Pride of Bagdhad
אומרים שכשהתותחים רומעים המוזות שותקות. אני אומר, המוזות שותקות רק איפה שהתותחים באמת רועמים, אבל משפריצות ניטים על יוצרים שנמצאים בעורף. המון מלחמות, לצערינו, השפיעו על מספר רב של יצירות, כתובות, מומחזות, מוסרטות ואפילו מצויירות.חלקן טובות וחלקן פחות, אבל זה כבר תלוי ביוצר. Pride of Bagdhad מתרחשת בזמן מלחמת המפרץ השניה, בעיראק, ולמעשה מבוססת על אירוע אמיתי שהתרחש בזמן סיור כוחות הרגלים של ארה"ב במרחבים הפתוחים ומפוצצים של עיראק. העלילה עוקבת אחרי להקה של ארבעה אריות בגן החיות העיראקי, זיל הזכר הבוגר והכריזמטי משהו, נור לביאה צעירה אמא של עלי הגור החמוד אשר מהווה אתנחתאות קומיות לעיתים, וסאפא הלביאה הזקנה, זו שעדיין זוכרת את המרחבים הפתוחים, וסובלת ממרמור יתר. הסיפור האמיתי מתחיל כאשר בזמן הפצצות הצבא האמריקאי על עיראק, נפגע הגן והחיות בורחות משם. פה, מתחיל הסיפור להתגלגל והלהקה מתחילה במסע, בו הם יתמודדו מול האויב האמיתי, הטבע. וכל זה על נופי בגדד ההרוסה, אך המדהימה. אה כן, והם מאד רעבים…ביו היתר. בעלילה מעביר וון את הרוע שלנו, המטפלים, ההולכים על שניים. האריות ושאר בעלי החיים מקבלים הצצה לעולם של בני האדם, לדרך בה הם חיו, ואפילו מגדרים רחוב אחד כגן חיות בפני עצמו בנאיביות שלהם. וון לא פוסח על הטבח, ההפצצות והעושר שהיה לבגדד, ולקטעים מבזה את המלחמה ומגנה את הלוחמים בה. עוד יאמר לזכותו שהוא מצליח להעביר מסר לקוראיו דרך כל זה. בריאן ק. וון מציג כאן סיפור מאד בינוני, אשר בכלל לא משרת את המטרה של נובלה גרפית, אלא מזכיר באופי הכתיבה שלו, עוד אוגדן של החבוב האחרון. יאמר לזכותו שמדובר בכתיבה כיפית הומוריסטית לעיתים, ולעיתים רחוקות אפילו דרמטית, וון מוכר ומוערך על ידי סצנות האקשן הקצרות אומנם, אך הכיפיות שהוא כותב ומביים. אבל שוב, מדובר בנובלה גרפית, יקרה ביחס לתכולתה, וזה לא מה שקוראים מחפשים בנובלות הגרפיות, לדעתי. האומנות של ניקו הנריצ'ון (Niko Henrichon) נהדרת. משרתת את המטרה לשמה היא שם. לתמוך בעלילה. ניקו מצליח מעל המצופה. האומנות שלו אומנם לא מאד פרטנית, אבל נהדרת. הקווים עדינים וחלקים, ההבעות נהדרות ומעבירות בצורה אנושית לחלוטין את דעותיו של אריה אך עם זאת שמירה על הצלם החייתי של החיה. ציורי הנוף והמרחב מדהימים, והייתי עושה פוסטר מהרבה פריימים, שלא לדבר על הכריכה המדהימה ביופייה. האומנות של הנריצ'ון זוכה לחיזוק משמעותי נוסף, הצביעה. הצבעים חמים, ונראים כאילו מדובר בצבעי מים, אין ספק שהצביעה מוסיפה המון להנאה הויזואלית מן האוגדן. בסך הכל מדובר בנובלה גרפית מהנה שנקראת בנשימה אחת, זורמת, קלילה ומאויירת למשעי, ואפילו בעלת מסר. אך לטעמי יש פה פספוס של עומק שחסר בה, ואולי אפילו עוד קצת עלילה, מדובר באוגדן קצר להפליא. כמוכן, ביחס למחירו, אין בכלל תוספות, מלבד ביוגרפיות קצרות לוון והנריצ'ון. אם אתם רוצים להנאות מאומנות מדהימה, ומסיפור קליל, פרי ממלחמת המפרץ השניה, זה הנובלה בשבילכם. Pride of Bagdhad Brian K. Vaughan Niko Henrichon הוצא, DC Comics ליין Vertigo 136 עמודי צבע בכריכה קשה 19.99$ כתיבה- 6.5/10 אומנות- 9/10 סכ"ה- 7/10 כיף קצר, לא מעבר לזה הזכרתי שהאומנות שם נהדרת?
