../images/Emo18.gif דלגו על התגובות הדביליות כרגיל...
אתמול בערב חזרתי מפסטיבל לסבי בניימייחן (עיר הולנדית). היה שם מכל הבא ליד, כולל דיונים מאוד מעניינים. אחד מהם עסק בנושא ה-pink ceiling (על משקל ה-glass ceiling, אבל ללסביות). אחת מהמשתתפות היתה פרופסורית לספורט הולנדית שחייה ועובדת בארה"ב. היו לה הרבה דברים מאוד מעניינים לספר. בעוד שלהיות לסבית בספורט הרבה יותר מקובל מלהיות הומו, זה לא פשוט עד כדי כך. בספורט מקצועי (ומבוגר) זה פחות בעייתי להיות לסבית. אבל בספורט חובבני זה מאוד בעייתי. אם את רוצה לאמן צעירות/ילדות, עובדת היותך לסבית בדרך כלל מספיקה בכדי שלא תקבלי את התפקיד, כי ההורים לא ירצו שילדתם הרכה והתמה תחשף למלתעותיך הלסביות חסרות המעצורים ולכן לא ישלחו אותה לקבוצה שלך (ואיגודי ספורט מודעים לכך ולכן נמנעים מלהכניס את עצמם למצבים כאלו). וזה מגיע (בארה"ב) עד לקולג'. כשהפרופסורית הנ"ל (גם ספורטאית לשעבר ומאמנת) קבלה תפקיד מאמנת באוניברסיטה שם, היה לה ברור שאם יגלו שהיא לסבית היא תפוטר. (נראה לי שזה היה על משקל don't ask don't tell כפי שנהוג בצבא האמריקאי, כי ממש לא צריך גיידאר מפותח בכדי לקלוט אותה...
) ועוד אנקדוטה נחמדה. היו ב-panel נשים בתפקידים מאוד בכירים עם קשרים בכירים עם לסביות ברומו של עולם. והתחילו לדבר על זה שלסביות בכירות צריכות להיות יותר גלויות ומוצהרות בכדי לשמש כ-role models. ואז נתנו דוגמא של הלסבית הכי מפורסמת בעולם, קונדוליצה רייס... ואחת הנשים שם הופתעה מהזכרת השם הזה, אבל כל השאר מיד שמו אותה במקומה והרגיעו אותה שאין צל של ספק, מאומת ומוודא ממקורות בכירים ואמינים ומעורבים אישית, וכו'. זה היה די סוריאליסטי ומשעשע לשבת באולם צפוף ולשמוע שמדברים על קונדוליצה בכזה מין ברור מאליו כאחת מאיתנו (וממש לא בקטע של אאוטינג אכזרי, אלא בקבלה).