הבהרה
ברור לי שהזכרת השואה בכל מקום היא לא "למידה מהעבר", אבל אני כן חושב שההטמעה של פרק ההיסטוריה הזה במוח עוזרת לקיים צד מסויים שפוחד ממקרים כאלה ומבין שאסור לזה לקרות שוב, ואם וכאשר זה יהיה קרוב לכך ועדיין תהיה מודעות לנושא - אני חושב שזו לא תהיה סתם איזו קבוצה תמהונית ששמה על עצמה טלאים כתומים, אלא ההשוואה תהיה ברורה ונהירה לרוב העם. מאידך, כשקבוצה תמהונית ששמה על עצמה טלאים כתומים מזכירה לנו צד אחד של השואה, ליל הבדולח בהופעת פאנק צד אחר, החיילים היודונאצים צד נוסף וכו' - אנחנו משמרים את הצד הזה בנו שמבין (לפחות עד עכשיו), דרך העיניים ולא דרך עוד מתחסד שצועק שאסור "להוזיל" את השואה (כי הרי "כאן זה *עוד לא* קורה.."), שאסור לשואה עצמה לקרות שוב. אנחנו רואים ושומעים שגם הם היו בני אדם, ושגם אנחנו מסוגלים לטעויות כאלה. וכל הזמן האצבע על הדופק - כל הזמן מישהו צריך לבוא ולהכחיש ולהראות שכאן לא מדובר בהשוואה לגיטימית.. או בקיצור, כחברה - אנחנו כל הזמן בודקים את עצמינו. וזה לדעתי ממש, ממש מבורך.