נדירליאל
Active member
אתמול סיימתי שלושה שבועות של צפייה באחת הסדרות הטובות ביותר שראיתי/שצפיתי בהן. SEVERANCE/ ניתוק, באפלTV
בכלליות רבה מאוד:
זו סדרה העוקבת אחרי קבוצת אנשים שעובדת במפעל של חברת לומן, ששיכת למשפחת איגן, מייסדת המפעל. החברה הזו פיתחה אפשרות לניתוק מלא בין זהות/אני של עובד לבין זהות/אני של הלא עובד, באמצעות השתלת שבב. כשה"לא עובד" מגיע לעבודה, זהותו החיוצנית נמחקת לגמרי ויש לו זהות של "עובד". כשהוא יוצא מהעבודה זהות העובד נמחקת לגמרי. הסדרה מימשה בצורה מרשימה זהויות סוציולוגיות, כמו: אב, מורה, נשיא, מדריך צלילה וכו' - כל מקף או כל פסיק מייצג "אני" אחר. בסדרה כמובן סוציולוגית ה"זהויות" הובאה לאד- אבסורדום, אבל בחוכמה רבה.
פנימי-חיצוני כך הם נקראים. העובד, חיצוני ה"לא עובד" פינימי
עד עתה עלו שתי עונות.
העונה הראשונה מנהלת מחלקת המנותקים היתה הרמוני קובל [פטרישה ארקט]
העונה השניה מר מיליצ'ק [ טרמל טילמן].
העונה הראשונה מתמקדת בתהליך אותו עוברת קבוצת עובדים מנותקים בעקבות ניהול אלים במיוחד. סיומה הוא "שחרור" מהמנהלת הנוראה בעקבות מרד ה"פנימיים [ איני'ז] בעקבות הערת הפנימי בסביבתו של החיצוני.
העונה השניה מתמקדת במטרת העל של חברת לומן. מהי עבודת "זיקוק הנתונים" בדיוק. עולות כמה תשובות לשאלות מהעונה הראשונה. מתברר תפקידו של מארק ס' [ אדם סקוט ] והאם ג'מה [דישן לחמן ] נהרגה בתאונת דרכים?
יש הרבה סימני שאלה ופערי מידע שמייצרים סקרנות או דחייה. [יש כאלה שלא סבלו את הסדרה לגמרי בגלל זה]
הרבה שאלות מעלה הסדרה -
האם החיצוני והפנימי הם אותו אדם? בעונה השניה יש התעסקות ממשית בסוגיה הזו.
האם הפנימי יכול לאהוב אישה אחת והחיצוני אישה אחרת?
שני רומני אהבה מתפתחים אצל המנותקים: הראשון בין אירווינג [ ג'ן טורטורו] לבין ברט [כריסטופר ווקן] והשני בין מארק ס' להילי ר' [בריט לואר].
ישנן דמויות משנה רבות שמציגות את מרכיבי התאגיד.
ישנו הקפיטליסט הרשע, ממש כך, הדורס כל אדם בדרכו אל המטרה.
הפרק האחרון מסתיים במרוצה יד ביד של מארק ס' והלי ר' במסדרונות מחלקת המנותקים, לאן?
הסדרה זכתה לפרשנות מרכסיסטית מרשימה מאוד, שלדעתי החמיצה לגמרי את המורכבות של הסדרה. כי היא מתבוננת אך ורק מבנה-העל של הסדרה, התאגיד. באמצעי יצור-הון- בעל ההון.
יש מעין קריצה אכזרית לכיוון הזה בסוף עונה 2.
אבל, אפשר גם לראות אותה כחשיפה מבהילה של סכיזופרניה. ניסיון להציג את החיים של שתי אישויויות, או יותר , כפי שעולה מעונה 2. כיצד נוצר הקשר אם בכלל בין שתי הזהויות.
בין לבין הסדרה מעלה נושאים מורכבים מאוד:
היחס לשחורים במבני הכוח התאגידיים
יחסי מרות ושליטה: מעביד-עובד
אלימות ממוסדת
סאדיזם כדרך פעולה תאגידית
האם אפשר מהסדרה להשליך על החברה המערבית?
הקאסט של בסדרה מעולה. כריסטפור ווקן מציג משחק רגיש ועדין עד דמעות. פטרישיה ארקט מעולה בתפקידה המורכב במיוחד. טרמל טילמן הוא דוגמה מובהקת ל"ייאוש" של המעביד מצד אחד ולעמידה על כבודו מצד שני.
סנדרה ברנרד בשני פרקים כ-אחות "קריפית" לגמרי מרשימה במיוחד. פניה המיוחדים, שלא עברו שום טיפול הצערה קוסמטי רק מעמיקים ומרחיבים את התפקיד שלה ועומקיו.
