אליקו בן לולו
Active member
שודר בערוץ ספורט 5.
הקבוצות נפגשו 3 פעמים במסגרת העונה הסדירה. במשחק הראשון, בוסטון הגיעה ל-116 נק', למרות 86 זריקות מהשדה ו-21 איבודי כדור. התקופה ההיא, בתחילת העונה, שההגנה שלנו הרשתה סלים קלים בכל הזדמנות. במשחק השני, שתי הקבוצות לא קלעו את הזריקות שלהן, אבל וושינגטון נהנתה מ-31 מ-36 מקו העונשין ומאחורי בראדלי ביל ברחה עם ניצחון. במשחק השלישי, ג'ייסון טייטום עשה את הקטע שלו והוביל לניצחון במשחק שבו חברו הטוב בראדלי ביל קיבל הזדמנות לנצח את המשחק עם זריקה אחרונה, אך לא קיבל את המבט שהוא רוצה לטבעת והחטיא; הרכבים מלאים עת חזרתו של ראול נטו בשורותינו. כמובן - לא כולל תומאס בריאנט ודני אבדיה, שסיימו את העונה מוקדם עם פציעותיהם. בראדלי ביל לא היה כשיר במאת האחוזים, אבל פתח. בוסטון חסרה את ג'יילן בראון, שנפצע לפני כמה שבועות וסיים את העונה; משחק שבו כל קבוצה ידעה שניצחון יקנה לה העפלה רשמית לפלייאוף ומפגש נגד קבוצת הכוכבים של ברוקלין נטס; נתון מעניין לפני המשחק: 17 המפגשים האחרונים בין הקבוצות הסתיימו ב-9 ניצחונות של בוסטון ו-8 של וושינגטון, כאשר 3 משחקים הלכו להארכה ו-12 הסתיימו בהפרש חד-ספרתי.
ברבע הראשון, בוסטון פתחה טוב ועשתה פוזישנים טובים יותר. ג'ייסון טייטום לא הגיע, היה שקט מדי, ואפילו איבד כדור במצ'אפ ישיר מול חברו הטוב בראדלי ביל. עם כניסתו של דניאל גפורד החל מאמצע הרבע, התחושה היתה שהשינוי מגיע, ברם לא הגיע, והמשכנו לשחק כדורסל בינוני כשרק גפורד עושה פעולות חיוביות. במהלך הרבע ביל תפס את שריר הירך באחת הירידות להגנה, הפציעה שממנה סבל, אבל המשיך לשחק. 3 דקות לסיום הרבע, הסלטיקס קלעו את השלשה הרביעית שלהם ועלו ליתרון שיא - 9 הפרש. 21-27 לבוסטון. 5 מ-10 משלוש לסלטיקס וזה היה ההבדל. מרקוס סמארט הוביל עם 7 נק'. ג'ייסון טייטום עם 2 מ-8 מהשדה, טוב מספיק ל-6 נק'. אצלנו, גפורד בלט עם 6 נק' ב-6 דקות. ביל לא מצא את עצמו עם 1 מ-5 מהשדה ב-10 דקות.
