overdose (ט)

[levshavur]

לתמרה תודה על הפירגון...

 

[hory0]

את יקרה ומקסימה ככ. את תמיד מגיבה, עם כל כך הרבה מחשבה ורצון טוב, שמתבטא במילים רבות ונוגעות.
תודה לך יקרה.על התגובה הזו ועל רבות אחרות.

 

[נוגה 1234]

להורי...

כאב לי לקרוא תהודעה שלך. קראתי אותה שוב ושוב. וזה, המצב שאת מתארת היה כלכך מוכר לי שזה עצוב.
כבר פעמיים שהפסיכיאטרית כמעט שלחה אותי לאשפוז בדיוק בגלל אותה סיבה. הפעם האחרונה הייתה לפני כמה שבועות, שהיא פשוט התקשרה אל אמא ודרשה שהיא תקח אותי לאשפוז. ואמא איכשהו (שלא ידעה כלום) נאבקה והצילה אותי מזה. והפסיכיאטרית דרשה מימנה שתישן איתי, השגחה של 24\7 ושהיא תראה אותי יום אחרי זה בבוקר. ואני יודעת כמה זה מפחיד. מכירה יותר מידי מקרוב תרצון לא להתאשפז. ובסוף, הצלחתי לשכנע אותה שהכל בסדר, והצלחתי להתחמק מאשפוז. למרות שהיא אמרה שפעם הבאה זה יהיה אשפוז כפוי. ובגלל זה ובגלל ההפרעת אכילה היא הפנתה לאשפוז. ואמרה שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בי. האשפוז אמנם לא קרה, אבל ממש הייתי קשורה אליה. הפואנטה זה שאני יודעת עד כמה אשפוז מפחיד. ומבחינתי לפחות, הבנתי על כמה דברים אצטרך לוותר אם זה יהיה אשפוז.. תחשבי מה עושה לך טוב.. ואל מה תצטרכי לוותר במקרה ש.. ותלחמי על זה. על לא לוותר. מה שעוד עזר לי זה להרגיש שלמישהו אכפת. תחשבי כמה אכפת לאח שלך, שזה ממש לא מובן מאליו...
סליחה על החפירה..

 

[hory0]

תודה על המילים וההבנה..

את מקסימה.
(וממש לא חפרת..תודה לך.)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זו באמת הבנה מפחידה וקשה

איכשהו, נראה לי שהיא עדיין פחות מפחידה אותך מההבנה שאת יכולה לחיות, אשכרה, לחיות.
מצד אחד כל יום הוא מלחמה, וכל יום שבו נשארת בחיים, נושמת, הוא הישג, ואולי עולה לך בהרבה כח. מצד שני, את לא באמת חיה...

אז מה מתקדם במשא ומתן בינכן?

 

[hory0]

אני כבר לא מאמינה

באפשרות הזאת..מצטערת.. המצב האופטימאלי זה לחיות מתה. בשביל אחרים.

בינתיים ממשיכים באותו מצב. קשה לי ככ.לא רוצה עוד.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני מאמינה שיש אופציה אחרת,

אני מבינה שאת לא מאמינה כרגע.
מבינה שאת לא יכולה לדמיין שזו אופציה עבורך.
תני לי, לאחרים, להחזיק בשבילך את התקווה הזו, בנתיים.
נשמע לי שגם המטפלת שלך מאוד מאמינה בזה,
ולכן גם לא מוכנה לוותר עלייך ורוצה לשמור עלייך.
אשפוז נשמע לי כמו הדבר הנכון.
אני מבינה שאת עדיין עומדת בסירוב? מה היא אומרת על זה?

 

[חלומותשל אחרים]

 

[hory0]

 

[מנגינה בלבן]

יקרה..

