The Byrds

wawadhani

New member
The Byrds

בעקבות נזיפה חמורה שקיבלתי על כך שאני כמעט ולא שומעת אותם, ובעודי עושה את רשימת קנה/אל תקנה שלי, חשבתי להוסיף איזה אלבום או שניים שלהם ואשמח אם תעזרו לי בבחירה אגב, האלבום Fifth Dimension כבר הוכנס לרשימה... יש המלצות נוספות?
 

nik19864

New member
בטח שיש

6 הראשונים שה-BYRDS הוציאו בין השנים 1965 ל-1968 הם אבני דרך שאין להפריז בחשיבותם !!! ואלה שמות: MR TAMBOURINE MAN הענק שעליו כתבתי לא מזמן, עם להיט הנושא שהוא בעצם קאבר לבוב דילן כמו גם חצי מהאלבום... אבל כמה שזה יפה...וגם לא לשכוח את I'LL FEEL A WHOLE LOT BETTER האדיר שאותו שר זמר אדיר בשם ג'ין קלארק ו-HERE WITHOUT YOU המהולל ו-CHIMES OF FREEDOM האהוב עליי ביותר מתוך אלבום זה. TURN TURN TURN-ממשיך דרכו של הראשון, עם להיט הנושא הפותח, עם ג'ין קלארק שמגיע לשיא חדש ב-SET YOU FREE THIS TIME וכמובן רוג'ר מקגווין שמפליא בשירים כגון IT WON'T BE WRONG ו-OH SUSANA הכביר...וחשוב לציין את הקאבר האדיר ל-THE TIMNES THEY ARE A CHANGIN של בוב דילן, שיר שירומם את מצב הרוח לכל אחד ואחד באחריות !!! FIFTH DIMENSION-האלבום דרכו הכרתי את הלהקה שמכיל את הטריפ הפסיכודלי EIGHT MILES HIGH ועוד שלל תופינים... YOUNGER THAN YESTERDAY-ממשיך את הקו של קודמו, פסיכודליה לפנים !!! THE NOTORIOUS BYRD BROTHERS-עדיין פסיכודליה, רק פחות אבל עדיין אלבום תותח !!! SWEETHEART OF THE RODEO-כאן כבר נותרו שאריות פסיכודליה והדגש הוא כאן חזק מאוד על הקאנטרי, יענטו חזרה לשורשים ( ? )...עוד אלבום חזק !!! בקיצר, קני את 6 אלה וחייך ישתנו מן הקצה אל הקצה !!!
 

wawadhani

New member
תודה רבה ../images/Emo24.gif

למרות שנראה לי שחשבון הבנק פחות מחייך
 

strangebrew

New member
תראי.. תשמעי ..

נראה לי שתעשי בטוב אם תתחילי מאיפה שהם התחילו. קרי, Mr. tambourine. האלבום המקסים הזה היה האלבום הראשון של העופוט. חלק גדול ממנו הוא קאברים לדילן וזה תמיד טוב. לבירדז יש מין קטע כזה, כל האלבומים שלהם ששמעתי נפתחו ברצועות נפלאות, והם אפילו הצליחו לא לרדת מהסטנדרט. הם עושים גרסאת כיסוי נפלאה למר. טמבורין, וכל האלבום כולו מלא באיזושהי קלילות כיפיית. מין אחר צהריים קייצי של נגינה עם החבר'ה. באמת כיף טהור. ומבלי להסתבך בהגדרות, אגיד שהאווירה הפולקית-משהו שהאלבום הזה משרה היא באמת לא אחרת מנפלאה. ואחד השירים שאני יותר אוהבת מהאלבום, מתפקד גם כשיר שאני אוהבת לשיר לעצמי כשאני נפטרת ממישהו מעצבן במיוחד. האלבום השני שלהם הוא למעשה האלבום האהוב עליי. Turn! Turn! Turn!. איזו פתיחה נהדרת! השיר שלקחות הישר מקהלת מצליח להכניס אותי למין רוגע כל פעם מחדש. כנראה זה המילים. את יודעת, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. ואם אני אשנן את המשפט הזה כל יום החיים שלי יהיו הרבה יותר קלים. ואני רחוקה מהדת בערך כמו שאני רחוקה מלגור באירלנד ולפתוח מבשלת בירה. שזה מאוד רחוקה. ובאמת שבאלבום הזה יש פנינים יוצאות דופן, ונורא רציתי לפרט לך על כל מיני שירים שאני אוהבת במיוחד, ולאחר מחשבה מעמיקה הבנתי שאני אוהבת את כולם. אם הייתי צריכה למצוא פס קול לקיץ, האלבום הזה היה מועמד מוביל. אחד האלבומים האהובים עליי משל העופוט ובכלל. אה, וככל שהזכרון שלי מרשה לי, המחירים של הדיסקים שלהם זולים למדי באוזן.
 