ברבע השני, בוסטון הפסיקה לשחק. שמרנו ממש טוב בהגנה וכפינו על המארחת פוזישנים חסרי תועלת, שבהם לא קיבלה מבטים כמעט בכלל. ישמעאל סמית' ללא ספק היה הכוכב באותם רגעים, והגיע ל-11 נק' ב-17 הדקות הראשונות של המשחק [שכמובן, כמי שעולה מהספסל, לא שיחק את כולן]. עד אמצע הרבע, מצאנו את עצמנו בשיוויון, ובמומנטום גדול. 5 דקות לסיום המחצית, כבר עלינו ליתרון 4, וטוב היה לראות את ביל נכנס לעניינים ועושה את הקטע שלו בזמן שקמבה ווקר חוטף עבירה טכנית על עצבנות יתר וכל בוסטון נראית כבויה וחבוטה. כל זה כמעט בלי ראסל ווסטברוק, שנתן את אחת המחציות הכי שקטות שלו בחודשיים האחרונים. בשלב הזה, כ-3 דקות לסיום המחצית, בוסטון עם 9 החטאות ברציפות משלוש, וסה"כ 32% מהשדה. דקה לסיום המחצית, רוברט וויליאמס השלישי נחת לא טוב על רגלו וירד לחדר ההלבשה להמשך קבלת טיפול. הדקות האחרונות של המחצית היו הנאה צרופה: קרב ישיר בין בראדלי ביל בצד אחד לבין ג'ייסון טייטום [שהיה נו-שואו מחצית שלמה] בצד השני, החברים הטובים, שסחבו כל אחד את קבוצתו שלו. 52-54 לוושינגטון במחצית. סיפור המחצית: הספסלים. הספסל שלנו ניצח 6-22, וזה היה בולט; סיפור משני של המחצית: האחוזים. במיוחד משלוש. אחרי שפתחה עם 5 שלשות ברבע הראשון, בוסטון החטיאה את כל 12 [!] הזריקות הבאות, וסיימה מחצית של 5 מ-22 מחוץ לקשת, מה שבאופן טבעי השפיע על האחוז מהשדה [35% בלבד]. וושינגטון מנגד עם 1 מ-9 משלוש, אבל ב-50% מהשדה; סיפור משני נוסף של המחצית: בראדלי ביל VS. ג'ייסון טייטום. ביל עם באונס בק ברבע השני, סיים עם 13 ו-5 אס' את המחצית הראשונה. טייטום, גם הוא השתפר, קלע 12 מ-25 הנק' של קבוצתו ברבע השני וסיים את המחצית עם 18; ומילה גם על ווסטברוק המצוין - 13 ריב' במחצית [!!!], שזה מטורף. ולא הרגשתי. פשוט לא הרגשתי. עם זאת, מחצית שקטה למדי, שבה סיים עם 8 נק' [3 מ-9 מהשדה] ו-5 אס' [3 איבודים].
ברבע השלישי, בוסטון פתחה חזקה, שלא לומר בסערה, ויתרון 8 מאחורי מומנטום שייצר ווקר בדקות הראשונות. ההגנה שלנו חזרה לסורה - הגנה שאפיינה אותנו בחודשים הראשונים של העונה - פתאום מיסמצ'ים בכל התקפה, ולאחר 5 נק' ברציפות של טייטום על איש סמית', נקלענו לפיגור הגדול ביותר שלנו - 13 הפרש, 8 דקות לסיום הרבע, לרבות 7 החטאות רצופות שלנו מהשדה. הריצה הסתכמה ב-6-20 לבוסטון במהלכן של כ-5 דקות. עד לסיום הרבע טייטום המשיך בשלו ולא היתה לנו דרך לעצרו. 80-90 לבוסטון. רבע של כוכבים: אצלנו, ביל [9 נק', שיחק את כל הרבע] וווסטברוק [6 נק'] היו אחראים ל-15 מ-26 הנק' הקבוצתיות. בבוסטון, טייטום עם 23 נק' ו-3 אס' היה בלתי ניתן לעצירה. רבע שבו, בדומה לראשון, השלשות נכנסו לסלטיקס - 6 מ-10, 3 מתוכן של ווקר - וכשזה נכנס, קל לפתח מומנטום. עוד נצביע על נתון חריג: רק 2 אס' לוושינגטון ברבע הזה מול 5 איבודים. לקבוצה שיש לה את ווסטברוק, זה בהחלט מעט מדי מסירות לסלים ממה שהתרגלנו.
