our trip
בתור חברי מועדון נירוונה בקרית גת (6 בחורים וחתולה) החלטנו לציין את 10 השנים למותו של קורט קוביין בטיול מדברי כמחווה למוזיקה הנפלאה שקורט יצר. ברוח נירוונה, כמובן שלא תיכננו כלום מראש וידענו שיהיה מוזר ולא צפוי.. עקב הםםםם... אי הסדרים כספיים נאלצנו לבטל את היעד :עין גדי ונאלצנו להסתפק בחוף ניצנים וככה יצאנו עם בירות ו4 קופסאות טונה לכבוש את ניצנים ברוח נעורים שלא הייתה כמוה... הגענו בערך בלילה וכמובן שרצינו לחפש מקום להתמקם. נחתנו ליד אגם שקיוונו שיהיה אגם של אש אבל היה אגם ג'יפה שאפילו הכלב הדמיוני שמצאנו במקום לא היה מוכן להיכנס אליו.. לאחר ש"התארגנו" ניסנו והצלחנו ליצור את האווירת האנפלאגד הזאת שכולנו מכירים: מדורה גיטרות קלאסיות וכמה נרות מסביב... ושיחזרנו(כמובן ללא הצלחה ) את ההופעה בניו יורק שהייתה מלאה זיופים וצחוקים אבל לא היה איכפת לנו כי כולנו היינו כאלה שיכורים שרק הצרחה של וור דיד יו סליפ לאסט הוזילה לנו דמעה.. לאחר ש"קורט" שלנו הריץ כמה דחקאיות על ה"במה"(וואט די אר טויניג אוף אן הארפ?"). אחרי זה הלכנו לעשות טיול בדיונות והקמנו אוהל ואחרי שכולם נהנו לקפוץ לתוך החול נרדמנו ואז קרה לי הרגע המשמעותי של הערב: החלום! בעיקרון החלום הזה סיכם אלפי מחשבות שכבר רצו לי בראש: מה היה קורה אם הייתי פוגש את קורט קוביין רגעים לפני מותו.. חלמתי שאני מפתיע אותו ומדבר באנגלית הדפוקה שלי ומגלה שהוא בחור די נחמד אבל עם בעית הערכה עצמית די נמוכה ושהוא ממש רוצה ללכת מהעולם הזה. חלמתי שאני מספר לו על העתיד ועל עולם המוזיקה המוזר של היום ואיך הוא ונירוונה הפכו לאגדה ואיך הוא חסר לכולם ואמרתי לו שאישתו מטורפת שהילדה שלו גדלה והצעתי לקחת אותו לאי בודד שולא צריך שהוא יתאבד או משהו בסגנון אבל בסופו של דבר שנינו הסכמנו שאם הוא לא היה מתאבד אז באותו רגע באותו זמן אז הסיפור של נירוונה וקורט קוביין היה הרבה יותר עצוב וחשוב מכך כלל לא משמעותי בסוף החלום אני זוכר ששמענו שיר של הבאקסטריט בויז וקורט התגלגל מצחוק ואז החלום נגמר... חזרנו ב7 בבוקר כי נגמר לנו האוכל מרוצים וזוכרים את קורט קוביין ומורשתו המגניבה וככה אנחנו חברי המועדון של נירוונה בקרית גת ציינו את יום השנה ה10 למותו של קורט קוביין
בתור חברי מועדון נירוונה בקרית גת (6 בחורים וחתולה) החלטנו לציין את 10 השנים למותו של קורט קוביין בטיול מדברי כמחווה למוזיקה הנפלאה שקורט יצר. ברוח נירוונה, כמובן שלא תיכננו כלום מראש וידענו שיהיה מוזר ולא צפוי.. עקב הםםםם... אי הסדרים כספיים נאלצנו לבטל את היעד :עין גדי ונאלצנו להסתפק בחוף ניצנים וככה יצאנו עם בירות ו4 קופסאות טונה לכבוש את ניצנים ברוח נעורים שלא הייתה כמוה... הגענו בערך בלילה וכמובן שרצינו לחפש מקום להתמקם. נחתנו ליד אגם שקיוונו שיהיה אגם של אש אבל היה אגם ג'יפה שאפילו הכלב הדמיוני שמצאנו במקום לא היה מוכן להיכנס אליו.. לאחר ש"התארגנו" ניסנו והצלחנו ליצור את האווירת האנפלאגד הזאת שכולנו מכירים: מדורה גיטרות קלאסיות וכמה נרות מסביב... ושיחזרנו(כמובן ללא הצלחה ) את ההופעה בניו יורק שהייתה מלאה זיופים וצחוקים אבל לא היה איכפת לנו כי כולנו היינו כאלה שיכורים שרק הצרחה של וור דיד יו סליפ לאסט הוזילה לנו דמעה.. לאחר ש"קורט" שלנו הריץ כמה דחקאיות על ה"במה"(וואט די אר טויניג אוף אן הארפ?"). אחרי זה הלכנו לעשות טיול בדיונות והקמנו אוהל ואחרי שכולם נהנו לקפוץ לתוך החול נרדמנו ואז קרה לי הרגע המשמעותי של הערב: החלום! בעיקרון החלום הזה סיכם אלפי מחשבות שכבר רצו לי בראש: מה היה קורה אם הייתי פוגש את קורט קוביין רגעים לפני מותו.. חלמתי שאני מפתיע אותו ומדבר באנגלית הדפוקה שלי ומגלה שהוא בחור די נחמד אבל עם בעית הערכה עצמית די נמוכה ושהוא ממש רוצה ללכת מהעולם הזה. חלמתי שאני מספר לו על העתיד ועל עולם המוזיקה המוזר של היום ואיך הוא ונירוונה הפכו לאגדה ואיך הוא חסר לכולם ואמרתי לו שאישתו מטורפת שהילדה שלו גדלה והצעתי לקחת אותו לאי בודד שולא צריך שהוא יתאבד או משהו בסגנון אבל בסופו של דבר שנינו הסכמנו שאם הוא לא היה מתאבד אז באותו רגע באותו זמן אז הסיפור של נירוונה וקורט קוביין היה הרבה יותר עצוב וחשוב מכך כלל לא משמעותי בסוף החלום אני זוכר ששמענו שיר של הבאקסטריט בויז וקורט התגלגל מצחוק ואז החלום נגמר... חזרנו ב7 בבוקר כי נגמר לנו האוכל מרוצים וזוכרים את קורט קוביין ומורשתו המגניבה וככה אנחנו חברי המועדון של נירוונה בקרית גת ציינו את יום השנה ה10 למותו של קורט קוביין
