Procol Harum

[nik19864]

Procol Harum

ממה כדאי להתחיל ?

 

[oren29at]

ארכיון הפורום לשירותך

הדיסקוגרפיה של הלהקה הזו נסקרה אצלנו בצורה מפורטת, מדוקדקת, ומפורטת. הנה כאן:

http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/default.aspx?forumid=552&cId=10027

והנה השרשור המקורי, עם הערות, הארות והפרעות מהפרעות שונות של הכנופיה הקבועה והפחות קבועה שפוקדת את דפי הפורום

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=552&messageid=155900074#155809160

את הצ'ק תרשום לפקודת מיכה. אני רק השליח.

כמובן שאם אנשים רוצים להרחיב, לדון, או להרחיב בנוגע ללהקה- אנחנו מאד נשמח.

 

[arieltr]

הנה השיטה שלי להתחלה

מדי פעם (כמו אתמול לדוגמא) בין שורות הדיסקים בחנות מופיע לו אלבום או שניים של פרוקול ואז מייד המוח צועק לי "בדוק אצל הברמלאי בדוק אצל הברמלאי" כדי שאני בפעם ה-239 אשב לעיין בשרשור הפרוקול של הברמלאי.
היות ואיכשהו 'זמן חנות' הינו מוגבל ותמיד צריך להיות מוקדש לנבירה בין כל אינסוף האלבומים שם, התוצאה הסופית היא השארת פרוקול בחנות כדי שלאחר מכן נשב בבית לקריאה נוספת כדי שלאחר מכן נשוב לחנות כדי שנשוב הבייתה כדי שנשוב לחנות כדי שנשוב הבייתה לחנות. וכך פרוקול ואנוכי רוקדים לצלילי האינסוף (DO YOU HAVE TO, DO YOU HAVE TO LET IT LINGER).

אז אין לי מושג ממה הכי כדאי להתחיל שם, אבל כפיצוי קבל המלצה לנקודה הכי קרובה שאני הצלחתי בינתיים לגעת בה ושאיננה Whiter Shade Of Pale.
רובין טרוואר הגיטריסט שלהם, הינו גיטריסט נפלא ושכנראה מצליח להסתתר יותר מדי טוב מאחורי המסיכה של פרוקול הארום, כי בקושי מזכירים את שמו שמדברים עליהם.

ROBIN TROWER - BRIDGE OF SIGHS
אלבום סולו פנטסטי שלו מ-1974, לא פרוג בכלל, אין פה מלוטרון או אורגן אלא שירה וגיטרה בלוזית רוקית מצויינת עם יופי של נגיעות, סולו ו-FEEL.

http://www.youtube.com/watch?v=1g9Hs3rnd6s

עכשיו תשמעו את זה ותגידו שאתם לא רוצים שזה ישב אצלכם בבית על המדף ליד שאר האלבומים הפנטסטיים שאף אחד לא מדבר עליהם:
http://www.youtube.com/watch?v=MIVwPuwiHa4

עוד אחד כי מגיע לו:
http://www.youtube.com/watch?v=OT21jl9Afbc

 

[Barmelai]

לפחות נתתי לטראוור את הכבוד המגיע בסקירות

אחת המטרות בסדרה על פרוקול הייתה לקחת להקה לא מוכרת שלא בצדק, או להקה שהייתה מוכרת ונשכחה, ולספר את הסיפור שלה, כמו שהוא.
אני לא חשוב שצריך לקרוא את הסדרה כדי להבין מאיפה להתחיל עם פרוקול הארום. כדאי לקרוא אותה כי היא שופכת אור על הדרך, שהייתה מאוד דומה לביוגרפיות של להקות רוק אחרות וגם מאוד מיוחדת. כדאי לקרוא כדי ללמוד על הדינמיקה האנושית בלהקת רוק, על היחסים בין וותיקים לירוקים, על חלוקת התפקידים בין כותבים, מעבדים ונגנים, על הצמיחה המטורפת של רובין טראוור בתוך הלהקה, עד שהוא גדל עליה והיא קטנה עליו. על ההתמודדות עם משברי כתיבה ועם נטישת אנשי מפתח.

בשביל לדעת עם איזה אלבום להתחיל, לא צריך את כל זה. מספיק לשאול. ומכיוון שבליל קושיות אנחנו, הנה מה שאני מסמן כתשובה הטובה ביותר:

1967 - Procol Harum
אלבום הבכורה - בגלל Conquistador, A Whiter Shade Of Pale, Homburg ועוד שורה של שירים מצויינים.