ברבע הרביעי, הקבוצות החליפו סלים בדקות הראשונות. החל מאמצע הרבע, טייטום הבלתי ניתן לעצירה הוביל בריחה, מבוא ל-20. בשלב הזה, ווסטברוק מעד בירידה מהסל. אמנם לא נפל על הפרקט, אבל ראו שנחת לא טוב על הרגל, וכתוצאה מכך ירד לחדר ההלבשה. אי אפשר להצביע על זה כדבר שחיסל את סיכויינו במשחק, שכן ההפרש היה גדול מדי ולא יכולנו לחזור ממנו בכל מקרה. בסיום 100-118 לבוסטון. נדבר בערב הזה על 2 מ-12 שלנו מהשלוש במחצית השניה [סה"כ 3 מ-21 במשחק], ולא יותר מ-5 אס' במחצית השניה כולה [!!!] -- לא הכדורסל שלנו. בוסטון קלעה 15 מ-45 משלוש, שנשמע לא הרבה, אבל 10 הגיעו במחצית השניה, באחוזים טובים, ואז גם הגיעה ההתפוצצות. קרדיט גדול מגיע לבוסטון על כך שהאטה את הקצב בכל הזדמנות ושיחקה כדורסל שיותר אופייני לה מאשר לנו. אני חושב שהעובדה שוושינגטון שיחקה כל כך לאט פגע בה. מדובר בקבוצה שאת הצלחתה עשתה כל העונה ביכולת של ווסטברוק לרוץ את המגרש הפתוח. לקחת לו את זה, ופתאום ההתקפות חזרו להיתקע [כמו שהיה בתחילת העונה], והברק היה חסר, ואין צוות מסייע מסביב שהוא מספיק דומיננטי פר מהלך, כדי להרים את הקבוצה בדקות הקשות. אבל זה הכדורסל בפלייאוף, זה לא מפתיע אף אחד: קבוצות שומרות, קבוצות עושות עבירות, יש המון עצירות, וזה ככה. מעבר לזה, נזכיר את הפציעות: החל מביל ברבע הראשון, המשיך במרקוס סמארט, רוברט וויליאמס, דאביס ברטאנס [שחטף מרפק לגרון] ואפילו ווסטברוק, שכפי שנאמר ירד לחדר ההלבשה. לא פציעות קשות, לשמחתנו, אבל דבר שמאוד בלט במשחק והאט את הקצב. אם כן, בזאת, הסלטיקס מעפילים רשמית לפלייאוף ויפגשו את ברוקלין נטס החזקה. וושינגטון, מאידך, תפגוש את אינדיאנה בעוד יומיים, בידיעה שניצחון ימשיך לנו את העונה עם מפגש נגד פילדלפיה בסיבוב הראשון של הפלייאוף. השאלה הגדולה - מה מצבו של ווסטברוק והאם ישחק.
השחקן המצטיין: ג'ייסון טייטום. כאילו, דה! ערב מדהים! 50 נק' [32-14 מהשדה, 12-5 משלוש, וגולת הכותרת 17-17 מהעונשין] ו-8 ריב' [2 בהתקפה] ב-41 דקות משחק [25+]. קלע 32 מ-50 הנק' שלו במחצית השניה. קלע 9 נק' ברבע האחרון. קבע שיא היסטורי -- 50 זה הכי הרבה של שחקן בוסטון נגד וושינגטון בכל הזמנים. השיא הקודם עמד על 49 נק', שהושג פעמיים בהיסטוריה, ולאחרונה בידי אנטואן ווקר ב-7 בינואר, 1998;
קמבה ווקר השלים עם 29 נק' [6 שלשות] ב-32 דקות. 8 מ-29 הנק' שלו הגיעו ברבע הרביעי; מרקו ססמארט תרם 7 נק' ו-6 אס' [1 איבוד כדור] ב-35 דקות; אוון פורנייה היה שקט עם 8 נק' ב-3 מ-11 מהשדה; רוברט וויליאמס השלישי שיחק רק 14 דקות בשל פציעה, וסיים עם 4 נק'; מהספסל, דאבל-דאבל לטריסטן תומפסון עם 12 נק' ו-12 ריב' [6 בהתקפה] ב-30 דקות; עוד נצביע על שני שחקנים שלא הגיעו, למרות שהיו חלק חשוב מהרוטציה במהלך העונה הסדירה: ראשית, סמי אוג'לייה, שלא קלע ב-8 דקות. שנית, פייטון פריצ'רד, שגם לא קלע ב-5 דקות.
