Physical Graffiti סקירת האלבום
PROGROCK PRODUCTION מציגים סקירת האלבום Physical Graffiti מאת רמי רום Led Zeppelin התהוותה להיות להקה רצינית עם הוצאת אלבומה הכפול Physical Graffiti משפט זה יכול להיות פגום לחלוטין או לגמרי שגוי, שכן לא ניתן לשער שלאחר הוצאת ארבעה אלבומים מדהימים שהכילו את רוב להיטי הלהקה, כולל Stairway to Heaven , השיר המושמע ביותר ברדיו אי פעם, מישהו פקפק ברצינותם של החבר`ה האלה. ובכל זאת, להקה שמוציאה אלבום כפול ועוד בשיא הקריירה חייבת להעביר הילוך בכל הנוגע לכוונותיה המוסיקליות. וכך אכן קרה. לא שנמצאו פתאום דברים שלא ידענו עליהם באלבום הזה, אך קיבלנו הוכחה ניצחת לגאוניותו של ההרכב ואיכות החומר שהתפרש הפעם על שני תקליטורים (או על ארבעה צדדים של תקליט) ראינו גם שוב את כמות הפוטנציאל שהיה שם ועד כמה ממנו מומש. אנסה הפעם לתת סקירה קצת טכנית שתזכיר כאן כמה מהרגעים הגדולים של Physical Graffiti, אל אף שזה יהיה בבחינת כמעט-בלתי-אפשרי, שכן רובו ככולו של החומר נמצא כבר מזמן בפנתיאון הרגעים הגדולים של הרוק בכל הזמנים ולהוציא כמה קטעים נפרדים מיצירה שמנציחה את העושר הרב של לד זפלין תהיה משימה קשה בהחלט. ובכל זאת: Custard Pie פותח את הצד שאנחנו כל כך שמחים לפתוח עימו את האלבום. רוק כבד במיטבו וריף בלוזי מפוצץ רמקולים! מילים סקסיות תוצרת בית רוברט פלאנט, כמובן במסורת ארוכת השנים של הבלוז הישן והטוב. אין פתיחה טובה מזאת. סולו מדהים של פייג` שנכנסת בו גם המפוחית של פלאנט והחגיגה מתחילה. The Rover ממשיך את הקו custard pie. אחרי פתיחה רועמת של בונהאם וכניסה מרשימה של פייג`, נסחפים במיטב במסורת של היללות של רוברט פלאנט. מנגינה חזקה שבאה בגישה קצת שונה-אולי רמז למפולת המזרחית של "קשמיר" בהמשך. מה שכן הטיול ברחבי העולם כבר מתחיל עם סיפורים על שבעת פלאי העולם ועל כך שפלאנט פגש במסעותיו שלל תמונות וצלילים. זפלין מגבשת רוקר אחרי רוקר לפתיחה מוחצת של אלבום הרוק האולטימטיבי: מתחיל חזק, מקבל תפניות ומסתיים בקול תרועה אדירה. שימו לב לליווי של בונהאם במהלך השיר-כל כך מדויק ועם זאת מופרע לחלוטין. In My Time Of Dying לרגע חושבים שמדובר כאן בשיא השיאים, אך זה כמובן לפני שמבינים שהאלבום הכפול הזה כל כך רווי בשיאים שאין כאן מקום להתפאר בשיר מסוים אחד. בונהם נותן לכל האורך את הטון עם תופים אימתניים שנשמעים כמו מפולת דורסנית או שבירת עצמות. רוברט פלאנט מפגין שיר תחינה או קינה על עצמו בפני מלאכי השמיים וישוע הנוצרי בכבודו. ואיך אפשר בלי התזמון של מר ג`ימי פייג`. Houses Of The Holly אנחנו בעניין של כיף ושמחה, כבר אמרתי? מעבר לפומפוזיות ולאווירה ה"שמימית" שנוצרת בחלק מהשירים, בסופו של דבר הכול מסתכם בכיף. כל כך הרבה אנרגיה מושקעת בכיף הזה, אבל ניראה שלחבר`ה האלה זה בא פשוט בטבעיות. הבוגי-ווגי והנעת המותניים היא בראש סולם העדיפויות שלהם-תקשיבו לשיר הזה. Trampled Underfoot שיר Funky-rock עם ריף גרובי משתק. נידמה שהמוסיקה הזאת יוצאת להם ישר מתוך הקרביים. חגיגה אמיתית של קלידים-גיטרת ווא-וואה וצווחות משובחות מבית היוצר של לד זפלין. הרבה להקות שהתנפחו בסבנטיז שכחו שאחרי הכל מדובר על פאקינג רוק אנד רול וברוק אנד רול העניין הכי חשוב זה הFUN ,הגרוב ושמחת החיים. שוב הוכחה ניצחת שכל עוד מדובר על רוק אנד רול ובוגי אין על לד זפלין!. Kashmir נועלים את חלקו הראשון של המסע המופלא באלבום הכפול ונסחפים אל מקום אפל ורווי מלחמות, אי שם בצפון הודו-זה קשמיר. קטע מתוזמר בעל תבנית קבועה, שבנוי כמו סולם גבוה שמגיע לשיא ומתפוצץ בצורה אילהית.