wawadhani

New member
אעשה ואשמע

קודם כל, תודה רבה. הצלחת שוב, להפליא בכתיבתך... הרבה מהשירים שלהם אני מכירה ואוהבת, את חלקם יש לי, אבל שום אלבום מסודר והדבר נוגד לחלוטין את אמונתי הדתית (אם בדת עסקינן, אז זה כנראה הדבר הכי קרוב שיש לי לדת
)
 

strangebrew

New member
את יודעת /tapuzforum/images/emo13.gif

בלי להרגיש התפתחה כאן דת של פסיכים שסוגדת לקלפטון והרעיון שלה לשמירת שבת זה לקנות דיסק. אני אוהבת את זה /tapuzforum/images/emo13.gif
 

wawadhani

New member
ועל זה נאמר:

"הבל הבלים הכל הבל, חוץ מ- קלפטון, הריסון, דילן, ג'ופלין, קינג (רואה, הצלחתי לדחוף אותה גם לכאן...), יאנג, הנדריקס ועוד רבים וגדולים אחרים..." ואפנה אותך לפרשת השבוע (כן, כן, יודעת שזה לא קשור, אבל בלי להתכוון פתחתי כאן סוג של שרשור לא קשור...)
 
ואני אוסיף עוד המלצה

נסי גם את אלבומי הסולו של ג'ין קלארק, לקח הרבה מהסגנון של הבירדס ומזכיר קצת גם את cs&n. קלארק לוקח את הפולק-רוק של הבירדס ומבצע אותו לא פחות טוב בעיני מהלהקה בהרכב המלא שזה חתיכת הישג. כמובן שגם הרבה השפעות מדילן יש שם. דרך טובה להתחיל בעיני היא עם האוסף flying high שמתמצת את תקופת הסולו של קלארק באופן יוצא מן הכלל. נכון, זה לא קלאסיקה כמו 5th dimension או younger than yesterday אבל עדיין מדובר ביופי של אוסף ומומלץ מאוד.
 

wawadhani

New member
תודה, נרשם

יחד עם כל השאר ברשימה האינסופית שלי
האמת שבד"כ אני לא בעד אוספים, אבל לפעמים הם טובים להיכרות ראשונית. נראה, גם ככה אני בטח אגיע אליו רק אחרי הבירדס עצמם
 