בוושינגטון, בראדלי ביל הקלע המוביל עם 22 נק', אבל רק 10 מ-25 מהשדה [1 מ-6 משלוש]. לא קלע ברבע הרביעי [0 מ-2 מהשדה ב-6 דקות]. גם 9 ריב' [1 בהתקפה] ו-6 אס' [3 איבודי כדור] היו לו בערב הזה, ב-36 דקות; ראסל ווסטברוק תרם 20 נק' [6 מ-18 מהשדה, ללא אף שלשה, אבל גם 8 מ-8 מפתיע מקו העונשין], 14 ריב' [5 בהתקפה] ו-5 אס' [4 איבודי כדור] ב-37 דקות של פעילות. גם 3 חט' היו לו. קלט ריב' בודד במחצית השניה מתוך ה-14 שלו בסה"כ; רוי האצ'ימורה היה שקט עם 8 נק' ב-17 דקות; דאביס ברטאנס איכזב עם ערב של 1 מ-8 מהשדה [0 מ-7 משלוש] ב-33 דקות מהספסל; עוד מהספסל, דניאל גפורד תרם 12 נק' ב-21 דקות, וישמעאל סמית', גיבור הרבע הראשון, סיים עם 17 נק' ו-8 ריב' [1 בהתקפה] ב-26 דקות;
דני אבדיה: לא שיחק [פצוע - סיים את העונה];
** Chris Smoove מתקצר.
המשחק הבא -- אינדיאנה [ה']. לאחר שהפייסרס הביסו את שארלוט במשחק שנערך מוקדם יותר בערב הזה. מצ'אפ לא קל: אינדיאנה פצועה, אבל קיבלה בחזרה את מלקולם ברוגדון. ברוגדון וסאבוניס זה בהחלט מספיק כדי לנצח אותנו. אני חושב שאנו מגיעים פייבוריטים, אולם יש סיבה להאמין שאינדיאנה תגיע טוב.
הקבוצות נפגשו 3 פעמים במסגרת העונה הסדירה. במשחק הראשון, בוסטון הגיעה ל-116 נק', למרות 86 זריקות מהשדה ו-21 איבודי כדור. התקופה ההיא, בתחילת העונה, שההגנה שלנו הרשתה סלים קלים בכל הזדמנות. במשחק השני, שתי הקבוצות לא קלעו את הזריקות שלהן, אבל וושינגטון נהנתה מ-31 מ-36 מקו העונשין ומאחורי בראדלי ביל ברחה עם ניצחון. במשחק השלישי, ג'ייסון טייטום עשה את הקטע שלו והוביל לניצחון במשחק שבו חברו הטוב בראדלי ביל קיבל הזדמנות לנצח את המשחק עם זריקה אחרונה, אך לא קיבל את המבט שהוא רוצה לטבעת והחטיא; הרכבים מלאים עת חזרתו של ראול נטו בשורותינו. כמובן - לא כולל תומאס בריאנט ודני אבדיה, שסיימו את העונה מוקדם עם פציעותיהם. בראדלי ביל לא היה כשיר במאת האחוזים, אבל פתח. בוסטון חסרה את ג'יילן בראון, שנפצע לפני כמה שבועות וסיים את העונה; משחק שבו כל קבוצה ידעה שניצחון יקנה לה העפלה רשמית לפלייאוף ומפגש נגד קבוצת הכוכבים של ברוקלין נטס; נתון מעניין לפני המשחק: 17 המפגשים האחרונים בין הקבוצות הסתיימו ב-9 ניצחונות של בוסטון ו-8 של וושינגטון, כאשר 3 משחקים הלכו להארכה ו-12 הסתיימו בהפרש חד-ספרתי.
