SAME AGAIN

[noa128]

SAME AGAIN

חברה אמרה לי בשבוע שעבר, באחת משיחות ה "גבר בלי רגליים" שאם במערכת הראשונה הייתי דומיננטית - אמצא את עצמי גם בבאות כזו. שאפילו אם אחליט שלא, באופן הכי בלתי מודע - אבחר שוב בגבר שנותן לי ספייס להיות הדומיננטית (ואחר כך מוציא אותי מדעתי בשל היותו פאסיבי..) בשבת היה לי דיון מעמיק בדיוק באותו עניין עם חברה אחרת. ההיא אומרת, שכשמסתיימת המערכת הראשונה ובתקופה שאחריה ועד למערכות הבאות - עם או בלי טיפול - אנחנו לומדות ומפנימות ומסיקות לקחים ומפיקות מסקנות ולבחירה במערכות הבאות כבר מגיעות מודעות לעצמנו ובוחרות אחרת - להלן תיאוריית ה"שריטה" או "הצלקת" שנדונה כאן בימים עברו - שמרוב ה'צלקת' עפים לכיוון השני לגבר שהוא כל מה שלא היה הקודם - ולא בהכרח מתאים..

מה דעתכם? האם אנחנו מחכימות (בנים, גם את דעתכם יהיה מעניין לשמוע) עם הגיל ותלאות הזוגיות? או שהבחירה באותו טיפוס טבועה לנו בדם לבלי שוב?

 

[דנטל]

זה לא קשור לחוכמה

זו המשיכה הטבעית שלנו בין אם נרצה ובין עם לא. אנחנו נמשכים לאותו סוג של טיפוס גם אם לא ברור לנו בדיוק למה. בקיצור, הייתי הולכת על האופציה של "טבועה לנו בדם".

 

[תלתלים123]

אומרים על זה SAME DIFFERENCE

מחכימים? בטח שבטח. מפנימים? וואללה לא יודעת. זוכרים את הלקח? מן אללה. כל אחד והיכולת שלו. אין בין אלה שיצאתי עמם כלום משותף מלבד העובדה שנולדו גברים. החכמתי, הפנמתי, זכרתי, והנה "נפלתי" עם האיש הגדול הזה. אז אולי לא כדאי להפנים ולזכור? אולי השאלה איננה מה לא מתאים אלא מה כן מתאים? נדמה לי שככה ללי אומרת וזה ממש מתאים לי.

 

[גריפון]

המילים שמשכו את עיני היו דווקא...

"אבחר שוב בגבר שנותן לי ספייס להיות הדומיננטית (ואחר כך מוציא אותי מדעתי בשל היותו פאסיבי..)" כי אולי זה לב ליבה של ההודעה. אני לא בדיוק הנחתום שיכול להעיד כאן, כי הלקח העיקרי שהפקתי מהנישואים (ומהגירושים) שלי הוא שאין כמו להיות לבד, כך שדעתי על נישואים שניים היא תיאורטית לגמרי. אז ראיתי גברים ששוב התחתנו בול עם הרפליקה של אישתם הראשונה (שהיתה, בחלק מהמקרים, רפליקה של האמא הפרטית שלהן, ולפעמים דווקא הדמיון הזה, the shape of things to come, השפיע בלא יודעין על הגבר לעשות את הבחירה הראשונה שלו) - וראיתי גם מערכות יחסים שונות לגמרי בסיבוב ב'. איזה יותר? וואללה, נגיד פיפטי-פיפטי. פט גרוב אומר שהכי בעולם אנחנו רוצים לצאת צודקים, ואז, אם יש לנו איזו פרדיגמה - אנחנו נחפש ונמצא את בן/בת הזוג שאיתה נוכיח לעצמנו כמה שהיא (הפרדיגמה) צודקת. קו פרשת המים נמצא, אם כך, בנכונות שלנו לשנות את הפרדיגמה (תפיסת עולם, דיעה מושרשת עמוק) שלנו ולהפסיק לצוד אובייקטים לשם הוכחתה. גבר שהצליח בנישואיו הראשונים למצות את התחושה שלו שכל הנשים, למשל, הן נצלניות, או לא נדיבות מבחינה מינית, או תלותיות, או לא יודעות לבשל, או מה שלא תהיה דעתו על נשים - יכול, עם עבודה פנימית, עם עזרה או בלי, להיכנס למיטה חדשה עם אשה חדשה עם פרדיגמה חדשה. וכנ"ל לגבי אשה, כמובן. נדמה לי שאפשר לזהות את תפיסת העולם העומדת בבסיס הציטוט שהתחלתי איתו - ושווה להשקיע בכדי לא לעשות עליה טייק טו.

