על כאבי הלב
שלום לך אור,
אני מודה לך שאת משתפת בפתיחות ובכנות כזו. זה נשמע באמת כמו תקופה קשה, קשה להאמין שאמא מתה, התפקוד הפונקציונלי הוא קל יחסית, אבל הלב כואב ודואב.
עברה שנה, העצבים עדיין חשופים, הרגישות מאד גבוהה והכל מאד "שורף" רגשית, ייתכן וזה מה שמקשה עליך לשים תמונה. קשה לגעת במשהו שהוא כל כך שורף וכואב. אני לא חושבת שאת חסרת תחושה, אני חושבת שאולי להפך, את מרגישה מאד. את צריכה מקום שבו תוכלי בסביבה בטוחה ומוגנת , לאט לאט, בקצב שלך לגעת בכאב הזה.
את גם נמצאת עכשיו בתקופה רגישה כפולה- גם תקופת החגים וגם יום השנה של אמא.
בהתמודדות עם אבל יש לנו "מוקשים", חלקם צפויים וחלקם בלתי צפויים, טריגרים שגורמים להצפה רגשית (מקומות, שירים, חגים, ימי זיכרון, יום הולדת, אוכל, ריחות ועוד).
בהתחלה את עדיין לא מכירה את הטריגרים שגורמים להצפה ולכן הסערה יותר עוצמתית. חג ראשון ללא אמא הוא קשה, מציף ברגשות, מבלבל, מעציב מאד. אותו חג גם אחרי 20 שנה מעלה עצב וגעגוע, אך לא באותה סערה, וכבר יודעים שזה יגיע וכיצד להתמודד עם זה.
גלי אנושיות וסבלנות כלפי עצמך. נסי להקף את עצמך בתמיכה (בן זוג, חברות).
איתך,
ענבר
