הניבלונגים
New member
oppess i did it again
אתה כוכב רוק, עשית את הכול (ואת כולן ואז עשית קצת גם את כולם, אבל זה היה בסקסטיס אז לא מציקים כבר), עישנת את הכול, ניגנת עם שאנקר והנדריקס היית בוודסטוק או מונטארי או האי וויט או משהו אחר אתה כבר לא זוכר, אתה מלך העולם, אבל לך כמו הרבה אחרים יש איזה ארון קטן, אלבום אחד שמה זה מפחיד אותך שיום אחד כל מבקרי המוסיקה יעלו עליו, משהו שכל פעם שמדווחים לך שמישהו קנה אותו באיזה חנות תקליטים ניידת באיי גלפגוס אתה נכנס למצב קטטוני קשה שלא היה לך מאז ההתמכרות להרואין. אז בסדר, אתה לא לבד, יש הרבה כאלה, עכשיו תשען אחורה בכיסא, תעשן את הסיגרים הקובנים הירוקים שלך, וקרא את כל הפדיחות הגדולות של עולם הרוק (מי יודע אולי החמצתי אותך ותוכל גם לצחוק מזה???) without the Presense of the Lord T.D.F.- Retail Therapy אלבום אמביאנט האוס, שאם מישהו חוץ ממעריצים פאנטיים, קנה (ואחר כך השתמש בו לצורך איוורור המנגל ביום העצמאות), אני צנצנת. אז מה הקשר אלינו, אה כן.. TDF הוא צמד, האחד הוא Simon Climie קלידן ידוע בתחום והשני הוא "x-sample" שרובנו מכירים בתור (אני אנסה להגיד בשקט שלא יכאב:
אריק קלאפטון, כן כן מלך הבלוז רוק של שנות השישים, האיש הכי עצוב בממלכת הרוק, עשה אלבום האוס (clapton in house oh yea) למרבה המזל הדבר הזה ממש אבל ממש נכשל ואף אחד לא יודע עליו, כך שקלפטון יכל לחזור לעשות את מה שהוא יודע, אבל הגולגולת תישאר תמיד בארון שלו... מאיפה משתין הצ'מברלו??? הטרילוגיה הקלאסית של פול מקרטני מסכן, פול, עבדו עליו, אמרו לא שהוא מלחין קלאסי רציני, אפילו הזמינו ממנו יצירה: הפיהרמונית המלכותית של ליברפול, פנתה ליקיר בבני העיר בבקשה שילחין יצירה קלאסית מיוחדת לכבוד יום השנה ה 150 לעבודת התזמורת עם המלחין הניו יורקי הנודע קרל דייויס (אנשים עם מסורת הבריטים האלה) אני לא יודע כמה זמן השאירו החברה מהפילהרמונית ליצרה שיכתוב פול, אני מניח שהם ציפו לאיזה אלינור רגבי חדשה או לפחות לעוד yestrday אבל לא איש כמו פול יקח אתגר כזה בקלות, לא. הוא יופיע עם הפילהרמונית ויראה להם מאיפה משתין הצ'מברלו (בסופו של דבר הסבירו לו שצ'מברלו זה לא משהו שמשתין), התוצאה הייתה מביכה, אפילו מביכה מאוד, בואו נגיד שמעטים שרדו את הדבר הזה בערות מלאה. אולי פול התבלבל מזה שהולכי קונצרטים הם לא מסוג הקהלים ששורקים בוז באמצע, בעצם הם כן אבל היצירה הוצגה בארוע חגיגי בכל זאת, במקום זה הם הולכים הביתה וכותבים מאמרה שיטנא צינייים בעיתונות המקומית, אולי פול כבר לא קרא עיתוניים אנגליים באותה תקופה בכל מקרה חוץ מהיצרה הזו, פול עשה עוד שני סימפנויות, את שניהם לינדה מאוד אהבה, והיא הייתה היחידה. מאחר וחלק מהקוראים בפורום הם מתחת לגיל 18 אני אחסוך מכם את מה שכתבו על "היצירות" המבקרים הקלאסיים, אולי צודק האיש מ AMG שאמר, שפול היה עושה טוב לו היה נעזר בג'ורג' מרטין קשישא שעזר לו כל כך בשילוב קטעים קלאסיים בתקופת ביטלס, לדעתי, הוא היה מעדיף להעזר בשרותיהם הטובים של דאג וטוני ממנהרת הזמן, שיחזרו בזמן וימנעו ממנו להתבזות. פשוט יוקו או הבלדה על ג'ון ויוקו חלק ראשון The Beatles- Revolution 9 לא לא, אני לא מתכוון ליוקו האישה, אני גם לא מתכוון למערכת היחסים בין ג'ון ויוקו (אני חייב להודות שלינדה ופול נראים לי הרבה יותר מרגיזים), אני מתכוון לקטע המיותר היחיד בכל עשרת האלבומים של הביטלס, השיר היחיד שחתומים עליו לנון ומקרטני ולא ראוי להקרא שיר: Revolution 9, מאות פעמים שמעתי את האלבום הלבן מתחילתו עד הסופו, כולל לשמוע את הקטע המדובר לאט, הפוך, תוך עמידה על הראש ונסיעה על חד אופן ואני יכול להגיד באופן חד משמעי שזה לא אוונגרד ולא כלום,אין שם גם מסר סמוי או אמירה מתוחכמת, זה פשוט רעש, מה שכן יצא