ברבע הראשון, בוסטון פתחה טוב ועשתה פוזישנים טובים יותר. ג'ייסון טייטום לא הגיע, היה שקט מדי, ואפילו איבד כדור במצ'אפ ישיר מול חברו הטוב בראדלי ביל. עם כניסתו של דניאל גפורד החל מאמצע הרבע, התחושה היתה שהשינוי מגיע, ברם לא הגיע, והמשכנו לשחק כדורסל בינוני כשרק גפורד עושה פעולות חיוביות. במהלך הרבע ביל תפס את שריר הירך באחת הירידות להגנה, הפציעה שממנה סבל, אבל המשיך לשחק. 3 דקות לסיום הרבע, הסלטיקס קלעו את השלשה הרביעית שלהם ועלו ליתרון שיא - 9 הפרש. 21-27 לבוסטון. 5 מ-10 משלוש לסלטיקס וזה היה ההבדל. מרקוס סמארט הוביל עם 7 נק'. ג'ייסון טייטום עם 2 מ-8 מהשדה, טוב מספיק ל-6 נק'. אצלנו, גפורד בלט עם 6 נק' ב-6 דקות. ביל לא מצא את עצמו עם 1 מ-5 מהשדה ב-10 דקות.
ברבע השני, בוסטון הפסיקה לשחק. שמרנו ממש טוב בהגנה וכפינו על המארחת פוזישנים חסרי תועלת, שבהם לא קיבלה מבטים כמעט בכלל. ישמעאל סמית' ללא ספק היה הכוכב באותם רגעים, והגיע ל-11 נק' ב-17 הדקות הראשונות של המשחק [שכמובן, כמי שעולה מהספסל, לא שיחק את כולן]. עד אמצע הרבע, מצאנו את עצמנו בשיוויון, ובמומנטום גדול. 5 דקות לסיום המחצית, כבר עלינו ליתרון 4, וטוב היה לראות את ביל נכנס לעניינים ועושה את הקטע שלו בזמן שקמבה ווקר חוטף עבירה טכנית על עצבנות יתר וכל בוסטון נראית כבויה וחבוטה. כל זה כמעט בלי ראסל ווסטברוק, שנתן את אחת המחציות הכי שקטות שלו בחודשיים האחרונים. בשלב הזה, כ-3 דקות לסיום המחצית, בוסטון עם 9 החטאות ברציפות משלוש, וסה"כ 32% מהשדה. דקה לסיום המחצית, רוברט וויליאמס השלישי נחת לא טוב על רגלו וירד לחדר ההלבשה להמשך קבלת טיפול. הדקות האחרונות של המחצית היו הנאה צרופה: קרב ישיר בין בראדלי ביל בצד אחד לבין ג'ייסון טייטום [שהיה נו-שואו מחצית שלמה] בצד השני, החברים הטובים, שסחבו כל אחד את קבוצתו שלו. 52-54 לוושינגטון במחצית. סיפור המחצית: הספסלים. הספסל שלנו ניצח 6-22, וזה היה בולט; סיפור משני של המחצית: האחוזים. במיוחד משלוש. אחרי שפתחה עם 5 שלשות ברבע הראשון, בוסטון החטיאה את כל 12 [!] הזריקות הבאות, וסיימה מחצית של 5 מ-22 מחוץ לקשת, מה שבאופן טבעי השפיע על האחוז מהשדה [35% בלבד]. וושינגטון מנגד עם 1 מ-9 משלוש, אבל ב-50% מהשדה; סיפור משני נוסף של המחצית: בראדלי ביל VS. ג'ייסון טייטום. ביל עם באונס בק ברבע השני, סיים עם 13 ו-5 אס' את המחצית הראשונה. טייטום, גם הוא השתפר, קלע 12 מ-25 הנק' של קבוצתו ברבע השני וסיים את המחצית עם 18; ומילה גם על ווסטברוק המצוין - 13 ריב' במחצית [!!!], שזה מטורף. ולא הרגשתי. פשוט לא הרגשתי. עם זאת, מחצית שקטה למדי, שבה סיים עם 8 נק' [3 מ-9 מהשדה] ו-5 אס' [3 איבודים].