melancholy man

New member
רבי קרוסבי היה נותן בהם סימנים

אז ככה, 5D הוא אלבום חובה בכל בית יהודי, זה נדמה לי, מאז, שאפילו בגין החזיר שטחים, נשאר הקוננצזוס היחיד שמאחד את כל בית ישראל, בארץ הקודש ובגולה, אבל, העופוט או הציפערים כמו שקראו להם כאן פעם, הם קצת יותר מזה. קודם כל, כמו שאמר פעם שהולדן, ויש שמועות שאמרו את זה לפניו (אבל אנחנו לא מאמינים) כל ששת האלבומים הראשונים של הבירדס, הם יצירות מופת, שאין שום דרך להפריז בחשיבות או באיכות שלהם, זה פשוט תענוג של פולק רוק, אחרי זה פסיכדליה ואז קאנטרי רוק, זה סוג של יופי טהור כזה, שתופס אותך מבפנים ולא עוזב כל החיים. מתחילים את המסע לארץ הרוג'ר מקגווין וגיטרת 12 המייתרים, כמובן עם Mr. Tambourine Man מהטובים והמצודקים שבאלבומי הבכורה, הבירדס של אז תחת "הנהגתו" המוסיקלית לפחות של ג'יין קלארק, היו חבורה של פולקיז עם גיטרות חשמליות, האלבומים הזה, מורכב מהמיטב של הפולק (כלומר, בעיקר שירים של דילן, קצת סיגר וכמה שירים מקוריים של קלרק) בעיבוד חשמלי מטרף והרמוניות קוליות, שישארו כנראה חקוקות לנצח על קירות היכל התהילה של הלב שלי. האלבום השני, Turn Turn Turn (יש להוסיף שימני קריאה לאחר כל תפנית..) הוא סתם עוד אלבום מופת מהדגם של מא איש הטמבורין man, לו הוא היה הראשון שלהם, הוא היה נזכר כמאסטר פיס הבילתי מעורר, אבל בחיים כנראה, הכל עניין תזמון.. מעבר לזה, זה אלבום שמתחיל להראות את השינויים בסדר הכוחות בלהקה, שיובילו להעפת קלרק ותחילת השלטון של מקווין האיש ושני קני הגיטרה שלו. אחרי זה ב 5D... ואז הגיע Younger Than Yesterday, שכמו turn הוא אלבום נפלא מקסים, מדליק, מלא יופי וקסם שחטאו היחיד הוא שהוא בא אחרי אלבום מופת (בעצם בשלב הזה, אחרי 3 כאלה) וזוכה בד"כ להתעלמות, אבל הוא לא פחות מדליק מ 5D, רק שחסר בו ה"להיט הבילתי נשכח" שיש באלבום הקודם, אבל גם כך, אין בו רגע משעמם אחד והוא כולו יופי טהור. עוד שינוים בפרסונאל גרמו לכך שכשיצא ה The Notorious Byrd Brothers הבירדס היו בעצם צמד שמפיק המפיק המופלא גרי אשר, אבל זה לא משהו שאפשר לשמוע מהאזנה לאלבום עצמו, שמכיל שני שירים של קינג וגופין (לפחות אחד מהם, Wasn't Born to Follow הוא אחד היותר של הבירדס בעיני) ועוד כמה מקוריים, כאן אפשר בקושי אומנם אבל עדיין אפשר לראות את השינוי שיעבור על הלקה, ויבוא לידיי ביטוי באלבום הבא. האלבום השישי שלהם Sweetheart of the Rodeo הוא אחד מראשוני וטובי אלבומי הקאנטרי רוק שיצאו, יחד עם הדברים שעשה אז גרהאם פרסונס, למעשה הבירדס ייסדו את הג'אנר, שהוא סוג של יצור כלאים משונה, אבל בעצם התפתחות טבעית של הרוק אנד רול (אבל זה לא לכאן) האלבום עצמו, הוא פצצת מימן אמיתית, מלא בשירים מופלאים, ובשירי הקאנטרי שפרסונס כתב ללהקה, זה אחר לגמרי מכל מה שהבירדס עשו עד אז, אבל עדיין, זה יופי של אלבום ומסע מופלא לתוך אמריקה האמיתית, זו שחובבי רוק בארץ הקודש לא מכירים כמעט. ועכשיו, יקרתי, תכיני הייטב את חשבון הבנק וכרטיס האשראי כי אני יודע כמה זה כל אלה הולכים להכאיב...
 

strangebrew

New member
אני עוד חסתי עליה,

אבל אתה ממש חסר רחמים. ככה לעשות לעלמה במצוקה? ועוד אחרי שניסינו להרגיע אותך כל כך יפה?
 

melancholy man

New member
נדמה לך..

בכלל לא הזכרתי את קרירות הסולו שלהם, ואת אלבומי ההופעה בסך הכל, הייתי דיי נחמד, חוץ מזה, לא מאמין בנחמדות, אם אני סבלתי למה לחסוך את זה מאחרים
 

strangebrew

New member
זאב בעור של כבש,

זה מה שאתה ! וזה שאתה סבלת.. טוב נו, זאת בעיה שלך, אין צורך להשליך על אחרים
 

wawadhani

New member
באמת שאין צורך לריב...