וברגע שהוא מגיע לשיא במעבר: "when I`m on, When Im on my way yea…" הדופק של המאזין המזדמן (אני) עולה לגבהים מטורפים ולא נותר אלא להיאנח מהנאה על אחד מהקטעים המרגשים ביותר שההרכב הזה נתן לנו. In The Light אחרי שג`ון בונהאם זלל כמה סטייקים וקינח בארגז וודקה או שניים, הרוח שנושבת מדלת האולפן מכריחה את הלהקה לשבת רגע ולהירגע. החלק ה"שקט" יותר מתחיל. רגוע ושקט במונחים של זפלין, זה אומר שהגיע הזמן להפגנת השליטה של פייג` על האקוסטית ושל ג`ון פול ג`ונס על הקלידים. לנוכח האווירה המרחפת והשקט היחסי השיר In The Light מוסיף נופח מאד מיוחד להתחלת חלקו השני של האלבום חוץ מזה שמבחינה מוסיקלית הוא לא נופל משום דבר ששמענו עד אז. Born-Yr-Aur קטע אקוסטי-נטו שמופיע גם בסרט הדוקומנטרי מ76- The Song Remains The Same, בקטע שהלהקה נוסעת אל ההופעה ב מדיסון סקוור גרדן. Down By The Seaside מקורות מים פתוחים ושכוחי אל שניתן לגשת אליהם בקלות (מבלי להיתקל במפולת של זבל ואנשים הומים) הם דבר דיי נדיר בארצנו הקטנטונת. אומרים שבפרברים אי-שם באנגליה זה לא בדיוק כך. שיר מדהים שמקבל כמה תפניות מעניינות במבנה שלו וסוחף אחריו את אתחלת החלק האחרון של האלבום אל חגיגת רעש ועוצמה. זפלין-כמו שכתוב בספר. ההמשך בדף הבא
PROGROCK PRODUCTION מציגים סקירת האלבום Physical Graffiti מאת רמי רום Led Zeppelin התהוותה להיות להקה רצינית עם הוצאת אלבומה הכפול Physical Graffiti משפט זה יכול להיות פגום לחלוטין או לגמרי שגוי, שכן לא ניתן לשער שלאחר הוצאת ארבעה אלבומים מדהימים שהכילו את רוב להיטי הלהקה, כולל Stairway to Heaven , השיר המושמע ביותר ברדיו אי פעם, מישהו פקפק ברצינותם של החבר`ה האלה. ובכל זאת, להקה שמוציאה אלבום כפול ועוד בשיא הקריירה חייבת להעביר הילוך בכל הנוגע לכוונותיה המוסיקליות. וכך אכן קרה. לא שנמצאו פתאום דברים שלא ידענו עליהם באלבום הזה, אך קיבלנו הוכחה ניצחת לגאוניותו של ההרכב ואיכות החומר שהתפרש הפעם על שני תקליטורים (או על ארבעה צדדים של תקליט) ראינו גם שוב את כמות הפוטנציאל שהיה שם ועד כמה ממנו מומש. אנסה הפעם לתת סקירה קצת טכנית שתזכיר כאן כמה מהרגעים הגדולים של Physical Graffiti, אל אף שזה יהיה בבחינת כמעט-בלתי-אפשרי, שכן רובו ככולו של החומר נמצא כבר מזמן בפנתיאון הרגעים הגדולים של הרוק בכל הזמנים ולהוציא כמה קטעים נפרדים מיצירה שמנציחה את העושר הרב של לד זפלין תהיה משימה קשה בהחלט. ובכל זאת: Custard Pie פותח את הצד שאנחנו כל כך שמחים לפתוח עימו את האלבום. רוק כבד במיטבו וריף בלוזי מפוצץ רמקולים! מילים סקסיות תוצרת בית רוברט פלאנט, כמובן במסורת ארוכת השנים של הבלוז הישן והטוב. אין פתיחה טובה מזאת. סולו מדהים של פייג` שנכנסת בו גם המפוחית של פלאנט והחגיגה מתחילה. The Rover ממשיך את הקו custard pie. אחרי פתיחה רועמת של בונהאם וכניסה מרשימה של