אומרים שכשהתותחים רומעים המוזות שותקות. אני אומר, המוזות שותקות רק איפה שהתותחים באמת רועמים, אבל משפריצות ניטים על יוצרים שנמצאים בעורף. המון מלחמות, לצערינו, השפיעו על מספר רב של יצירות, כתובות, מומחזות, מוסרטות ואפילו מצויירות.חלקן טובות וחלקן פחות, אבל זה כבר תלוי ביוצר. Pride of Bagdhad מתרחשת בזמן מלחמת המפרץ השניה, בעיראק, ולמעשה מבוססת על אירוע אמיתי שהתרחש בזמן סיור כוחות הרגלים של ארה"ב במרחבים הפתוחים ומפוצצים של עיראק. העלילה עוקבת אחרי להקה של ארבעה אריות בגן החיות העיראקי, זיל הזכר הבוגר והכריזמטי משהו, נור לביאה צעירה אמא של עלי הגור החמוד אשר מהווה אתנחתאות קומיות לעיתים, וסאפא הלביאה הזקנה, זו שעדיין זוכרת את המרחבים הפתוחים, וסובלת ממרמור יתר. הסיפור האמיתי מתחיל כאשר בזמן הפצצות הצבא האמריקאי על עיראק, נפגע הגן והחיות בורחות משם. פה, מתחיל הסיפור להתגלגל והלהקה מתחילה במסע, בו הם יתמודדו מול האויב האמיתי, הטבע. וכל זה על נופי בגדד ההרוסה, אך המדהימה. אה כן, והם מאד רעבים…ביו היתר. בעלילה מעביר וון את הרוע שלנו, המטפלים, ההולכים על שניים. האריות ושאר בעלי החיים מקבלים הצצה לעולם של בני האדם, לדרך בה הם חיו, ואפילו מגדרים רחוב אחד כגן חיות בפני עצמו בנאיביות שלהם. וון לא פוסח על הטבח, ההפצצות והעושר שהיה לבגדד, ולקטעים מבזה את המלחמה ומגנה את הלוחמים בה. עוד יאמר לזכותו שהוא מצליח להעביר מסר לקוראיו דרך כל זה. בריאן ק. וון מציג כאן סיפור מאד בינוני, אשר בכלל לא משרת את המטרה של נובלה גרפית, אלא מזכיר באופי הכתיבה שלו, עוד אוגדן של החבוב האחרון. יאמר לזכותו שמדובר בכתיבה כיפית הומוריסטית לעיתים, ולעיתים רחוקות אפילו דרמטית, וון מוכר ומוערך על ידי סצנות האקשן הקצרות אומנם, אך הכיפיות שהוא כותב ומביים. אבל שוב, מדובר בנובלה גרפית, יקרה ביחס לתכולתה, וזה לא מה שקוראים מחפשים בנובלות הגרפיות, לדעתי. האומנות של ניקו הנריצ'ון (Niko Henrichon) נהדרת. משרתת את המטרה לשמה היא שם. לתמוך בעלילה. ניקו מצליח מעל המצופה. האומנות שלו אומנם לא מאד פרטנית, אבל נהדרת. הקווים עדינים וחלקים, ההבעות נהדרות ומעבירות בצורה אנושית לחלוטין את דעותיו של אריה אך עם זאת שמירה על הצלם החייתי של החיה. ציורי הנוף והמרחב מדהימים, והייתי עושה פוסטר מהרבה פריימים, שלא לדבר על הכריכה המדהימה ביופייה. האומנות של הנריצ'ון זוכה לחיזוק משמעותי נוסף, הצביעה. הצבעים חמים, ונראים כאילו מדובר בצבעי מים, אין ספק שהצביעה מוסיפה המון להנאה הויזואלית מן האוגדן. בסך הכל מדובר בנובלה גרפית מהנה שנקראת בנשימה אחת, זורמת, קלילה ומאויירת למשעי, ואפילו בעלת מסר. אך לטעמי יש פה פספוס של עומק שחסר בה, ואולי אפילו עוד קצת עלילה, מדובר באוגדן קצר להפליא. כמוכן, ביחס למחירו, אין בכלל תוספות, מלבד ביוגרפיות קצרות לוון והנריצ'ון. אם אתם רוצים להנאות מאומנות מדהימה, ומסיפור קליל, פרי ממלחמת המפרץ השניה, זה הנובלה בשבילכם. Pride of Bagdhad Brian K. Vaughan Niko Henrichon הוצא, DC Comics ליין Vertigo 136 עמודי צבע בכריכה קשה 19.99$ כתיבה- 6.5/10 אומנות- 9/10 סכ"ה- 7/10 כיף קצר, לא מעבר לזה הזכרתי שהאומנות שם נהדרת?