1969 - A Salty Dog
אלבום השיא של פרוקול מבחינת כתיבה, עבודים ואווירה. לא כולו מבריק, אבל עמוס בשירים מעולים.

1972 - Live with the Edmonton Symphony Ochestra
עיבודים סימפונים למבחר מתוך 5 האלבומים הקודמים והקלטה בהופעה עם תזמורת אדמונטון הקנדית. למי שאוהב את נקודת המפגש בין להקת רוק לתזמורת סימפונית וכמובן לאוהבי פרוגרסיב, זה אלבום חובה. לא הייתה להקה שהצליחה לעשות את זה בהצלחה כזאת אחריהם.

כל אחד מהשלושה הנ"ל הוא נקודת מוצא טובה להכרות עם פרוקול הארום. שאר האלבומים שהרחבתי עליהם, הם חובה לאוהבי הלהקה בלבד.

 

[arieltr]

חלק מההתמהמהות שלי עם פרוקול

נובע כנראה בעקיפין גם ממערכת היחסים שלי עם המודי בלוז.
גם שם עומד יופי של פיל במרכז החדר, גם שם החברה מאוד מוכשרים, וגם שם יש שורה של אלבומים ראויים.

אז אני בזמנו נכנסתי להרפתקאה עם המודיז, ויצאתי ממנה קצת צונן (או צנון, תלוי מי שואל). שמעתי את כל שורת הקלאסיקות שלהם ואני אולי אצא טמבל עכשיו אבל חוץ משיר פה שיר שם, כמעט שום אלבום שלהם לא שבה את ליבי. רחוק מכך אפילו. כולל דייז. וזה לא מעט אלבומים עד סוף תקופתם הקלאסית לשנת 1972.
ה'כמעט' שכתבתי, אגב, הינו האחרון Seventh Sojourn. אותו אני יכול לשמוע במלואו בהנאה משום מה, ולמעשה הוא היחיד אשר אליו אני חוזר שאני רוצה מודיז קצת. אין לי הסבר מדויק למה ואיך דווקא האלבום הזה, אבל היי Isn't Life Strange ........................

בכל אופן זה ההסבר הפתטי שלי להתמהמהות עם הפרוקול.
ולגבי הפרוקול אני מעריך שכששלב התהיות יחלוף אני אהיה חייב לבדוק את Shine On Brightly.
ברובין ניתקלתי היותי משוטט באיזה חור פה, שם ברקע נוגן אלבומו STATE TO STATE - LIVE ACROSS AMERICA 74-1980
ניגשתי לברר מי זה מנגן פיצוץ ככה ואז גיליתי...

 

[Barmelai]

השוואה יפה

בין המודיז לפרוקול. לשתיהן פיל לבן, לשתיהן 7 אלבומים מעולים (כנגד 7 הפרות השמנות, או הרזות, תלוי מי סופר) ואת שניהם אני מאוד אוהב, מה שהופך את שתיהן לחשודות באותה מידה. שתיהן כתבו שירים יפים יותר מהפיל הלבן, בעיניי.

מהמודי בלוז אני מעדיף את השני (In search of...), השלישי (To our children's...) והשביעי (Seventh Sojourn), על הראשון (Days of...).
אבל אני מוטה כי אני גדלתי על האלבומים האלה וכל השבעה הם בשבילי לחם חוק. כן, למרות שכבר שנים ארוכות לא הקשבתי להם. בכל אחד ואחד מהם מסתתר לפחות שיר אחד שהוא נצחי בעיניי, לא פחות מלילות המשי הלבן.

 

[arieltr]

פישפשתי עכשיו במדף התרופות פה

ומלבד הסוג'וירן השביעי גיליתי שיש לי עוד אלבום של המודיז שעדיין מסתובב כאן חופשי, כנראה לצורך שמירה על באלאנס.
הבטתי על הדיסק ומייד 2 סיבות מאוד ברורות, מקדימה ומאחורה, הזכירו לי מדוע האלבום הזה אצלי.
- על העטיפה הקדמית יש מדבקה קטנטנה ועליה כתוב 6$. סביר שבאותו היום חזרתי עם זה במקום לחם חלב וביצים.
- ומבט אחד על העטיפה האחורית גילה לי במהרה את הסיבה השניה.

חג שמח.

 

[Barmelai]

כן. בכל אלבום יש אחד.