since I'm bored

[itay82]

since I'm bored

and have spare time (in which I'm actually supposed to be writing as essay, but don't tell anyone), I think I'm going to help turning this forum into a huge soap opera. And this time: What do you do with Italians? I really have tried to get over my little racist soft spots - italians and spaniards. This time by actually starting to date an italian guy. Trying to avoid getting closer didn't really work and after two months there's no reason to stop. There's only one problem - the Italian bonding. When you get to know one Italian, you also have to start mingling with about a 1000 more. And I tried. I really tried liking them, I tried understanding this sect like bonding, I really did. I even tried liking the people. I tried communicating with them, even though they were all unable and highly unwilling to speak any other language other than italian (even though they haven't been living in Italy in the past decades or so), and I don't really know whether any of you knows what it feels like to be somewhere and feeling not like air, but worse than just air. It's a part of being different, but it's more than that. The only time I've felt like that was when I was in Bnei Braq or in parts of Williamsburg. The most unwanted intruder. any sympathies?

 

[ro99]

פעם ראשונה שקראתי את זה

לא התחברתי לדבריך. נשמע לי לא מוכר. היו לי זכרונות רחוקים (אל תצחק, אבל מלפני שנולדת...) על לילות מסטולים באמסטרדם עם איטלקים שנראו כמו מלאכים של בליני ודברו שפה לא מובנת שנשמעה כמו הדבר הכי סקסי בעולם (כן, אני כמו ג'יימי לי קרטיס בדג ושמו וונדה). ופתאום נזכרתי. לא רוצה לעשות הכללות, אבל בכל זאת מספרת, כי זה קשור לדעות קדומות שלי שהשתנו בעקבות זה (אבל לא בהכרח עדיין הגיעו למקום הנכון... מה שאני מנסה פה להגיד זה: צ'יצ'ו אל תרביץ לי!). בעבר גם כן רחוק (אבל אחרי שנולדת) היתה תקופה שעבדתי בתור temp במשרדים של בנקים בינלאומיים ב-City of London. יום אחד התקשרה הסוכנת שלי והציעה לי עבודה בבנק גרמני. ממש לא בא לי מכל מיני סיבות: "אין להם חוש הומור, הם קרים", ועוד שלל אמונות תפלות. אבל מה, לא היתה עבודה אחרת וגם כסף לא היה, אז בסוף אמרתי כן. איזה מזל! הם היו קבוצת אנשים כל כך חמים, כל כך נחמדים ופתוחים. זאת היתה אחת החוויות הכיפיות ביותר שחוויתי באותה תקופה. זמן מה לאחר מכן, הציעו לי עבודה זמנית בבנק איטלקי. ישר אמרתי כן. ואז עברתי את מה שאתה מתאר. עזוב את הכאוס האיום שלא ציפיתי לו בעולם של סחר חוץ וכו': ממש סטראוטיפ של הבלגן האיטלקי... אבל כולם דברו איטלקית (אפילו שכולם ידעו אנגלית) והתעלמו ממני לגמרי (ובניגוד לרושם שאולי נוצר פה, אני חברותית ברמה די סבירה...). היו אפילו נעלמים לאכול ארוחת צהריים ומשאירים אותי לבד לרעוב מבלי להגיד לי מתי יחזרו. אחרי יומיים אמרתי לסוכנת שלי שאני לא יכולה יותר ובקשתי לעבור למקום אחר. אז זהו. זה לא יותר משתי אנקדוטות. ויש לי חברים גרמנים נהדרים. ואין לי בעצם שום דבר נגד איטלקים. אבל מה שאתה מספר לי מזכיר לי גם קצת עם מסויים (לפעמים)...

 

[ciccio]

תתחילי לרוץ

איטלקים מאוד מגובשים, מאוד! ואני לא בן אדם של קבוצות של יותר ממעט, אלא אם כן כולם חברים טובים או שאני כבר אחרי שני דרינקים.אבל תראו שזה בדיוק מה שחושבים עלינו, אנחנו נהנים לומר שאנחנו הכי חברותיים, אולי... אבל רק ביננו, קבוצות של ישראלים מבודדות מהכלל ממה שראיתי עד כה.

 

[ro99]

עזוב אותי מריצות... ../images/Emo178.gif

עוד בגילי, זה מה שחסר לי!

אתה מאוד צודק לגבי ישראלים. כשעזבתי את הארץ לפני המבול, התרחקתי בהיסטריה מישראלים בגלל הסיבה הזאת. הם היו מתקבצים להם במין אינסולריות כזאת, מין מיני-קוסמוס של מה שהיה להם בארץ, לא מתערבים בחברה המקומית, לא מנסים אפילו להבין את החברה המקומית או את צורת החשיבה ועוד, וכל הזמן מדברים על איך בארץ XY ו-Z יותר טוב, ואיך הישראלים הכי הכי חכמים וטובים בעולם. לקח לי יותר מעשרים שנה להתגבר על הרתיעה כתוצאה מהתקלות בתופעה הנ"ל ולגלות (דרך פורום זה ו"קודמו") שיש ישראליות אחרת.

 

[Woking]

צאי לי מהמקלדת

לי היתה פעם big falling out עם חברים ישראלים שרצו לעשות סדר פסח כהלכתו. אמרתי להם, אוכל good, שתיה good, יין very good, חברים also good, אבל אני לא אשב באנגליה ואקרא "לשנה הבאה בירושלים". אפשר ארוחה, ואני אולי אטעם מהחרוסת, אבל אני ממש לא בעניין של ארבעה בנים ודי דיינו. מה אני אגיד, התגובה היתה כמו שהייתי מתגנב לכינוס של המפלגה השמרנית בברייטון ומכריז על הפיכת בריטניה לרפובליקה. וזה לא שהחברים הם מחב"ד. אולי הם לא אוכלים בייקון לארוחת בוקר, אבל חוץ מזה הם חילוניים בהכשר הבג"ץ. אף פעם לא חפשתי לחיות ב-little Israel. יש לי חברים ישראלים כאן, כמו גם צרפתים וגרמנים ואוסטרלים ומקומיים. לא יהיה לי מעניין לשבת עם צרפתי שיספר לי כל היום כמה נפלא בפרובנס וכמה הוא מחכה לחזור לשם, ואותו הדבר לגבי ישראלי. כרגע בריטניה זה הבית שלי ואני תמיד שמח להכיר אנשים שגם מרגישים ככה. הגעתי לכאן מבחירה, ונשארתי מתוך כוונה להפוך חלק מהחברה. למרות זאת עם ישראלים תמיד יש יותר שפה משותפת, וקשר שלוקח חצי שנה לטפח עם אירופאי, אפשר לעשות עם ישראלי בערב אחד.

 

[itay82]

I can relate

even though I don't really know how it's like with Israelis living abroad. I have very few Israeli friends, and none in Berlin. It's not because I'm avoiding them or anything, but every time I get to an Israeli event, it becomes a bit too stuffy for me. I guess I'm not used to the rhythm anymore. The conversation flows in my own language, but in another way, and I just feel lost. I don't really fit into the Israeli togetherness Israelis usually try to create abroad, so at the end I do feel left out of it. Maybe it's only because I've always had problem with the Israeli rituals, since I do fit into the Swedish subculture abroad. I do understand the need of having a nationality-based sub community while living abroad. What really shocked me with the Italian experience wasn't the fact that they were there, having fun doing their own Italian thingie and that's it, but more of something I've never experienced before - a complete lack of interest for anything which is not Italian (I am talking about people who have been living abroad for a while, but still not talking a single word in English/German etc.), and me not being able to cross this barrier in any sort of way. Israelis and Swedes abroad can be sticky, but they do have some kind of an interest for the "exotic". If an Italian came to an Israeli night out he would probably be greeted with a few racist jokes and remarks, but he would be greeted. I don't really know whether IÄm making myself clear here, but then again, I am very hung over today.

 

[CANADA1979]

to itay82

I toatlly relate to your words. It's the same here, after a while I realized that what i consider israeli is not really what others do. My idea these days of an israeli night out is going out with russians, hearing russian watching russian movies and eating russian food. I went with my russian roomate (not jewish) to an israeli restaurant and I was the only one not russian.... So again, some might say that this is not israeli but after 6 years outside of israel, my so called "israeli" friends (in north america) are russian, belgian, french, canadian, american who barely speak hebrew.... to each his own....​

 

[CANADA1979]

i have the same weakness but

i decided to stay away from them after i discovered that they are more catholic than the pope and they cross themselves in every corner where there is a church.... Also, i don't like the fact taht they fall in love after 2 days and the sex with them was not that good.... The top was when someone wanted me to move in with him and his mother...somewhere in the suburbs....I said: "no prob...just wait..." Now i am trying a new thing.... ex-yugoslavians.... ​