HelterSkelter1
New member
Playlist-Sofash../images/Emo202.gif
הנה כמה דברים שעברו בטלוויזיה ובמערכת בסופ"ש הזה, בינתיים. המטרה היא להתחיל דיון על הנושאים המדוברים, ולא רק ניימדרופינג. Punk: Atitude זהו סרט משנת 2005, של הבמאי Don Letts, שמספר את סיפורו של הפאנק, וכצפוי מתמקד לא רק במוזיקה, אלא גם באופנה, באידאולוגיה ובגישה (כשם הסרט) שאפיינה אותו לאורך השנים. הסקירה מתחילה עוד מאלביס, צ'אק ברי וג'רי לי לואיס, דרך הבלוז מאגוז (המדוברים בפורום זה), להקות הגאראז' והפלישה הבריטית, ההיפים, להקות הפאנק האמריקאיות המוקדמות כמו הMC5, וולווט אנדרגראונד והסטוג'ס, דרך החשודים המידיים כמו הפיסטולס, הקלאש, הראמונז, הבאזקוקס, אקס ריי ספקס, הפריטדנרס, סוזי והבאנשיז, הניו יורק דולז, וגם גל ה No-Wave שצמח בניו יורק בסוף הסבנטיז (DNA, Teenage Jesus, Theoritecal Girls) ולהקות יותר חדשות יחסית, כמו בלאק פלאג, סוניק יות' ונירוואנה. המרואיינים בסרט מאוד מגוונים, ומעבר לחברי הלהקות המפורסמים יותר, אפשר למצוא גם את הבמאי המצויין ג'ים ג'ארמוש, גלן בראנקה (שעסק גם באוונגארד ומינימליזם), וגם עיתונאי רוק ופאנק. הסרט מזכיר טיפה סרטים דומים שנעשו בעבר, כמו (אם אני זוכר נכון את השם) "ההצלחה הרגה את הפאנק" ששודר בערוץ 8 בזמנו, או הזעם וזוהמה על הפיסטולס. למרות זאת הוא מציע דיון מעמיק יותר לטעמי, עם הקשרים פוליטיים וחברתיים, וגם לא מתרכז רק במיינסטרים של הז'אנר. מומלץ לכל חובב פאנק, אך גם לחובבי רוק ומוזיקה בכלל. Amon Duul II - Yeti אלבום מאותה משפחה של Neu! שהזכרתי אתמול, רק שהקראוט רוק במקרה הזה, מעבר למאפיינים הבסיסיים שלו (ניסויות, מינימליזם, אלתורים ומקצבי רוק-בסיסיים) מכיל גם הרבה מה שנקרא "מוזיקת עולם" עם השפעות אפריקאיות והודיות. מעבר לזה אפשר למצוא פה גם קטעי רוק ברוח התקופה, לצד האלתורים הרגילים של הז'אנר (בעיקר גיטרות) וגם שירה, לשם שינוי. עדיין מצריך עוד שמיעות מצידי, אך אפשר כבר להבין שמודבר באלבום מצויין, ויותר "חי" מהמינימליזם המכני של נוי!. במילים אחרות, יותר אמריקאי-בריטי מאשר גרמני. Serge Gainsbourg - L'etonnant No. 4 (שני אלבומים במארז אחד) מדובר בשני אלבומים מוקדמים של סרז', וכבר אפשר למצוא את החוצפה החיובית שלו, והקול העמוק והרומנטי משהו. בניגוד למלודי נלסון או ל "Jane Birkin,Serge Gainsourg", בתקופה הזאת המוזיקה של סרז' הייתה הרבה יותר צרפתית, וקרובה לשאנסון, לג'אז ולקברט, ופחות להשפעות רוקיות. למרות זאת, קשה שלא להינות מהקסם שלו, גם אם לא מבינים מילה.
הנה כמה דברים שעברו בטלוויזיה ובמערכת בסופ"ש הזה, בינתיים. המטרה היא להתחיל דיון על הנושאים המדוברים, ולא רק ניימדרופינג. Punk: Atitude זהו סרט משנת 2005, של הבמאי Don Letts, שמספר את סיפורו של הפאנק, וכצפוי מתמקד לא רק במוזיקה, אלא גם באופנה, באידאולוגיה ובגישה (כשם הסרט) שאפיינה אותו לאורך השנים. הסקירה מתחילה עוד מאלביס, צ'אק ברי וג'רי לי לואיס, דרך הבלוז מאגוז (המדוברים בפורום זה), להקות הגאראז' והפלישה הבריטית, ההיפים, להקות הפאנק האמריקאיות המוקדמות כמו הMC5, וולווט אנדרגראונד והסטוג'ס, דרך החשודים המידיים כמו הפיסטולס, הקלאש, הראמונז, הבאזקוקס, אקס ריי ספקס, הפריטדנרס, סוזי והבאנשיז, הניו יורק דולז, וגם גל ה No-Wave שצמח בניו יורק בסוף הסבנטיז (DNA, Teenage Jesus, Theoritecal Girls) ולהקות יותר חדשות יחסית, כמו בלאק פלאג, סוניק יות' ונירוואנה. המרואיינים בסרט מאוד מגוונים, ומעבר לחברי הלהקות המפורסמים יותר, אפשר למצוא גם את הבמאי המצויין ג'ים ג'ארמוש, גלן בראנקה (שעסק גם באוונגארד ומינימליזם), וגם עיתונאי רוק ופאנק. הסרט מזכיר טיפה סרטים דומים שנעשו בעבר, כמו (אם אני זוכר נכון את השם) "ההצלחה הרגה את הפאנק" ששודר בערוץ 8 בזמנו, או הזעם וזוהמה על הפיסטולס. למרות זאת הוא מציע דיון מעמיק יותר לטעמי, עם הקשרים פוליטיים וחברתיים, וגם לא מתרכז רק במיינסטרים של הז'אנר. מומלץ לכל חובב פאנק, אך גם לחובבי רוק ומוזיקה בכלל. Amon Duul II - Yeti אלבום מאותה משפחה של Neu! שהזכרתי אתמול, רק שהקראוט רוק במקרה הזה, מעבר למאפיינים הבסיסיים שלו (ניסויות, מינימליזם, אלתורים ומקצבי רוק-בסיסיים) מכיל גם הרבה מה שנקרא "מוזיקת עולם" עם השפעות אפריקאיות והודיות. מעבר לזה אפשר למצוא פה גם קטעי רוק ברוח התקופה, לצד האלתורים הרגילים של הז'אנר (בעיקר גיטרות) וגם שירה, לשם שינוי. עדיין מצריך עוד שמיעות מצידי, אך אפשר כבר להבין שמודבר באלבום מצויין, ויותר "חי" מהמינימליזם המכני של נוי!. במילים אחרות, יותר אמריקאי-בריטי מאשר גרמני. Serge Gainsbourg - L'etonnant No. 4 (שני אלבומים במארז אחד) מדובר בשני אלבומים מוקדמים של סרז', וכבר אפשר למצוא את החוצפה החיובית שלו, והקול העמוק והרומנטי משהו. בניגוד למלודי נלסון או ל "Jane Birkin,Serge Gainsourg", בתקופה הזאת המוזיקה של סרז' הייתה הרבה יותר צרפתית, וקרובה לשאנסון, לג'אז ולקברט, ופחות להשפעות רוקיות. למרות זאת, קשה שלא להינות מהקסם שלו, גם אם לא מבינים מילה.
