הזכרת לי את זה.. גוף, נפש, רוח ונשמה
קראתי את זה לפני כמה ימים, נראה לי רלוונטי:
 
גוף נפש רוח ונשמה – מה ההבדל?י
 
 
 
האם אנחנו גוף בלבד ? י
 
בודאי שלא. הגוף הוא כלי שבתוכו מולבשים כוחות רוחניים.י י
הגוף הוא בשר שיש לו עיניים אף פה מוח וכו', אבל גם כל האיברים האלו הם לא האדם עצמו. כי הרי אם אדם יאבד חלילה יד או רגל, הוא עדיין יישאר הוא עצמו.י
אם כך- הגוף הוא רק עטיפה חיצונית וגשמית, של משהו רוחני.יי
 
אנחנו רגילים לקום בבוקר ולראות את העטיפה החיצונית שלנו משתקפת אלינו בראי. יי
פשוט התרגלנו כל כך, עד שמבלי לחשוב, אנחנו קוראים לעטיפה הזו - "אני." י
אנחנו מאוד מודאגים מכל כתם וקמט שיש לעטיפה, ועלולים אפילו לקבל דיכאון אם העטיפה הזו שוקלת כמה קילוגרמים יותר מעטיפות של אנשים אחרים… י
כן אנחנו נותנים חשיבות מוגזמת לעטיפה של הגוף, והורגלנו לטפח אותה עד אבדן חושים או ליתר דיוק עד אבדן כל פרופורציה..י
 
כמות עצומה ביותר של אנרגיה מושקעת בהחלקת קמטיה של העטיפה, בהגמשת שריריה, ובקישוטה בבדים תפורים היטב ואפילו לא 10% מתוך כל האנרגיה הזו - מושקעת בטיפוח מה שיש בתוך העטיפה, או לפחות בהכרות עם המהות הפנימית הזו. האם כאשר עטיפת הגוף נפגעת באופן קריטי, חלילה, בתאונה, או בפיגוע – האם האדם נעלם ?יי
בודאי שלא.יי
אבל מה בכל זאת קורה, כאשר הגוף נפגע ? י
מה שקורה הוא שאותו גוף - כבר לא יכול לשמש כלי לנפש, ולשאר החלקים הרוחניים ששכנו באותה עטיפה, ועליהם לצאת ממנה. אנחנו מכנים את התהליך הזה בשם מוות.י
אבל האדם- שהיה קודם בתוך הגוף הזה לא נמס, לא התאדה, לא נעלם בהוקוס פוקוס. כי בתוך הגוף הזה הייתה אנרגיה.יי
אנרגיה חזקה, שאנשים רבים חשו בה. י
ואנרגיה, כפי שאמר אלברט איינשטיין- איננה יכולה להעלם – היא יכולה רק לשנות צורה. י
זהו חוק שימור האנרגיה.י
כלומר- אם הייתה באדם החי אנרגיה כלשהי, וכולנו נודה שהיא אכן הייתה בו - הרי שהיא לא יכולה למות. רק הגוף יכול למות.י
 
על הגוף נאמר בספר בראשית –"כי מעפר באת, ואל עפר תשוב " י
וקהלת בפרק י"ב ז'- מסביר: "וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה…" י
 
אם כך, הגוף שלי הוא לא אני. י
הגוף שלי- שייך לי. י
למי הגוף שלי שייך ? הוא שייך למהות רוחנית, שהיא אני. י
ביהדות קוראים למהות הרוחנית הזו נשמה, שהיא אור אלוקי, או אם נפרט יותר נוכל לחלק את הנשמה לשלוש קומות- נפש, רוח נשמה, ועוד שני חלקים גבוהים יותר הנקראים חיה ויחידה, שהם אורות מעודנים ודקים, שקשה לנו להתוודע אליהם, משום שיש להם אנרגיה גבוהה מדי שלא יכולה להצטמצם לתוך גוף גשמי, אבל יש לנו קשר איתן. י
 
מה ההבדל בין נפש רוח ונשמה ? י
 
הנפש- היא החלק הרוחני הנמוך ביותר באדם, או הקרוב ביותר אל הגוף. י
כשאדם אומר – אני רעב, אני עייף- מי שאומר כך – זה לא הבשר של הגוף , שהוא עצם דומם בלי הנפש, אלא אומר זאת החלק הרוחני שמחייה את הבשר, שהוא הנפש. י
הנפש- הוא כוח שמקיים את הגשמיות. י
הנפש היא חיות שזורמת בדם האדם. י
למעשה, נפש- זו מציאות רוחנית, של חיות, שקיימת בכל דבר בבריאה, ולא רק באדם. י
 
לפי האר"י הקדוש , אפילו בדומם יש מושג של נפש- כלומר כוח שמחייה את הדומם. י
אם ניקח לדוגמא אבן- גם לה יש סוג של נפש .סוג, ששונה כמובן מדרגות של נפש הקיימות בצומח, בחי או באדם. י
זוהי מעין אנרגיה של קיום שמחברת את כל חלקי האבן- וגורמת לה להיות בעלת תכונות של אבן. י
למים יש סוג חיות אחר, לכן למים יש נפש של דומם מסוג אחר. י
אם לכאורה היה ניתן לשלוף את כוח החיות הזה מהדומם, הוא היה מתבטל, והופך לאפס
הנפש שבצומח- נותנת כוח של צמיחה לצומח. זוהי כבר אנרגיה יותר מפותחת מאשר בדומם. י
 
הנפש של החי- מפותחת יותר, כי היא נותנת לבעל החיים את יכולת החיים גם לצמוח, וגם להתנועע, לאכול ולהגיב. י
 
