מוכר....
PDD לא אומר כלום לקהל הרחב. רק אולי לאלה שמכירים באופן אישי או לאנשי מקצוע.
ניסיתי להגיד "בעיות תקשורת" וקיבלתי מבט בוהה ולא מבין.
בסוף אמרתי "על הספקטרום האוטיסטי" ואז מפציע מבט של הבנה ואחריו הבעה המומה ומרחמת. בסוף אני מוצאת את עצמי מרגיעה ומנחמת את השואל
המבט הזה משאיר לי הרגשת נאחס לכל היום. דווקא האמירה "על הספקטרום האוטיסטי" יושבת לי לא רע.
אני משערת שאם יש 2 דקות נוספות, שווה אולי להסביר שהספקטרום רחב ושמסתובבים בינינו כנראה לא מעט אנשים בוגרים לא מאובחנים או מאובחנים שאינם מרגישים צורך לשתף את כל העולם ואשתו באבחון, והם מקוטלגים אצלינו בכל מיני קטגוריות כמו "מתבודד", "לא חברותי", "ביישן", "קצת מוזר", "שונה", "סנוב" וכד'....
יש ביו טיוב 4 סרטונים של נערה עם PDD NOS בת 20 מארה"ב בהם היא מספרת על חייה. עד שהגיעה לקולג' היא לא סיפרה לחבריה על האבחנה, וכשסיפרה חברתה אמרה לה "אבל חשבתי שזאת פשוט את" (במובן של "לא ידעתי שיש לזה שם, חשבתי שזה האופי שלך"). ואם נלך על התחום הבדיוני, יש סדרה מעולה שוודית/דנית בשם "הגשר". הדמות המרכזית היא חוקרת משטרה שחבריה ביחידה מכנים אותה בחיוך "מיוחדת"... בשום שלב בסדרה הזאת לא מוזכרת העובדה שהיא על הספקטרום אבל אם יש צופה שכבר מתמצא בעניינים - מבין מיד...
חברה שסיפרה לי על הסדרה - ללא קשר לבתי וללא ידיעה שמדובר בדמות אוטיסטית - תיארה אותה בתור "מגניבה" ו"מיוחדת". בביקורות אחרות על הסדרה ראיתי שכתבו "שוודית קרה" או "בעלת בעיות חברתיות"...
אין מה לעשות - רוב האוכלוסיה לא מבינה את המשמעות הנרחבת של ההגדרה, ואם יש לנו אפשרות לפתוח צוהר אפילו קטנטן אצל מישהו, אולי בפעם הבאה שהוא יפגוש אוטיסט או הורה, לפחות ייחסך מהם המבט המרחם ואולי יעלה ויבוא המבט המבין
