The doors

זו תגובה לגמרי אישית שלי למוזיקה שלהם

יש שם משהו שלא יושב לי טוב. אולי זו ה"אפלוליות" הזו שנרמזה כאן, שקשה לי להרגיש אמפתיה כלפיה. כאילו יש שם איזה זרם תת-קרקעי מאוד לא סימפטי. אני יכולה להעריך מאוד את המוזיקה מבחינה אינטלקטואלית, אבל אני לא מצליחה להזדהות עם מרבית השירים. למשל, לשיר אותם (בלב או בקול).

אולי זה הביצוע שלהם. אולי זה ה"וייב" הכללי. למשל Signed DC, שהוא שיר גדול לכל הדעות - יש משהו בביצוע שלהם שמושך לכיוון אנטגוניסטי, מנוכר, קרוב יותר ל-I'm waiting for the man של לו ריד. תשוו למשל את הביצוע המקורי לקאבר של גראנט הארט (משנת 1989). טוב, נראה שביוטיוב אין את ההקלטה של הארט מ-intolerance, רק גרסאות לייב עם סאונד גרוע, מהשנים האחרונות. הנה אחת. הארט הקליט את השיר בשיא ההתמכרות שלו-עצמו להרואין, ולשיר היתה בוודאי משמעות גדולה עבורו. באותו אלבום יש גם שיר שלו על הנושא, The Main.

יש גם לזכור שזה לא רק ארתור לי. גם בריאן מקלין היה כותב משמעותי בלהקה, בשנותיה המרכזיות. השניים היו בתחרות סמויה (או שלא) ביניהם, ככותבים. זה שלארתור לי היה אולי אופי מחורבן לא מעלה ולא מוריד. היו וישנם הרבה אמנים מאוד כשרוניים עם אופי מפוקפק.
 
אני חושבת שהדורז היו ולעולם יהיו מעולים

לא משנה לי אם למוריסון יש פוזה או לא, אני בטוחה שגם לו לא משנים כל מיני דברים שיש בי


אם מחפשים, פוזה אפשר להצמיד לכל זמר\להקה גדולים. ואני שואלת: למה לחפש?
 

tzvika321

New member
קודם כל אף פעם לא מקשיבים לאנשים שמלכלכים

זו לוגיקה טהורה וחסרת כשלים:
א. את אוהבת להקה
ב. נובע מא' שזו להקה טובה
ג. מישהו מלכלך על הלהקה
ד. נובע מב' שמדובר באדיוט חסר טעם מוזיקלי שלא מבין מהחיים שלו

ומוריסון זו חתיכת פוזה ויומרה שמעטים כמוה, וזו עוד סיבה טובה לאהוב אותו. אם הסולן של הדורז היה פקיד מס הכנסה בדימוס שכותב שירים של ביאליק, מישהו היה טורח להקשיב לו?
 

arieltr

New member
תחליפי ת'אנשים מסביבך


אין מצב שפוזאיסט מתיימר, עם שירים לא טובים בכלל, ישרוד יותר מ-40 שנים אחרי שהוא כיבה את האורות.
ולא רק ישרוד במוחם הקודח של זקני הסיקסטיז (כי נניח שהם עדיין ממוסטלים אלה), אלא עשרות, מאות, מאות אלפי בני נוער ממשיכים לגלות את ג'ימבו והדלתות. כל דור חדש שמגיע לא מצליח לפספס את האלבומים שלהם, את השירים שלהם ואת הפוזות של הערס הכי קול שהתפגר מוקדם מדי.

הסיבה היא מאוד פשוטה ובסיסית וקוראים לה מלודיות. יש באלבומים שלהם טונות מהחומר הזה ובאיכות נפלאה, וברגע שמוסיפים את הקלידים של מנזרק, הגיטרה של קריגר והטוטליות של ג'ים, אפשר להאזין לזה בלופים אינסופיים לכשרון שלהם וזה רק הולך ומשתבח.

עכשיו לגבי "מתיימרים", מתיימרים למה? מתיימרים לעשות מוסיקה נפלאה - הם עשו. אני שלעצמי חושב כך ולי זה מספיק. יש גם מליונים מכל חתך הגילאים והאוכלוסיות מאחורי, לא שזה באמת משנה, כי שלעצמי אני מבסוט מספיק בשביל להחזיק את האלבומים שלהם (6+1) באוסף שלי.

הדיעות שלנו על המוסיקה שאנחנו שומעים הם דבר מאוד נזיל ועלולות להשתנות עם חלוף השנים. אבל כל זה יותר מצביע על הרגלי השמיעה שלנו ורצונות האוזן לאורך זמן, מאשר על טיב (קונטקסט) המוסיקה שאנחנו שומעים.
אגב, הדלתות יושבים אצלי בנישה שקוראים לה "אני מאוד אוהב אותם וזה לא השתנה עוד מההיכרות הראשונה ב-1989"
 

Zohar 01

New member
זה לא ששמעתי אנשים אומרים שהם גרועים

ואז חשבתי- "טוב, אם כאלה מביני עניין אמרו, אז ברור שאני טועה והם צודקים. מעכשיו אני בזה להם לנצח." אבל זה גרם לי לחשוב. אולי כדאי שנפצל את הדיון למוסיקה של הדורס ולמילים של הדורס, מה אתם חושבים על מוריסון כמשורר? (אם הוא אכן התיימר להיות משורר).
אני זוכרת שמישהו פה פעם, נראה לי שהוולרוס, כתב עליהם תגובה סופר שלילית ומנומקת, מקווה שהוא יכתוב כאן בשרשור הזה.
 

