כל הקונצפט של האלבום דומה לטומי
הרבה יותר מדי, יצירה אינסטרומנטית מרכזית שהיא בעצם כל האלבום מסוכם בשיר אחד, גם קיבלה אחלה שם הדיאלוגים דומים, זה לא כתוב כמו תסריט בדיוק, זה אנשים מסבירים לך מה נסגר, הסולן שר את כל התפקידים וטוחנים כמה שיותר ליריקה ומנסים להזרים פצצות מוזיקליות כדי שזה ישאר מטאל ושיזכרו ת'רמה של הגיטריסט. פינק פלויד, נו, לא צריך להגיד.