אכפת. אכפת מאד.
וכואב לקרוא אותך ככה ולחשוב כמה את סובלת

(אפילו לי. שקוראת פה פעם ב.. אבל לא מפספסת את ההודעות שלך,
את המילים הטובות והמנחמות שיש לך תמיד, לכל אחת.
וכמה תגובות שלך שעומדות לי בראש ובלב כל פעם שקשה.. ומרגיעות..
ואולי זה טיפשי, כי זאת סה"כ הודעה שניה שלי כאן, (כשהקודמת היתה לפני חודשים) אבל לא אכפת לי.
רק רציתי שתדעי את זה..)

 

[hory0]

את מקסימה

תודה על התגובה. ריגשת אותי..

 

[שישמים אחרים]

אז למה לא לקרוס במקום מוגן?

(אשפוז, הורי. את יודעת. זה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות; נכון, יהיה קשה, אבל עכשיו, עכשיו מה?)
דואגת לך, ופוחדת. מאד.

 

[hory0]

לא מסוגלת..

לא מסוגלת.. פשוט לא מסוגלת.

(ועכשיו אני בחדר. לא חזרתי אליו מאז. הכל עומד במקום. הכדורים. הטישויים. הדם. הבאלגן. לא הייתי אמורה לחזור אליו. זה רע. ושואב..ואסור לי)

את יקרה לי. מאוד.

 

[שישמים אחרים]

החזרה למקום בו הכל קרה

היא באמת קשה. אני מצטערת שאת צריכה לחוות את זה. ואולי, את לא צריכה לחוות את זה עכשיו; לא ככה. יש אופציה אחרת. אני לא מבינה את ההתנגדות העיקשת שלך לה.

את יקרה גם לי, מאד.

ו-

 

[hory0]

לא הייתי צריכה

זה קרה באופן לא מתוכנן. או שלא הגיתי בו והבנתי כמה זה קשה לפני, או שלא שיתפתי את המטפלת שלי בו לפני.

אני מצטערת שאת לא מבינה.. ואני עייפה.

(יהיה

)

תודה על הכל. הכל.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אין אף אחד שיכול לבוא איתך לשם,

לפחות לסדר בשבילך את הבלאגן הזה?

 

[hory0]

מתביישת מדי להכניס מישהו לשם

(אבל זו מחשבה נכונה שמישהו יעשה את זה עבורי..)

 

[hory0]

חייבת לפרוק. מצטערת. אפילו לא עורכת. חרא. (ט)

אני צריכה לשים זין על העולם.
אבל אני לא יודעת איך עושים את זה.
אף פעם לא לימדו אותי.
בא לי לדפוק את הראש בקיר. לעשות מה שמרגיש לי. ומצידי שכל השאר? ימותו.
לא אכפת לי יותר.
את חצופה. את פשוט חצופה. מי נתן לך את הזכות לכבול אותי ככה?
לעזאזל.
זה לא הוגן.
וזה רע.
לי יש בעלות על הגוף שלי. ועל הכאב שלי.
ושתינו יודעות שהחתכים שלי הם אך ורק פגיעה עצמית ולא אובדנות. לא מתקרב לשם.
ואת, אני נותנת לך להגן עלי, ואת מנצלת. את מכניסה את החתכים, כאילו זה קשור.
כאילו זה בכלל היה בחוזה בינינו.
כאילו לא משתפת שחותכת כל הזמן.
מי נתן לך את הזכות?????
מבינה בעל כורחי שאת פוחדת שאתאבד עם כדורים. בסדר. מקבלת. גם אם נראה לי מיותר.
אבל חתכים?
זה לא התאבדות.
וזה שלי.
וידוע.
ומה שאת עושה?
זה לא בסדר בכלל. ולא הוגן.
וממלא אותי בכל כך הרבה זעם וכעס כלפיך.
זעם שגורם לי לרצות לעשות לך דווקא.
כי זה לא הוגן.
ואת יודעת את זה כמוני.

והזעם הזה כל כך גדול בתוכי, שאני כל כך קרובה להתפוצץ ולרטש כל חלק בגופי.
לא בגלל שצריכה להרגיש כאב.
כי הזעם כלפיך וכלפי מה שאת עושה לי זה באמת לא הוגן.
וזין על העולם. לא אכפת לי יותר.