ברבע השלישי, בוסטון פתחה חזקה, שלא לומר בסערה, ויתרון 8 מאחורי מומנטום שייצר ווקר בדקות הראשונות. ההגנה שלנו חזרה לסורה - הגנה שאפיינה אותנו בחודשים הראשונים של העונה - פתאום מיסמצ'ים בכל התקפה, ולאחר 5 נק' ברציפות של טייטום על איש סמית', נקלענו לפיגור הגדול ביותר שלנו - 13 הפרש, 8 דקות לסיום הרבע, לרבות 7 החטאות רצופות שלנו מהשדה. הריצה הסתכמה ב-6-20 לבוסטון במהלכן של כ-5 דקות. עד לסיום הרבע טייטום המשיך בשלו ולא היתה לנו דרך לעצרו. 80-90 לבוסטון. רבע של כוכבים: אצלנו, ביל [9 נק', שיחק את כל הרבע] וווסטברוק [6 נק'] היו אחראים ל-15 מ-26 הנק' הקבוצתיות. בבוסטון, טייטום עם 23 נק' ו-3 אס' היה בלתי ניתן לעצירה. רבע שבו, בדומה לראשון, השלשות נכנסו לסלטיקס - 6 מ-10, 3 מתוכן של ווקר - וכשזה נכנס, קל לפתח מומנטום. עוד נצביע על נתון חריג: רק 2 אס' לוושינגטון ברבע הזה מול 5 איבודים. לקבוצה שיש לה את ווסטברוק, זה בהחלט מעט מדי מסירות לסלים ממה שהתרגלנו.
ברבע הרביעי, הקבוצות החליפו סלים בדקות הראשונות. החל מאמצע הרבע, טייטום הבלתי ניתן לעצירה הוביל בריחה, מבוא ל-20. בשלב הזה, ווסטברוק מעד בירידה מהסל. אמנם לא נפל על הפרקט, אבל ראו שנחת לא טוב על הרגל, וכתוצאה מכך ירד לחדר ההלבשה. אי אפשר להצביע על זה כדבר שחיסל את סיכויינו במשחק, שכן ההפרש היה גדול מדי ולא יכולנו לחזור ממנו בכל מקרה. בסיום 100-118 לבוסטון. נדבר בערב הזה על 2 מ-12 שלנו מהשלוש במחצית השניה [סה"כ 3 מ-21 במשחק], ולא יותר מ-5 אס' במחצית השניה כולה [!!!] -- לא הכדורסל שלנו. בוסטון קלעה 15 מ-45 משלוש, שנשמע לא הרבה, אבל 10 הגיעו במחצית השניה, באחוזים טובים, ואז גם הגיעה ההתפוצצות. קרדיט גדול מגיע לבוסטון על כך שהאטה את הקצב בכל הזדמנות ושיחקה כדורסל שיותר אופייני לה מאשר לנו. אני חושב שהעובדה שוושינגטון שיחקה כל כך לאט פגע בה. מדובר בקבוצה שאת הצלחתה עשתה כל העונה ביכולת של ווסטברוק לרוץ את המגרש הפתוח. לקחת לו את זה, ופתאום ההתקפות חזרו להיתקע [כמו שהיה בתחילת העונה], והברק היה חסר, ואין צוות מסייע מסביב שהוא מספיק דומיננטי פר מהלך, כדי להרים את הקבוצה בדקות הקשות. אבל זה הכדורסל בפלייאוף, זה לא מפתיע אף אחד: קבוצות שומרות, קבוצות עושות עבירות, יש המון עצירות, וזה ככה. מעבר לזה, נזכיר את הפציעות: החל מביל ברבע הראשון, המשיך במרקוס סמארט, רוברט וויליאמס, דאביס ברטאנס [שחטף מרפק לגרון] ואפילו ווסטברוק, שכפי שנאמר ירד לחדר ההלבשה. לא פציעות קשות, לשמחתנו, אבל דבר שמאוד בלט במשחק והאט את הקצב. אם כן, בזאת, הסלטיקס מעפילים רשמית לפלייאוף ויפגשו את ברוקלין נטס החזקה. וושינגטון, מאידך, תפגוש את אינדיאנה בעוד יומיים, בידיעה שניצחון ימשיך לנו את העונה עם מפגש נגד פילדלפיה בסיבוב הראשון של הפלייאוף. השאלה הגדולה - מה מצבו של ווסטברוק והאם ישחק.