 

[noa128]

מחשבות עמוקות על הבוקר

אכן מעורר מחשבה מה שאתה אומר גריפ, והאמת שכיוונתי גם אני באיזשהו מקום לתפיסה האומרת "הבה ניקח את ההתנסות שנגמרה בעוגמת נפש וננסה ללמוד ממנה גם מה התרומה שלנו" - על משקל הפרדיגמה שהבאת אתה... - כי נורא נעים לי (נגיד) להיות דומיננטית - החוכמה להבין מתי ובאיזה שלב הדומיננטיות הזו עומדת בעוכריו של קשר - כי הרי תסכים איתי שהחוכמה היא באיזון - ב"להיפגש באמצע" - מה שקורים במחוזותינו ה"פיין טיונינג" - בין הדומיננטיות בדרכה להפוך לשתלטנות, לבין ה"נתינת ספייס" בדרכו להפוך לפאסיביות מוחלטת.. - איפה נפגשים באמצע כשהמטרה המשותפת היא אכן ליצור איזושהי הרמוניה שמאפשרת זוגיות (לאו דווקא חתונה). ככל שאני הופכת בעניין כך אני מתקרבת להבנה שאכן "חופשי זה לגמרי לבד" - ממש כפי שאמרת אתה, שבכל זוגיות יש מן הפשרה - וההשלמה עם התובנה הזו היא קשה לי מאד - ציפור דרור שכמוני

כנראה שהשלב הבא הוא - אוקיי, הולכים על זוגיות? עכשיו בתוך ההבנה שמדובר בפשרה, איפה נמצאים הגבולות שאיתם הכי קל לי לחיות? באיש שיהווה משקל נגד לתכונותיי עם הטוב ועם הרע? או באותו SANE AGAIN - כי שם אשמור על עצמיותי לטוב ולרע? זה מחיר האהבה, לא?

 

[hrabba]

פרוטוטיפ

כך קראו לזה אצלנו, מעין אב טיפוס. אני לא יודעת איך זה אצל כולם, אבל אני חושבת שאני לפחות בונה לעצמי מין דמות חלומות כזה, ומחפשת את התכונות הללו באותם גברים שאני איתם. להבהיר, אני לא מלבישה עליהם תכונות לא קיימות, אני פשוט מחפשת ונות מסויימות. עכשיו, אם מספר מסויים קיים אצל אותם אנשים מין הדין הוא שיהיה בהם גם מן הדמיון לא? אם אני חוזרת על אותו דפוס, ומשכנעת את עצמי שלא? אולי בכל אופן יום נהדר לכולנו אוהבת

 

[kisslali]

לקח לי איזה יום יומיים לחשוב על

תשובה. סליחה. אני אומרת שמה שגריפ טוען כל כך נכון שאני לא מבינה למה הטוען לא עושה שימוש בטיעוניו

. הכוונה אינה רק להפיק לקחים, לקחת אחריות וללמוד מטעויות. לדעתי התיקון יבוא ממקום של לדעת באמת מי אני, מה מפעיל אותי, למה אני עושה/לא עושה דברים מסויימים ולהשלים עם זה. אם זה אומר שפאסיבי זה ה"עונש" שלי זה לעולם ישאיר לי שתי אפשרויות: לקבל או לשנות את עצמי. אז אם הולכים על זוגיות והסכמנו שזו פשרה, צריך לבחור מראש רק מה כן ומה לא (אבל להיות מסוגל לחיות עם זה - לא תקף לגבי) וזהו. ודעתי על המחיר לאהבה? לדעתי לה עצמה אין מחיר, לחיים משותפים יש, להורות יש, לזוגיות יש, לאהבה אין. ללי

 

[hrabba]

את יודעת ללי...... למדו אותי

"שנחש משנה את עורו, אבל לא את טבעו" לפיכך, להשתנות באמת זה כנראה בלתי אפשר., ולקבל את עצמנו זה עוד יותר קשה. כלומר משהוא פה לא מסתדר לי. ואני חושבת שרק לי, כך שה תשובה שלך כמו התשוסבה של גריפין, לדעתי ועוד פעם לדעתי ויסלחו לי כולם, יש בה משהוא מהתאוריה, ( ואני לא מתכוונת לפגוע, בחיי),. אי לכך מה שבעצם נותר זו הפשרה, ועל זה נאמר זה מה יש. והפשרה היא פשוטה, היא בעצם בן מה שאנחנו מדמות לעצמנו שאנחנו רוצות ובין מה שיש ונקבל רע לח עם זה, אבל אין דרך אחרת אם משהיא הבינה את הקשקושים שלי פה - שתבורך