../images/Emo23.gif We Call It The Stargate
המשפט היפה והמרגש ביותר לדעתי שיש בסדרה הזאת, והפרק (החוזר) של היום הזכיר לי אותו וריגש אותי מאוד... הרגע הזה שבו עומד חבר צוות (למוד מעברים בשער ומפגשים חייזריים) לצד אזרח מין המיניין שלא ראה את הפלא הזה מעולם... שניהם ניצבים יחד, לא ברור מי נרגש יותר (טוב, נו, קרוב לוודאי שהאזרח) ומביטים יחד בעיגול הענק הזה (תרתי משמע), מכיוון שמילים קטנות מלהסביר, בדרך כלל נראה נכון לפתוח ולאמר: We Call It The Stargate. מה עוד יש לומר?
קצת מביך לספר, אבל בפרק היום הרגשתי בצורה חזקה וברורה מאוד שאני רוצה גם. גם אני רוצה לצאת יום אחד לַדרך מעבר לשער. לא למשימה, הרי אינני חיילת או מדענית, אבל כן רוצה מאוד לעבור לצד השני ולפגוש את מי שנמצאים שם. זה קצת מטופש לא? אני באמת רוצה לעשות משהו שלא אוכל לעשות לעולם. מכיוון שהוא לא קיים במציאות. הוא המצאה של תוכנית טלוויזיה. אם סדרה מצליחה ליצור כזאת הזדהות, כנראה שהיא משהו מיוחד באמת-באמת!
ואני אוהבת אותה מאוד. וסליחה על הווידוי המביך
המשפט היפה והמרגש ביותר לדעתי שיש בסדרה הזאת, והפרק (החוזר) של היום הזכיר לי אותו וריגש אותי מאוד... הרגע הזה שבו עומד חבר צוות (למוד מעברים בשער ומפגשים חייזריים) לצד אזרח מין המיניין שלא ראה את הפלא הזה מעולם... שניהם ניצבים יחד, לא ברור מי נרגש יותר (טוב, נו, קרוב לוודאי שהאזרח) ומביטים יחד בעיגול הענק הזה (תרתי משמע), מכיוון שמילים קטנות מלהסביר, בדרך כלל נראה נכון לפתוח ולאמר: We Call It The Stargate. מה עוד יש לומר?
