נכון,כבר הגענו להסכמה בעניין
אבל אז שמתי לב לנקודה שלא נגענו בה שהיא כשבחורה עוברת את תנאי
הסף מבחינה כלכלית ופיסית,אי אפשר לדעת אם בעתיד היא תפוטר מעבודתה או שתפסיק לעבוד בגלל סיבות אחרות כמו סיבוכים בעקבות הלידה, ואז נוצר מצב שהיא מקבלת קצבאות וסיוע מהביטוח הלאומי.
לכן,אמנם צריכים להקבע תנאי סף,אבל אלו לבד לא ימנעו התרחבות התופעה.
זו תופעה חברתית שצריכה להגיע למודעות רחבה במדינה ולהמנע ברמה חברתית,לא דוקא ברמת המערכת המשפטית.
הורים צריכים למנוע מבנותיהם מצב שהן פונות לקבלת תרומה או שבצורה מכוונת מונעות מעצמן קשרים.במקרה כזה,הלחץ החברתי של ההורים הוא לגיטימי.גם מבחינת הסביבה,החברות ובמקומות עבודה,יכולים להפעיל לחץ
למנוע מצב של יחידניות שפונות לתרומת זרע או להבהיר שזו חריגות.נכון שזה מצב לא לגמרי דמוקרטי,אבל אם הוא מגיע ללחץ חברתי,אז אפשר להשתמש בו.
שוב,טובת הילד בסופו של דבר,היא שעומדת מול העיניים והרצון בסביבת משפחות קלאסיות,נורמליות עם שני הורים וילד/ים.
