הנוסע השמיני
New member
Stadio G. Meazza - San Siro...../images/Emo86.gif
...הראיתי או חלמתי חלום?...רשימות מאיטליה... הייתי בפירנצה...ראיתי קטדרלות, מוזיאונים, יעני "תרבות"...אבל ידעתי, התרבות האמיתית שלי תהיה ב 20:30 שעון מקומי...לא יעזור בית דין...אני אהיה במילאנו!!!...המרחק שהפריד בין התרבות שלי לזו של אישתי היה 300 ק"מ... אז על הבוקר, בון ג´ורנו וצ´או פירנצה, בואנה סיירה מילאן, אבל הדרך עברה לפיזה(המגדל הנטוי), לה ספציה(נמל צבאי ידוע שבו היה חיל הים האיטלקי במילחמת העולם השניה, כדרך אגב, האיטלקים עזרו להקים את חיל הים שלנו), פורטופינו עיירות ציוריות על שפת ים ומצוקים עם ספינות תרנים כמו "אז"...גנואה...ולמילאן, היגענו אחר הצוהריים וישר לסאן סירו... קפצו עלינו ספסרים בהמוניהם בהציעם כרטיס ב 25 יורו אבל על הכרטיס כתוב רק 9 יורו, הטענה שלהם שאין כרטיסים בנימצא, אבל אנו ישראלי לא פריירים, ברור קצר אצל השוטרים ואוהדים מיזדמנים, כאשר כבר הגעתי עם מידע לגבי כרטיסים(בכל עיר שהייתי נהלתי שיחות על כדורגל עם האנשים, הם עם של כדורגל, בכל כניסה לעיר יש שלט היכן האצטדיון המקומי)...בכל אופן כנינו כרטיסים בערב בקופות האצטדיון ב 9 יורו ביציאים בזווית מאחורי השער, כי שם רוכזו כל הישראלים, המקומיים ישבו במרכז, כי יש להם כניראה מנויים... המבנה של האצטדיון הוא מדהים בגודלו, איזה 12 קומות, הכל מואר, מקורה מלמעלה, אבל יש "חור" בגג, הכל מסודר, נקי, מאות טלויזיות לצפיה בערוץ של מילאן, הגענו שעתיים לפני הפתיחה, כבר היו אלפי ישראלים במקום, העיברית שלטה בחניונים, מאות אוטובסים, היגיעו משפחות על תפם נשותיהם, הרוב באדום, הם באו מפריז, מסקוטלנד, מהונגריה, גרמניה, כל רחבי איטליה ואירופה ואני חשבתי ש300 ק"מ שלי הם הישג...ישראלים שילמו 600 דולר להגיעה רק למשחק ולחזור בערב, כולם הרגישו שרגע הוא הסטורי...פעם ראשונה באחד ממעוזות של הכדורגל הראשון במעלה בעולם(השנה מילאן לא במיטבה)... השירה נמשכה שעות לפני המשחק, השחקנים עלו לבדוק את כר הדשא והאווירה בנעלי גומי ואימוניות, לקהל האיטלקי אין בכלל זכר, הם יגיעו לקאת שריקת הפתיחה(עבורם גביעה UEFA זה כמו גביעה הטוטו אצלנו, הם גאים מדי, בליגה וגביעה האלופות יש את הקהל הרב)... התרגשות אדירה אחזה בנו הישראלים כאשר הקבוצות עלו למגרש, את השאר ראיתם בעצמכם בטלוויזיה, מה שלא ראיתם זה שאחרי המשחק, נישארנו שעה ויותר לשיר שירי עידוד לקבוצה, כל השחקנים עלו בתורם לקבל מחיאות כפיים ושירים, כאשר דרור קשטן זוכה למירב התשואות, עודד תאומים הסתובב כמו טווס, מר´ סגול מבעלי כתר פלסטיק הסתובב כמו דב מדושן, האיטלקים לא האמינו והיו מופתעים מהאהבה שהורעפה על אנשי הפועל...רגע הסטורי, סאן סירו!!!... לא יודע מתי שוב אחזה ברגעים כאלה מרגשים בספורט הישראלי... היה מדהים!!!...
נ.ב. זה היה משחק הכדורגל הראשון שאישתי צפתה בו במציאות!!!... אתם מבינים???...זה לא הפועל פ"ת, לא מכבי ת"א ולא חיפה ובטח לא בית"ר... ישר ל TOP ...ככה זה אישתי, רוצה ישר את הכי טוב... נ.נ.ב. עדיין לא ספרתי את ההתרגשות שאחזה בה במילאנו ולא במישחק אלא ברח´ Via Napoleone...אתם יודעים מהו הרחוב הזה?... אחותו של W???...מישהו???... . . . . . . . . . . . . . . . . כן, זה רחוב האופנה עם כל המותגים הבין לאומים, בגדים, נעליים, תכשיטים...כולם שם!!!...
...הראיתי או חלמתי חלום?...רשימות מאיטליה... הייתי בפירנצה...ראיתי קטדרלות, מוזיאונים, יעני "תרבות"...אבל ידעתי, התרבות האמיתית שלי תהיה ב 20:30 שעון מקומי...לא יעזור בית דין...אני אהיה במילאנו!!!...המרחק שהפריד בין התרבות שלי לזו של אישתי היה 300 ק"מ... אז על הבוקר, בון ג´ורנו וצ´או פירנצה, בואנה סיירה מילאן, אבל הדרך עברה לפיזה(המגדל הנטוי), לה ספציה(נמל צבאי ידוע שבו היה חיל הים האיטלקי במילחמת העולם השניה, כדרך אגב, האיטלקים עזרו להקים את חיל הים שלנו), פורטופינו עיירות ציוריות על שפת ים ומצוקים עם ספינות תרנים כמו "אז"...גנואה...ולמילאן, היגענו אחר הצוהריים וישר לסאן סירו... קפצו עלינו ספסרים בהמוניהם בהציעם כרטיס ב 25 יורו אבל על הכרטיס כתוב רק 9 יורו, הטענה שלהם שאין כרטיסים בנימצא, אבל אנו ישראלי לא פריירים, ברור קצר אצל השוטרים ואוהדים מיזדמנים, כאשר כבר הגעתי עם מידע לגבי כרטיסים(בכל עיר שהייתי נהלתי שיחות על כדורגל עם האנשים, הם עם של כדורגל, בכל כניסה לעיר יש שלט היכן האצטדיון המקומי)...בכל אופן כנינו כרטיסים בערב בקופות האצטדיון ב 9 יורו ביציאים בזווית מאחורי השער, כי שם רוכזו כל הישראלים, המקומיים ישבו במרכז, כי יש להם כניראה מנויים... המבנה של האצטדיון הוא מדהים בגודלו, איזה 12 קומות, הכל מואר, מקורה מלמעלה, אבל יש "חור" בגג, הכל מסודר, נקי, מאות טלויזיות לצפיה בערוץ של מילאן, הגענו שעתיים לפני הפתיחה, כבר היו אלפי ישראלים במקום, העיברית שלטה בחניונים, מאות אוטובסים, היגיעו משפחות על תפם נשותיהם, הרוב באדום, הם באו מפריז, מסקוטלנד, מהונגריה, גרמניה, כל רחבי איטליה ואירופה ואני חשבתי ש300 ק"מ שלי הם הישג...ישראלים שילמו 600 דולר להגיעה רק למשחק ולחזור בערב, כולם הרגישו שרגע הוא הסטורי...פעם ראשונה באחד ממעוזות של הכדורגל הראשון במעלה בעולם(השנה מילאן לא במיטבה)... השירה נמשכה שעות לפני המשחק, השחקנים עלו לבדוק את כר הדשא והאווירה בנעלי גומי ואימוניות, לקהל האיטלקי אין בכלל זכר, הם יגיעו לקאת שריקת הפתיחה(עבורם גביעה UEFA זה כמו גביעה הטוטו אצלנו, הם גאים מדי, בליגה וגביעה האלופות יש את הקהל הרב)... התרגשות אדירה אחזה בנו הישראלים כאשר הקבוצות עלו למגרש, את השאר ראיתם בעצמכם בטלוויזיה, מה שלא ראיתם זה שאחרי המשחק, נישארנו שעה ויותר לשיר שירי עידוד לקבוצה, כל השחקנים עלו בתורם לקבל מחיאות כפיים ושירים, כאשר דרור קשטן זוכה למירב התשואות, עודד תאומים הסתובב כמו טווס, מר´ סגול מבעלי כתר פלסטיק הסתובב כמו דב מדושן, האיטלקים לא האמינו והיו מופתעים מהאהבה שהורעפה על אנשי הפועל...רגע הסטורי, סאן סירו!!!... לא יודע מתי שוב אחזה ברגעים כאלה מרגשים בספורט הישראלי... היה מדהים!!!...