אז נכון שביקשתי המלצות לאלבום או שניים וקיבלתי 6-7 (וזה רק של הבירדס!), אבל באמת שלא נורא כ"כ לגור ברחוב בחורף הישראלי, הרי אין פה באמת חורף... מה זה לעומת אוסף מרשים כ"כ של אלבומים?
 

strangebrew

New member
מבטיחה לך

שאם תבואי לאילת יהיה לך איפה לישון. מקסימום, פה באמת לא קר..
ועכשיו בשביל למצות את המיני שרשור אוף הזה. אני מאוד אוהבת את קרול קינג, אל ההכרות שלי איתה מסתכמת בטייפסטרי (שהבוס בכלל לא אוהב, אבל מי שואל אותו). ואת ידועה במחוזותינו בתור חובבת הארדקור של קרול קינג, אולי תמליצי לי על משהו מהחומרים המוקדמים שלה?
 

wawadhani

New member
תודה, אקח ברצינות את ההזמנה ../images/Emo13.gif

ובקשר לקינג, בדיוק היום חשבתי להמליץ פה על משהו שהוא לא Tapestry, לצערי לא טובה בכתיבה (אוהבת לקרוא, הכתיבה פשוט לא הולכת לי, חוסר כשרון שכזה), אבל מבטיחה שאנסה... ההמלצה תגיע בערב, כשאחזור מהעבודה
 

Jflyaway

New member
בקשר לקרול קינג..

יש שניים שלושה אמנים אמריקאים שאני מ א ו ד אוהב ושניסיתי להמליץ עליהם פה בעבר, וקיבלטי חבטות קשות
1. קרול קינג - ובמיוחד TAPESTRY הניצחי. 2) ג'יימז טיילור - ובמיוחד SWEET BABY JAMES הנהדר 3) LAURA NYRO - ובעיקר NEW YORK TENDERBERRY המבריק! וכן.. המלנכולי שנא את קרול קינג בזמנו כשהייתי (לגמרי) לבד עם ההמלצה (ולדעתי טאפסטרי היה חייב להכנס לרשימת המאה הגדולים) ... אבל עכשיו כשמסתבר שיש הרבה בנות שאוהבות אותה - אולי שינה דעתו?
 

melancholy man

New member
לא לא שניתי

אני עדיין מאוד אוהב את הבנות
קרול קינג, שאחראית על כמה מהשירים שאני הכי אוב בעולם, עדיין מותירה אותי אדיש (ועדיין, לטאפסטרי יש כנראה מקום בכל רשימה של מאה אלבומים, שלי אין חלק בהרכבתה...) וג'יימס טיילור כל כך לא עושה לי את זה, שפשוט אין לי מה להגיד... בקשר ללאורה נירו, זו אחת התגליות היותר גדולות שלי בשנה האחרונה, יוצרת מבריקה ומענינת מאוד. איכשהו החמצתי את ההמלצה הקודמת שלך עליה, אז אצטרף להמלצה הזאת.
 

wawadhani

New member
חבטות חבטות...

יש מעט מאוד אמנים שיש עליהם קונצנזוס, בפורום הזה לפחות, אם מישהו יכתוב על ניל יאנג יקפצו עליו בהתלהבות עם עשרות המלצות ומשפטים שהיו מוכנים בשרוול (ראינו את זה קורה לא פעם אחת), העניין הוא שכשיש זמר/ת/להקה שלא כולם מכירים ו/או אוהבים הדיון הופך למעניין הרבה יותר. אז לא רק שלא מפריע לי שלא כולם אוהבים את קרול, באיזשהו מקום זה נחמד לדעת שיש משהו "ששייך" קצת יותר לי, ועוד יותר נחמד שאני יכולה לנסות לשנות דעה פה ושם. בקרוב אביא סקירה קטנה על אחד מהאלבומים שלה ויואל, הגעתי למסקנה שחבטות זה לא כ"כ נורא, מתרגלים. בעיקר כשמדובר על זרדים לחים
 
למעלה