הנפש של האדם –יש בה את כוחות העפר של נפש הדומם, כוחות של צמיחה, כוחות של חייתיות וגם כוחות אנושיים של חשיבה, דעת, אינטואיציה, דמיון יצירה שאיפות ורצונות,וכאן היא כבר נוגעת בתחום הרוח. כי כל הפעילות המנטאלית של האדם, מקורה בתחום הרוח, שהיא החלק העליון של הנפש. י
 
הרוח- אחראית על הרגש והדיבור שבאדם. סוד הדיבור – הוא סוד האדם. י
האדם נקרא "מדבר" עפ"י תפקידיה של הרוח. י
האדם הוא היצור היחידי בעולם שמסוגל להפוך תכנים מופשטים וחסרי צורה שיש במחשבה שלו-לתבניות ממשיות של דיבור. י
תוכי מסוגל לחקות. אבל הוא לא יוצר מילים בעלות תוכן כמו – אהבה, למשל. בעלי חיים לא מסוגלים ליצור סמלים בעלי משמעות מעבר לטבע הגשמי שהוטבע בהם. י
 
כשאדם מדבר על אהבה- הוא מדבר על מציאות רגשית שאין לה צורה או חומר, אבל המילים שהוא מדבר בהן, יוצרות נוכחות פיזית של רגש נעים, רוך, חיבה וכו'. י
במילה אחת אפשר להחיות אדם או להרוג אותו. י
למילים יש כוח עצום. י
אם אדם צועק בכעס בחדר- בחדר מתמלא אנרגיות שליליות. לפעמים נכנסים לחנות מסוימת ומיד יוצאים, למרות שהחנות מפוארת ויוקרתית, אבל מרגישים במקום אנרגיה לא טובה שנוצרה מדיבורים שליליים ולהיפך, לפעמים מקום קטן ופשוט מהוה מוקד משיכה רק משום שיש בו אנרגיות של חום וחסד. י
 
כל זה – הוא תחום הרוח האנושית. לבעלי חיים - אין אותה. י
הנפש נכנסת באדם מיד עם צאתו מהרחם, והרוח נכנסת באדם כאשר הוא מתחיל לדבר. לכן היא נקראת " רוח ממלא ". היא קשורה לא רק לחיות הבסיסית של הנפש, אלא לתכני החשיבה של האדם. י
לפי החסידות- הנפש עצמה מתחלקת לשניים- לחלק נמוך הקרוב לגוף, ונקרא נפש בהמית כי הוא מנסה להוביל את האדם לנטות אחר התאוות הבהמיות שלו, ולנפש אלוקית שמושכת את האדם למעלה, כלפי הרוח והנשמה. י
 
לאורך כל החיים, אצל כל אדם, בכל מדרגה, יש מאבק מתמיד בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית. אותו כוח של יצר הרע, שפועל על האדם גם מבחוץ וגם מבפנים-מתלבש בתוך הנפש הבהמית ורצונותיה ותשוקותיה, כדי להרחיק את האדם מתכליתו כמתקן את עצמו ואת העולם, ולהשוות את צורתו לצורת בהמה שי בה רק את מה שטבוע בה, ואינה יכולה לפרוץ אל העל- טבעי, מעבר לגבולות החומר שלה. י
 
המהות של הנפש (לפי ספרי החסידות והקבלה) – היא למעשה מציאות רוחנית דקה שנכנסת לגוף החי בשעת היצירה שלו, ובונה את הגוף, ואת חיות הגוף בהתאם לסוג הדומם הצומח, החי או המדבר. הנפש הזו מתפשטת בגוף, וגדלה איתו. י
 
הכוחות השונים של הנפש ניכרים מתוך הגוף שהיא נמצאת בו. י
לנפש של דומם יש כוחות של קבלה והשפעה כמעט אפסיים בהשוואה לנפש של חי וצומח. י
נפש של בעל חי- יש בה מערכת של גירוי ותגובה. אין שם בחירה. י
פרה- יכולה להעדיף לאכול עשב ירוק במקום עשב צהוב, אבל זו לא בחירה, אלא העדפה. י
היא לא מסוגלת לבחור משהו שנמצא מחוץ לטבעים שנטבעו בה- כמו למשל לצום ביום כיפור. י
לכן בהמה נקראת בה- מה . כי כל מה שהיא תפעל, זה רק מתוך מה שיש- בה. לא מעבר לזה. י
כי היא נוצרה מוגבלת, בתוך הגבולות של הטבע. י
 
 
הטבע – הוא חוקים שהוטבעו
 
יש אנשים שכאשר שואלים אותם- האם ייתכן שהאדם נברא במקרה ? הרי הוא יצירה מופלאה ומורכבת כל כך? הם עונים : זה הטבע, הטבע עשה את הכל. י
 
אבל טבע- פרוש המושג הוא : חוקים שהוטבעו. מישהו טבע אותם, וכך נוצרה המילה טבע. י
טבע – זהו סך כל החוקים והמורכבויות של החיים הפיזים. י
אפשר לחוש את מטביע הטבע בתוך הטבע, אבל להבין אותו- לא נוכל . י
כי כל עוד אנחנו מנסים לקלוט אותו מתוך המבנה הטבעי שלנו – אנחנו עדיין בגדר של –חלק מתוך שלם. והחלק לא יכול להכיל את השלם. י
הנקודה המופלאה כאן, היא שיש בתוכינו משהו שנברא, והוטבע בצלם של השלם, והוא הנשמה. דרך הנשמה - נוכל להתעלות מעל לטבעיות שלנו, ולחוות חיבור עם השלם. י</d
