Relax, nothing is under control-האלמנה בדרך
החיים (הבלוג של gogiare)
יום שבת, 15 בפברואר 2014
Relax, nothing is under control
המשפט הזה הידהד לי כשנכנסתי הביתה וראיתי שהכלים לא הדיחו את עצמם, ככה שזה לא הפליא אותי בכלל, שהם עשו איתי תחרות גובה. הכביסה לא ירדה מהחבל. ומכונת הכביסה לא התרוקנה לבד. הר הבגדים שהורדתי לפני כמה ימים הלך וגדל במהלך הזמן, לא התקפל אחד אחד ועבר בצעדי ריקוד לארונות .
עוד הפתעה ציפתה לי כשפתחתי את המקפיא כדי למצוא רעיונות לארוחת צהריים למחר והדבר היחיד שגיליתי שם זה ההד שלי שענה לי "ריק" בחזרה.
עברה לי מחשבה אפופת פאניקה. אני מאבדת שליטה.
התיישבתי בייאוש על השיש והתחלתי לבכות. ואז צחקתי. שליטה. מצחיק.
נזכרתי בצורך שלו להחזיק בהגה. להיות בשליטה. בהתחלה זה הפליא אותי, אחר כך עצבן אותי ,אבל עם הזמן למדתי להיות משועשעת. התבדחנו על זה המון,בתוך מיני ויכוחים כאלה, שיש לזוגות ותיקים שיודעים בדיוק איפה עוברים הגבולות אצל האחר ומנסים בכל זאת לעבור, אפילו טיפטיפה, רק עם הציפורן של הבוהן. רק עם הבוהן. רק עם כף הרגל. הופ אני ליד ההגה.
זוזי.
לא בא לי.
נו.חיוך
משיכת כתף.
שתיקה.סטטוס-קוו קצר.מבט ארוך חודר. צחוק משותף.
זזתי.
והילדים: אבא, למה אתה לא נותן לאמא?
והוא מספר להם את סיפור התאונה על הימים של ההרכב שהיה נוסע ומנגן בכל הארץ. תמיד זה היה הוא שנהג את הוואן,על הנגנים וכלי הנגינה . יום אחד מישהו התעקש להחליף אותו, הם נסעו ברמת הגולן בכביש צר, תלול ומפותל ומולם הגיחה משאית במהירות שיא. התנגשות חזיתית. הוא האמין שאם הוא היה נוהג זה לא היה קורה. מאז הוא תמיד היה ליד ההגה. לא ויתר עליו.
כשהייתי נוסעת עם הילדים ובלעדיו, וזה קרה הרבה, הוא היה כמו אריה בכלוב. חבר שבא לנגן איתו בזמן שאני הייתי איתם בחוץ, סיפר לי כמה לא שקט הוא היה, "אי אפשר היה לעשות איתו כלום, הוא היה לא מרוכז, עד הרגע שהוא שמע שאת כבר בתוך העיר. אז התחילה המוסיקה, רק אז הוא התחיל לנגן".
הוא בעצמו היה המון על הכביש. נהג את עצמו להופעות ולקונסרבטוריונים למוסיקה.
אז הוא עשה ביטוח נגד תאונות.
ומת מסרטן.