בארץ התגובות לסדרה היו מעריצות ממש.
אני ממליץ מאוד.
בכלליות רבה מאוד:
זו סדרה העוקבת אחרי קבוצת אנשים שעובדת במפעל של חברת לומן, ששיכת למשפחת איגן, מייסדת המפעל. החברה הזו פיתחה אפשרות לניתוק מלא בין זהות/אני של עובד לבין זהות/אני של הלא עובד, באמצעות השתלת שבב. כשה"לא עובד" מגיע לעבודה, זהותו החיוצנית נמחקת לגמרי ויש לו זהות של "עובד". כשהוא יוצא מהעבודה זהות העובד נמחקת לגמרי. הסדרה מימשה בצורה מרשימה זהויות סוציולוגיות, כמו: אב, מורה, נשיא, מדריך צלילה וכו' - כל מקף או כל פסיק מייצג "אני" אחר. בסדרה כמובן סוציולוגית ה"זהויות" הובאה לאד- אבסורדום, אבל בחוכמה רבה.
פנימי-חיצוני כך הם נקראים. העובד, חיצוני ה"לא עובד" פינימי
עד עתה עלו שתי עונות.
העונה הראשונה מנהלת מחלקת המנותקים היתה הרמוני קובל [פטרישה ארקט]
העונה השניה מר מיליצ'ק [ טרמל טילמן].
העונה הראשונה מתמקדת בתהליך אותו עוברת קבוצת עובדים מנותקים בעקבות ניהול אלים במיוחד. סיומה הוא "שחרור" מהמנהלת הנוראה בעקבות מרד ה"פנימיים [ איני'ז] בעקבות הערת הפנימי בסביבתו של החיצוני.
העונה השניה מתמקדת במטרת העל של חברת לומן. מהי עבודת "זיקוק הנתונים" בדיוק. עולות כמה תשובות לשאלות מהעונה הראשונה. מתברר תפקידו של מארק ס' [ אדם סקוט ] והאם ג'מה [דישן לחמן ] נהרגה בתאונת דרכים?
יש הרבה סימני שאלה ופערי מידע שמייצרים סקרנות או דחייה. [יש כאלה שלא סבלו את הסדרה לגמרי בגלל זה]
הרבה שאלות מעלה הסדרה -
האם החיצוני והפנימי הם אותו אדם? בעונה השניה יש התעסקות ממשית בסוגיה הזו.
האם הפנימי יכול לאהוב אישה אחת והחיצוני אישה אחרת?
שני רומני אהבה מתפתחים אצל המנותקים: הראשון בין אירווינג [ ג'ן טורטורו] לבין ברט [כריסטופר ווקן] והשני בין מארק ס' להילי ר' [בריט לואר].
ישנן דמויות משנה רבות שמציגות את מרכיבי התאגיד.
ישנו הקפיטליסט הרשע, ממש כך, הדורס כל אדם בדרכו אל המטרה.
הפרק האחרון מסתיים במרוצה יד ביד של מארק ס' והלי ר' במסדרונות מחלקת המנותקים, לאן?
הסדרה זכתה לפרשנות מרכסיסטית מרשימה מאוד, שלדעתי החמיצה לגמרי את המורכבות של הסדרה. כי היא מתבוננת אך ורק מבנה-העל של הסדרה, התאגיד. באמצעי יצור-הון- בעל ההון.
יש מעין קריצה אכזרית לכיוון הזה בסוף עונה 2.
אבל, אפשר גם לראות אותה כחשיפה מבהילה של סכיזופרניה. ניסיון להציג את החיים של שתי אישויויות, או יותר , כפי שעולה מעונה 2. כיצד נוצר הקשר אם בכלל בין שתי הזהויות.
בין לבין הסדרה מעלה נושאים מורכבים מאוד:
היחס לשחורים במבני הכוח התאגידיים
יחסי מרות ושליטה: מעביד-עובד
אלימות ממוסדת
סאדיזם כדרך פעולה תאגידית
האם אפשר מהסדרה להשליך על החברה המערבית?
הקאסט של בסדרה מעולה. כריסטפור ווקן מציג משחק רגיש ועדין עד דמעות. פטרישיה ארקט מעולה בתפקידה המורכב במיוחד. טרמל טילמן הוא דוגמה מובהקת ל"ייאוש" של המעביד מצד אחד ולעמידה על כבודו מצד שני.
סנדרה ברנרד בשני פרקים כ-אחות "קריפית" לגמרי מרשימה במיוחד. פניה המיוחדים, שלא עברו שום טיפול הצערה קוסמטי רק מעמיקים ומרחיבים את התפקיד שלה ועומקיו.
בארץ התגובות לסדרה היו מעריצות ממש.
אני ממליץ מאוד.
נערך לאחרונה ב: