שתי תגובות
1. זה שעמרי כתב את מה שהוא כתב תוך בערך 3 דקות, מצביע על כמה זה פשוט. אולי לאחרים זה ייקח קצת יותר זמן, אבל בגדול, זה באמת לא מצביע על צורך באינטיליגנציה מיוחדת בשביל להצליח במשימה. כל טוקבקיסט שני עושה את זה, ברמה לא פחותה מהאדון משגב. כל זה, כמובן, מבלי להפחית במאומה מהכישרון של עמרי. האם אוצר המילים של הכותב הוא זה שמשפיע? לא יודע. לא השתכנעתי שלאדון משגב יש כישרון רב בתחום. לא מספיק לזרוק איזה מילה פלצנית אחת פה ושם, בכדי להפוך אותו לאינטיליגנט. על אף שאין לי ספק שהוא רואה עצמו כשנון ומברייק במיוחד, הרי שברור שהוא לא מצליח להוכיח מאומה מזה, בצורת כתיבה שכזו. 2. אני לא מדבר רק על דיון מעמיק. אני מדבר על זה שזה קל מדי, בימינו, להטיל רפש באנשים, באופן בלתי מנומק. לפגוע בשמם הטוב בלי שום סיבה, ובלי שיש לכך הצדקה. אם אנשים כמו האדון משגב היו צריכים לשאת בתוצאות של מעשיהם, אולי הם היו שוקלים שוב האם לכתוב את הדברים כפי שהם כותבים אותם. וזה לא משנה אם זה בעיתון מגוחך כמו בלייזר, מקומון, או בידיעות אחרונות. בכולם צריכה להיות הגינות מסוימת, אחרת כל הגבולות נפרצים. ההגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות חייבת להתאזן אל מול החובה לשמור על השם הטוב של האדם שעליו כותבים, ומול החובה לשמור על הגינות מינימלית בכתיבה. הבעיה היא שכאן כל הגבולות פרוצים. אין שום איזון בין הזכויות, ואין שום אכיפה ממשית של חוק איסור לשון הרע (כמו שאין אכיפה של מרבית החוקים במדינה). אז עובר מסר לעיתונאים שהכל מותר. אם אתה כותב ב"בליזר", אז מותר לך הכל, כי "המדיום זה המסר". אנחנו ממילא לא לוקחים את עצמנו ברצינות, אז מותר לנו ללכלך חופשי. לי, באופן אישי, זה לא נראה תשובה מספקת. בכל מקרה, דומני שבזבזנו מספיק זמן על האדון משגב וכתבתו.