא יספיק וס"א יצטרכו לעצור הכל מסביב לברון. בכל מקרה הם יצטרכו להמשיך עם ההגנה הטובה ולא לעשות טעויות לא מחוייבות, בדיוק כמו במשחק מס' 1.
פשוט נפלא
התמוטטתי מאושר כמעט בכל דקה... אחד המשחקים הבודדים מזה זמן רב ששתי הקבוצות שיחקו ברמה גבוהה, שלא הרגשתי שקבוצה אחת מובילה כי השנייה סתם פצועה או עייפה או לא קולעת מה שהיא אמורה לקלוע, שהשחקנים עשו בדיוק מה שהם אמורים ברוטציות בהגנה, שלא היו איבודים מטומטמים לגמרי כל מהלך שלישי אלא רק בשטף של המשחק (הסדרה עם הפייסרס הייתה קשה במובן הזה..)...
זה באמת מרגיש כאילו ה-גמר, של ה-קבוצות בNBA, רמה אחרת לגמרי ממה שראינו עד עכשיו, פשוט מדהים!!
תורמת: העובדה שאני אוהב את שתי הקבוצות ולא יכאב לי אם מי מהן תנצח, ועוד מתחילת העונה שעברה אני חם על ס"א, קורא באופן קבוע את Pounding the rock בפלייאוף (אתר מעריצים ברמה ממש ממש גבוהה של הספרס) וכל סיבוב ממש מתעצבן יחד איתם על הזלזול של הפרשנים המפגרים בESPN ואפילו איבדתי הרבה מהכבוד שהיה לי לבוב סימונס..
המשחק עצמו - כרגיל, אני מניח שהפרשנים ידברו על ההתקפה, אבל מה שהיה פה זה ביצוע הגנתי מבהיל של שתי הקבוצות, פשוט לא וויתרו על אינץ' אחת לשנייה. היו המון רגעים במשחק הזה שטוני היה נראה אבוד עקב מלכודות (Traps? איך אומרים בעברית?) וריצה לפני החסימות (Hedging) של מיאמי, לעומת רגעים שבהם הוא פירפר את המגן שלו, כצפוי (הסבסוב שהוא דפק שם על קול.. עוד שנייה בכיתי).
לברון היה מפלצת במשחק הזה, אבל לדעתי יכול היה לקלוע יותר - אם כי, הוא לא קלע יותר פשוט כי שמרו עליו סופר באגרסיביות והוא היה חייב למסור. נהניתי מפלאש החדש, איזה לוחם! אבל מצד שני הוא זרק הרבה ג'אמפרים תחת שמירה, ואני חושב שס"א יכולים להיות מרוצים בהגנה עליו. בכלל, ההגנה של סאן אנטוניו - וואו.
כוכב המשחק - טימי דאנקן. פארקר צמוד מאחורה, אל תטעו, אבל הנוכחות שלו על המגרש פשוט משנה את המבנה של המשחק כולו. אני לא אתפלא אם יש לו את ה+- הכי גבוה מבין השחקנים, כי כשהוא עלה למגרש אחרי המנוחה הראשונה שלו (עם בעיית העבירות, כולל החסימה שלא הייתה והייתה בכלל צ'ארג') הוא היה פנטסטי בשני צידי המגרש... ובפוסט, למיאמי לא הייתה תשובה, הוא תמיד יכול להיות קו התקפה אחרון אם רוצים נקודות כמעט בטוחות וההתקפה לא עובדת...
בקיצור, הרבה זמן לא נהניתי ככה ממשחק, ואני שמח שכל התחזיות שלי ושל רבים אחרים מתגשמות וזה הולך להיות גמר שייזכר לדורות.
התמוטטתי מאושר כמעט בכל דקה... אחד המשחקים הבודדים מזה זמן רב ששתי הקבוצות שיחקו ברמה גבוהה, שלא הרגשתי שקבוצה אחת מובילה כי השנייה סתם פצועה או עייפה או לא קולעת מה שהיא אמורה לקלוע, שהשחקנים עשו בדיוק מה שהם אמורים ברוטציות בהגנה, שלא היו איבודים מטומטמים לגמרי כל מהלך שלישי אלא רק בשטף של המשחק (הסדרה עם הפייסרס הייתה קשה במובן הזה..)...
זה באמת מרגיש כאילו ה-גמר, של ה-קבוצות בNBA, רמה אחרת לגמרי ממה שראינו עד עכשיו, פשוט מדהים!!
תורמת: העובדה שאני אוהב את שתי הקבוצות ולא יכאב לי אם מי מהן תנצח, ועוד מתחילת העונה שעברה אני חם על ס"א, קורא באופן קבוע את Pounding the rock בפלייאוף (אתר מעריצים ברמה ממש ממש גבוהה של הספרס) וכל סיבוב ממש מתעצבן יחד איתם על הזלזול של הפרשנים המפגרים בESPN ואפילו איבדתי הרבה מהכבוד שהיה לי לבוב סימונס..
המשחק עצמו - כרגיל, אני מניח שהפרשנים ידברו על ההתקפה, אבל מה שהיה פה זה ביצוע הגנתי מבהיל של שתי הקבוצות, פשוט לא וויתרו על אינץ' אחת לשנייה. היו המון רגעים במשחק הזה שטוני היה נראה אבוד עקב מלכודות (Traps? איך אומרים בעברית?) וריצה לפני החסימות (Hedging) של מיאמי, לעומת רגעים שבהם הוא פירפר את המגן שלו, כצפוי (הסבסוב שהוא דפק שם על קול.. עוד שנייה בכיתי).
לברון היה מפלצת במשחק הזה, אבל לדעתי יכול היה לקלוע יותר - אם כי, הוא לא קלע יותר פשוט כי שמרו עליו סופר באגרסיביות והוא היה חייב למסור. נהניתי מפלאש החדש, איזה לוחם! אבל מצד שני הוא זרק הרבה ג'אמפרים תחת שמירה, ואני חושב שס"א יכולים להיות מרוצים בהגנה עליו. בכלל, ההגנה של סאן אנטוניו - וואו.
כוכב המשחק - טימי דאנקן. פארקר צמוד מאחורה, אל תטעו, אבל הנוכחות שלו על המגרש פשוט משנה את המבנה של המשחק כולו. אני לא אתפלא אם יש לו את ה+- הכי גבוה מבין השחקנים, כי כשהוא עלה למגרש אחרי המנוחה הראשונה שלו (עם בעיית העבירות, כולל החסימה שלא הייתה והייתה בכלל צ'ארג') הוא היה פנטסטי בשני צידי המגרש... ובפוסט, למיאמי לא הייתה תשובה, הוא תמיד יכול להיות קו התקפה אחרון אם רוצים נקודות כמעט בטוחות וההתקפה לא עובדת...
בקיצור, הרבה זמן לא נהניתי ככה ממשחק, ואני שמח שכל התחזיות שלי ושל רבים אחרים מתגשמות וזה הולך להיות גמר שייזכר לדורות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.