פייג`, נסחפים במיטב במסורת של היללות של רוברט פלאנט. מנגינה חזקה שבאה בגישה קצת שונה-אולי רמז למפולת המזרחית של "קשמיר" בהמשך. מה שכן הטיול ברחבי העולם כבר מתחיל עם סיפורים על שבעת פלאי העולם ועל כך שפלאנט פגש במסעותיו שלל תמונות וצלילים. זפלין מגבשת רוקר אחרי רוקר לפתיחה מוחצת של אלבום הרוק האולטימטיבי: מתחיל חזק, מקבל תפניות ומסתיים בקול תרועה אדירה. שימו לב לליווי של בונהאם במהלך השיר-כל כך מדויק ועם זאת מופרע לחלוטין. In My Time Of Dying לרגע חושבים שמדובר כאן בשיא השיאים, אך זה כמובן לפני שמבינים שהאלבום הכפול הזה כל כך רווי בשיאים שאין כאן מקום להתפאר בשיר מסוים אחד. בונהם נותן לכל האורך את הטון עם תופים אימתניים שנשמעים כמו מפולת דורסנית או שבירת עצמות. רוברט פלאנט מפגין שיר תחינה או קינה על עצמו בפני מלאכי השמיים וישוע הנוצרי בכבודו. ואיך אפשר בלי התזמון של מר ג`ימי פייג`. Houses Of The Holly אנחנו בעניין של כיף ושמחה, כבר אמרתי? מעבר לפומפוזיות ולאווירה ה"שמימית" שנוצרת בחלק מהשירים, בסופו של דבר הכול מסתכם בכיף. כל כך הרבה אנרגיה מושקעת בכיף הזה, אבל ניראה שלחבר`ה האלה זה בא פשוט בטבעיות. הבוגי-ווגי והנעת המותניים היא בראש סולם העדיפויות שלהם-תקשיבו לשיר הזה. Trampled Underfoot שיר Funky-rock עם ריף גרובי משתק. נידמה שהמוסיקה הזאת יוצאת להם ישר מתוך הקרביים. חגיגה אמיתית של קלידים-גיטרת ווא-וואה וצווחות משובחות מבית היוצר של לד זפלין. הרבה להקות שהתנפחו בסבנטיז שכחו שאחרי הכל מדובר על פאקינג רוק אנד רול וברוק אנד רול העניין הכי חשוב זה הFUN ,הגרוב ושמחת החיים. שוב הוכחה ניצחת שכל עוד מדובר על רוק אנד רול ובוגי אין על לד זפלין!. Kashmir נועלים את חלקו הראשון של המסע המופלא באלבום הכפול ונסחפים אל מקום אפל ורווי מלחמות, אי שם בצפון הודו-זה קשמיר. קטע מתוזמר בעל תבנית קבועה, שבנוי כמו סולם גבוה שמגיע לשיא ומתפוצץ בצורה אילהית.וברגע שהוא מגיע לשיא במעבר: "when I`m on, When Im on my way yea…" הדופק של המאזין המזדמן (אני) עולה לגבהים מטורפים ולא נותר אלא להיאנח מהנאה על אחד מהקטעים המרגשים ביותר שההרכב הזה נתן לנו. In The Light אחרי שג`ון בונהאם זלל כמה סטייקים וקינח בארגז וודקה או שניים, הרוח שנושבת מדלת האולפן מכריחה את הלהקה לשבת רגע ולהירגע. החלק ה"שקט" יותר מתחיל. רגוע ושקט במונחים של זפלין, זה אומר שהגיע הזמן להפגנת השליטה של פייג` על האקוסטית ושל ג`ון פול ג`ונס על הקלידים. לנוכח האווירה המרחפת והשקט היחסי השיר In The Light מוסיף נופח מאד מיוחד להתחלת חלקו השני של האלבום חוץ מזה שמבחינה מוסיקלית הוא לא נופל משום דבר ששמענו עד אז. Born-Yr-Aur קטע אקוסטי-נטו שמופיע גם בסרט הדוקומנטרי מ76- The Song Remains The Same, בקטע שהלהקה נוסעת אל ההופעה ב מדיסון סקוור גרדן. Down By The Seaside מקורות מים פתוחים ושכוחי אל שניתן לגשת אליהם בקלות (מבלי להיתקל במפולת של זבל ואנשים הומים) הם דבר דיי נדיר בארצנו הקטנטונת. אומרים שבפרברים אי-שם באנגליה זה לא בדיוק כך. שיר מדהים שמקבל כמה תפניות מעניינות במבנה שלו וסוחף אחריו את אתחלת החלק האחרון של האלבום אל חגיגת רעש ועוצמה. זפלין-כמו שכתוב בספר. ההמשך בדף הבא