The Walrus

New member
כן, זה היה אני,

ובכנות אין לי יותר מדי רצון להשתתף בדיון הזה שוב. חפרתי עליו מכל נקודה אפשרית, קצת בפורום והרבה בחיים האמיתיים. אפילו נכנסתי לעימות פיזי עם מישהו שהתעצבן כשהעזתי לטעון שהביץ' בויז הרבה, הרבה יותר טובים מדה דורס (ברור שאין מה להשוות בכלל).

בשורה התחתונה: יומרה בלתי נסבלת, היפסטר שיכור שבטוח שהוא משורר שבא לשנות את העולם, להקה לא רעה שמנצלת רבע מהפוטנציאל שלה בגלל אותו היפסטר שיכור, הרבה מאוד שירים משעממים, ולקינוח פופולריות לחלוטין לא פרופורציונלית בארץ תוך כדי התעלמות שהיא על סף פשע מלהקות טובות בהרבה מאותה תקופה.

בכל זאת דגתי קצת בארכיון ופשוט אצטט את עצמי מפעם:

"זה נכון שרוב הלהקות בנויות על טיפוסים אניגמטיים למיניהם, אבל בשביל זה הם צריכים להיות מעניינים, מסתוריים ולא סתם מעוררי גיחוך כמו מוריסון, והכי חשוב - מוכשרים. בריאן ווילסון לדוגמה, סביר להניח שלא היה לי יותר מדי עניין בחולה הנפש הפרפקציוניסט הזה, לולא היכולת הלא אנושית שלו לכתוב מלודיות מדהימות הרבה יותר מכל מה שמוכר לאוזן האנושית. כנ"ל לגבי כולם, מבואי עד סיד בארט, עד אלקס צ'ילטון ות'ום יורק בימינו. ההבדל הוא שהם דבר ראשון הרבה פחות מעצבנים ממוריסון (טוב, אולי חוץ מת'ום יורק XD), ויותר חשוב - הרבה יותר מוכשרים ממנו.

מה שמוריסון עושה - כדי שאקבל את הדמות הקיצונית שלו, היומרנות הזוועתית שלו, כל העסק - צריך לבוא עם קבלות, בטירוף. ומה לעשות ששיר פופ נחמד מדי פעם כמו Peace Frog זה לא מספיק קבלות, לא קרוב אפילו, כדי לפצות על שיאי היומרנות המדהימים שהוא מגיע אליהם. המוזיקה שלהם בעיניי סבירה, מינוס (גם כשחושבים על זה, אין להם אפילו שיר אחד שמספיק חשוב לי, או שאני מספיק אוהב לדוגמה, כדי להתנגד למחוק אותו מהאייפוד כדי לחסוך מקום) - מוזיקלית יש גרועים ממנו. אבל השילוב שלה עם אישיות בלתי נסבלת, וגם - אם אודה בזה - פופולריות בלתי נסבלת אפילו יותר של להקה כל כך בינונית, זה משגע אותי. וכן, חלק גדול מהאנטי שלי נגדם זה מהפופולריות, נמאס לי כבר שמישהו אומר לי תשמע את השיר הכי מדהים בעולם ושם את פאקינג the end (חלאס לא כל שיר של 11 דקות הוא יצירת מופת!!), או שאני רואה פוסטר ללהקת קאברים לדה דורס וחושב לעצמי, "איזה מין נגנים שפויים משקיעים ומקימים להקה, ואז מעדיפים לנגן דה דורס ולא כל להקה אחרת"."
 
רגע, ומה עם פינק פלויד?!

אני מחכה שמישהו יינסח מניפסט יפה כל כך על חבורת היומרניים מלונדון. אל תשאירו אותם בצד!
ולגבי הדורס, לא יודע טוב או לא, אבל LA Woman זה אלבום גדול.
 
רגע, לא סיימתי

לגבי LA Woman, הדורס באלבום הזה יכולים ללמד את כל הטאמבלים מלונדון איך עושים בלוז-רוק כמו שצריך, בלי קשקושי קלפטון\פייג'. חבל שהחבר'ה האלה לא ישבו והקשיבו.
מצד שני, כשיש לך בלוז, למה צריך בלוז-רוק? מעבר לטיעוני מנהלי הבנק של קלפטון...
 
לא לוקח אף אחד מכם ברצינות

דורס להקה ענקית, הבריטים ועוד איך ידעו לעשות בלוז-רוק (לא שאני כזה שומע הרבה בלוז-רוק בימים אלה) ופינק פלויד חרא להקה.
 

Barmelai

New member
רגע, פרה-פרה

כולי נתזי דם ושלוליות מהשחיטה של וולרוס, תן קודם לכבס את הבגדים ולהתקלח.
 
למעלה