השחקן המצטיין: ג'ייסון טייטום. כאילו, דה! ערב מדהים! 50 נק' [32-14 מהשדה, 12-5 משלוש, וגולת הכותרת 17-17 מהעונשין] ו-8 ריב' [2 בהתקפה] ב-41 דקות משחק [25+]. קלע 32 מ-50 הנק' שלו במחצית השניה. קלע 9 נק' ברבע האחרון. קבע שיא היסטורי -- 50 זה הכי הרבה של שחקן בוסטון נגד וושינגטון בכל הזמנים. השיא הקודם עמד על 49 נק', שהושג פעמיים בהיסטוריה, ולאחרונה בידי אנטואן ווקר ב-7 בינואר, 1998;
קמבה ווקר השלים עם 29 נק' [6 שלשות] ב-32 דקות. 8 מ-29 הנק' שלו הגיעו ברבע הרביעי; מרקו ססמארט תרם 7 נק' ו-6 אס' [1 איבוד כדור] ב-35 דקות; אוון פורנייה היה שקט עם 8 נק' ב-3 מ-11 מהשדה; רוברט וויליאמס השלישי שיחק רק 14 דקות בשל פציעה, וסיים עם 4 נק'; מהספסל, דאבל-דאבל לטריסטן תומפסון עם 12 נק' ו-12 ריב' [6 בהתקפה] ב-30 דקות; עוד נצביע על שני שחקנים שלא הגיעו, למרות שהיו חלק חשוב מהרוטציה במהלך העונה הסדירה: ראשית, סמי אוג'לייה, שלא קלע ב-8 דקות. שנית, פייטון פריצ'רד, שגם לא קלע ב-5 דקות.
בוושינגטון, בראדלי ביל הקלע המוביל עם 22 נק', אבל רק 10 מ-25 מהשדה [1 מ-6 משלוש]. לא קלע ברבע הרביעי [0 מ-2 מהשדה ב-6 דקות]. גם 9 ריב' [1 בהתקפה] ו-6 אס' [3 איבודי כדור] היו לו בערב הזה, ב-36 דקות; ראסל ווסטברוק תרם 20 נק' [6 מ-18 מהשדה, ללא אף שלשה, אבל גם 8 מ-8 מפתיע מקו העונשין], 14 ריב' [5 בהתקפה] ו-5 אס' [4 איבודי כדור] ב-37 דקות של פעילות. גם 3 חט' היו לו. קלט ריב' בודד במחצית השניה מתוך ה-14 שלו בסה"כ; רוי האצ'ימורה היה שקט עם 8 נק' ב-17 דקות; דאביס ברטאנס איכזב עם ערב של 1 מ-8 מהשדה [0 מ-7 משלוש] ב-33 דקות מהספסל; עוד מהספסל, דניאל גפורד תרם 12 נק' ב-21 דקות, וישמעאל סמית', גיבור הרבע הראשון, סיים עם 17 נק' ו-8 ריב' [1 בהתקפה] ב-26 דקות;
דני אבדיה: לא שיחק [פצוע - סיים את העונה];
** Chris Smoove מתקצר.
המשחק הבא -- אינדיאנה [ה']. לאחר שהפייסרס הביסו את שארלוט במשחק שנערך מוקדם יותר בערב הזה. מצ'אפ לא קל: אינדיאנה פצועה, אבל קיבלה בחזרה את מלקולם ברוגדון. ברוגדון וסאבוניס זה בהחלט מספיק כדי לנצח אותנו. אני חושב שאנו מגיעים פייבוריטים, אולם יש סיבה להאמין שאינדיאנה תגיע טוב.