Take it Back

[Silvernaor]

Take it Back

שמעתי את השיר הזה מספר פעמים בPULSE עוד מישהו פה חושב שזה לא נשמע כל כך כמו פינק פלויד? הלחן והמילים זה לא משהו שמתאים להם כל כך...

 

[Itai8]

לפי דעתי זה יותר נוטה לU2

 

[vegetable man]

לא חשבתי על זה ככה

הדעה שלך מאוד מעניינת, זה באמת מזכיר את הגיטרות של The Edge (לא שאני חובב U2 גדול), גילמור כנראה קצת הושפע מהסגנון שלו פה. בכלל כל האלבום מלא השפעות מעניינות, למשל keep talking נשמע מאוד אמביאנטי (אהה, וגם החידוש לשיר של בוטן חמוץ בקרקס). בלי קשר, אני תמיד חשבתי שזה אלבום לא רע, מאוד מלודי, איפשהו מאוד מרגיע. קחו אותו מול Final Cut - אם לדמיין את שניהם בצבעים, כחלחל ירקרק מול שחור קודר

 

[beerbear]

כל התקופה שלאחר ווטרס....

לוותה בשירים שהם פשוט כבר לא "פינק פלויד".... כמובן שזו דעתי בלבד, ואפשר מן הסתם לחלוק עליה, אבל אני מאמין שיש קונצנזוס מסויים לגבי כך שמאז עזיבתו של ווטרס, הרבה מאד תוכן נעלם מהשירים.... אל תבינו אותי לא נכון, אני לא חושב שכל השירים הם ברמה נחותה או משהו.. (למשל high hopes מעולה בעיניי), אבל שני האלבומים אחרי the final cut (אלבום מאכזב כשלעצמו לדעתי) היו מאד מאד מאכזבים. זה מה שקורה כש"מאבדים" כותב מילים ייחודי כמו ווטרס. עם זאת... איך שאני רואה את זה, גילמור מייסון ורייט, בהופעות, הצליחו להתעלות על הביצועים הקודמים, ובכלל, מבחינה מוסיקלית, הלהקה השתדרגה משמעותית. אבל שוב... זה לא אותו דבר...

 

[vegetable man]

אני חייב לומר

שאני ממש לא אוהב את High Hopes. אני לא מבין מה אתם מוצאים בו. הלחן בנאלי, והמילים עוד יותר ("הדשא היה ירוק יותר, האור היה בהיר יותר", נו באמת...). Poles Apart, לעומת זאת השיר הכי יפה שגילמור כתב (לא לבד אמנם) מאז שווטרס עזב. ואני גם מתחבר אל המילים. TDB ראוי להתייחסות בפני עצמו, בלי שנשווה אותו לקודמים. כבודד, הוא לא רע בעיני. אני חושב שחבל שהם לא התרכזו רק במוסיקה אינסטרומנטלית איפשהו, זה יכל להיות יותר אמיתי. אני די מסכים, זה אכן שונה בלי ווטרס, אבל אני קצת שיניתי את הגישה בעניין - אני חושב שלא הוגן לומר שזה לא פינק פלויד בלי ווטרס (בדומה איפשהו לאיך שפסלו אותם אחרי עזיבת בארט). זה סגנון כתיבה שונה, על כל המשתמע. לעיתים יש לו לחנים יפים. גם רייט חזר לבוא לידי ביטוי. חבל שמדובר רק TDB...כי את ALMOR אני לא ממש מחשיב. וכל ה-DVD'S וההופעות מעצבנים אותי.

 

[חרטושה]

לא יודעת

עם ווטרס, למרות האישיות הדומיננטית, נשמר איכשהו סוג של איזון. אם לא נותנים לווטרס להתפרע ולעשות כל מה שבא לו במונחים מוסיקליים, התוצאה נהדרת. וזה התפקיד של גילמור ושות' - לא לתת לווטרס להתפרע. ללא ווטרס אנחנו מקבלים בעצם גירסה מוקדמת של On an island שמנסה להשמע יותר פינק פלוידית.

 

[vegetable man]

את צודקת

העניין הוא שאין מקום להשוואה לפלויד של לפני, לזו שבלי ווטרס, כי זה לא הוגן כלפי גילמור, כי מידת הריגוש נמדדת במקרה שלו רק ע"י המוסיקה שהוא כותב (ולא המילים...), וככזו, היא לא רעה באלבום הזה. התפיסה שלנו לגבי איך פינק פלויד צריכה להישמע היא מאוד קשוחה. אלבום ללא מילים היה במקרה הזה פחות יומרני ואולי יותר טוב, בהיעדר ווטרס. יכול גם להיות ש-on an island מהבחינה הזאת של אלבום שיותר מייצג את גילמור עדיף על DB...

 

[avki]

אני מאוד אוהב את OAI, אבל DB אלבום

הרבה יותר טוב. הוא רמה מעל המתיקות הקיצי'ת והזיקנה שמתבטאת בכל פן של האלבום. לא שזה מוריד מערכו כאלבום, אבל אין מה להשוות אותו לDB שהיה הרבה יותר חי, הרבה יותר מעניין, יותר מקורי מבחינת הפקה, והלחנים בו (לטעמי) היו הרבה יותר יציבים ומעניינים.

 

[Silvernaor]

סיבובי ההופעות

של סוף שנות ה80 וסיבוב ההופעות של 94-95 היו מאוד שונים אחד מהשני אז אולי במאסת האפקטים והכל לא, אבל בדרך יצירת המוסיקה. בסוף שנות ה80 הם עשו סיבוב הופעות כמו פעם, שהקטעים שבהם אמורים לאלתר הם אילתרו, בשירים למשל כמו money היה חלק שלם של אילתורים, וגם בשירה מדי פעם. בסיבוב של PULSE הביצועים היו הרבה יותר מדוייקים ונאמנים למקור. הסולו סקסופון בmoney אז בהופעות מ87 הוא מאולתר, ובpulse הוא נשמע בדיוק כמו באלבום.