לי מכל ההשמעות הללו, זה שני דברים: 1. אני מכיר בע"פ את כל שאר שירי האלבום המעולה הזה. 2. גם היום אני מתעורר מידיי פעם באמצע הלילה מכוסה זיעה קרה ומלמל נאמבר ניין נאמבר ניין. השיבה להודו George Harrison- Chant and Be Happy!: Indian Devotional Songs זה היה נחמד בסרג'נט, זה עבד לא רע גם ריבולבר, זה המשיך לעבוד כל הקרירה שלו, אבל אלבום שלם ג'ורג'י בוי?, לא הגזמנו? ב 1991 מחליט הריסון שזה יהיה נחמד לאסוף שירי bahektti הודיים (אתם לא רוצים לדעת מה זה תאמינו לי) ולשים את את כולם יחד בתקליט אחד, מה שיפה אצל ג'ורג', זה שגם שיש לו רעיון לו מביך כזה (ותאמיני לי זה מביך) הוא עושה את זה מתוך תמימות ואמונה אמיתית. אין על סרג'נט פפר, האומנם??? Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band הסרט אה???, סרג'נט פפר הסרט???, עצוב אבל נכון, הרעיון הזה פשוט, לוקחים את הלהקה הכי גדולה בעולם מוסיפים כמה כוכבי ענק, מתאימים את המוסיקה למוסיקה של זמננו, ועושים סרט מהתקליט הכי טוב בהיסטוריה, רעיון טוב נכון?, אז זהו, שכשהשנה היא 1978, המוסיקה של "זמננו" היא דיסקו והלהקה הכי גדולה בסביבה היא הביי ג'ייז שרק גילו שאפשר לעשות גם כסף ממוסיקה, זה נשמע אחרת לגמרי. מהתקליט הכי טוב בהיסטוריה נותרה יצירה מביכה במיוחד, שכל מי שעשה אותה מתקשה לזכור את החוויה גם בחקירה נוקבת של המודיעין הסורי (שם מן הסתם משמיעים את אחת מהיצרות הקלאסיות של מקרטני כדרך עינויים קשה במיוחד), ומי שראה אותה (ולא היו הרבה כאלה, מתקשה לשכוח. the electrick blues??? Jeff beck- Who Else! ככל שאני כותב את הסקירה אני מגיע למסקנה שבאיזו שהוא שלב הייתה מין תחרות כזו בין כל הענקים לראות מי עושה את הפאדיחה הכי גדולה, אז האלבום הזה של בק אפילו בתואר הפאדיחה הכי גדולה לא זוכה (בק אף פעם הרי לא הצליח לזכות בתהילה היא תמיד חלפה לידו), האלבום הזה הוא, כך אומרים אומרים מי שמצליחים להקשיב לטכנו, לא רע יחסית אז רק עצה קטנה לג'ף, פעם הבאה שאתה עושה טכנו, זה מוסיקה שצריך לרקוד לפיה
. סתם אחד בשבילי Richard Wright- Wet Dream לא יפה לצחוק על אנשים במצב שריק רייט, מפינק פלוייד, היה כשהוא עשה את האלבום הזה, אז אני רק אספר שכשהייתי צעיר בהרבה, עבדתי בחנות תקליטים ויום אחד גילתי את האלבום הזה, חצי משכורת שלי (300 שקלים ישנים) הלכה על האלבום הזה, שמאז ששמעתי אותו פעם ראשונה החבאתי אותו הייטב בפינה של איזה ארון. אמרו לי שיש נטייה לרדת על אמנים ושזה לא יפה, אז כל מי שברשימה הזו (אפילו הבי ג'ייז) הם אמנים שאני מאוד אוהב והכל נכתב בהומר קלוקל ומתוך ניסין לא מוצלח להצחיק מישהו.
אתה כוכב רוק, עשית את הכול (ואת כולן ואז עשית קצת גם את כולם, אבל זה היה בסקסטיס אז לא מציקים כבר), עישנת את הכול, ניגנת עם שאנקר והנדריקס היית בוודסטוק או מונטארי או האי וויט או משהו אחר אתה כבר לא זוכר, אתה מלך העולם, אבל לך כמו הרבה אחרים יש איזה ארון קטן, אלבום אחד שמה זה מפחיד אותך שיום אחד כל מבקרי המוסיקה יעלו עליו, משהו שכל פעם שמדווחים לך שמישהו קנה אותו באיזה חנות תקליטים ניידת באיי גלפגוס אתה נכנס למצב קטטוני קשה שלא היה לך מאז ההתמכרות להרואין. אז בסדר, אתה לא לבד, יש הרבה כאלה, עכשיו תשען אחורה בכיסא, תעשן את הסיגרים הקובנים הירוקים שלך, וקרא את כל הפדיחות הגדולות של עולם הרוק (מי יודע אולי החמצתי אותך ותוכל גם לצחוק מזה???) without the Presense of the Lord T.D.F.- Retail Therapy אלבום אמביאנט האוס, שאם מישהו חוץ ממעריצים פאנטיים, קנה (ואחר כך השתמש בו לצורך איוורור המנגל ביום העצמאות), אני צנצנת. אז מה הקשר אלינו, אה כן.. TDF הוא צמד, האחד הוא Simon Climie קלידן ידוע בתחום והשני הוא "x-sample" שרובנו מכירים בתור (אני אנסה להגיד בשקט שלא יכאב:
