One of these moments

[itay82]

One of these moments

נושא שעלה בדעתי כשקראתי את ההודעה של רונית על תהליך ההתאקלמות במדינה זרה תוך הלמידה של השפה. זה קשה. זה בודד. מה היה הרגע הכי קשה שלכם? אני ניסיתי לחשוב על הנסיונות שלי. בהתחלה ניסיתי להיזכר בכל הבעיות שהיו לי בצרפת (צרפת היא לא הולנד. אם יש בעיה קטנה עם הצרפתית אי אפשר לצאת מזה באלגנטיות עם אנגלית מושחזת או עם תירוץ בסגנון "אני זר". ההתחלה כאן תמיד קשה), והייתי בטוח שאחד הרגעים האלה ייכנס לספר השיאים הפרטים שלי. אבל לא. היום הרע ביותר בחיי היה דווקא בשוודיה. חודשיים אחרי שהגעתי לסטוקהולם במטרה שלא לחזור לארץ והייתי בטוח שהשוודית שלי די טובה. בכלל, שוודיה היתה "הבית" מההתחלה ורציתי להשתלב כמה שיותר מהר (רצון שקיבל מימדים מגוחכים בשלב מסוים... אבל זה לפעם אחרת). נסעתי לבקר חברים ביטבורג (Göteborg), וכבר מהרגע שהגעתי הבנתי שיש בעיה. הכרטיסן ברכבת לא הבין מילה ממה שאמרתי והתחלתי לגמגם ללא יכולת להוציא מילה מהפה. איכשהו ראיתי את זה כתבוסה או אני לא יודע מה, כי זה גרר כדור שלג די זוועתי. לכל אורך הביקור לא הבנתי מילה ממה שאמרו לי ולא הצלחתי לבנות משפט נורמלי אחד. הדיאלקט של יטבורג (שהוא לא מאוד שונה מזה של סטוקהולם) נראה לי פתאום בלתי נתפס, השלטים שקראתי בחופשיות נראו לי מאיימים והכל נראה לי פתאום זר מאוד. אלה היו יומיים שנחרטו בזכרוני כמו עינוי אחד מתמשך. אחר כך כשחזרתי לסטוקהולם נכנסתי הביתה, כולי קפוא ומושלג ופתחתי את הטלוויזיה. נפלתי על שיר של Håkan Hellström ששמו הוא Känn ingen sorg för mig Göteborg - האם מישהו מרחם עליי יטבורג. הרגשתי שזו היתה הפעם הראשונה שאני מבין משהו מזה יומיים והתחלתי לבכות כמו ילד מפגר. אני אפילו לא יודע למה הרגע הזה נחרט כנקודת השבר הכי גדולה שלי, כי היו הרבה חוויות אחרות בשתי המדינות, אבל זהו... מה איתכם?

 

[White Dragon]

בעיות שפה

אני לא יכולה לחשוב על רגע או יום מסויום - היו די הרבה. אני עברתי למדינה דוברת אנגלית, אז זה היה אני מניחה הרבה יותר קל מאשר ללמוד שפה חדשה לחלוטין, אבל עדיין היו לי כמה וכמה פעמים שפשוט נשברתי. כשרק עברנו לדירה פה זה היה בערך חודש אחרי שעברנו לאוסטרליה ואומנם כבר דיברתי כמעט רק אנגלית במשך כמעט שנתיים, זה היה רק עם קרן וחברים - עדיין לא עבדתי וכו', אז זה היה מאוד איזי גואינג ועם אנשים שידעו שאני לא מפה והיו "עדינים" איתי. כשעברנו לפה קרן ביקשה ממני להתקשר לחברות הטלפון השונות כדי להשוות מחירים ולבחור בחברה אחת וכשהתקשרתי לאופטוס (אחת החברות) הבן אדם מהעבר השני של הקו פשוט לא הבין אותי, ניסיתי לשאול אותו את מה שהייתי אמורה לשאול והוא כל הזמן אמר שהוא לא מבין והיה מאוד קצר איתי ולא נחמד. בסיום השיחה איתו פשוט בכיתי, כי זה היה הנסיון הראשון שלי לדבר עם מישהו שהוא לא חברים או משפחה ופשוט הרגשתי כמו אידיוטית. אח"כ התקשרתי לחברה השניה והם הבינו כל מה שאמרתי - אז אני לא יודעת אם הראשונה זאת היתה אני או שסתם לא היה לו כח אלי (השאלות היו אותן השאלות... מהפחד כתבתי אותן על פיסת נייר כדי שלא אתבלבל

). אחרי זה התחלתי לחפש עבודה, וכמובן כשהתרגשתי (בראיונות) האנגלית שלי התדרדרה, והיו ראיונות שבהם איבדתי מילים ופשוט ישבתי עם מבט כזה של "אני מנסה למצוא את המילה", או שהתבלבלתי ואמרתי מילים לא קשורות או בלעתי מילים או כל דבר אחר - פשוט לא הצלחתי לבטא את עצמי. אווווחחח..... שנאתי את ההרגשה הזאת. אני עדיין נתקעת לפעמים - גם בעבודה, אבל לא כמו פעם, ועכשיו זה יותר עם מילים שלמדתי מקריאה ואני לא יודעת איך בדיוק לבטא אותן.

 

[ro99]

יאוש בהולנדית

זכור לי שיא היאוש באמצע תקופה רעה. לאחר שתי עבודות נהדרות באוניברסיטה - אפשרות להתבטא באנגלית (שפת האם הראשונה שלי), אפשרות לחשוב חשיבה יצירתית בין אנשים שפתוחים לרעיונות חדשים ודרכים אחרות, עבודה עם תוכן מדעי מעניין - נפלתי לבור עמוק מחוסר ברירה. הייתי צריכה עבודה ובפניקה שפתאום אשאר בלי כלום, שכנעתי את עצמי לעצום את העינים כדי שאוכל להתעלם מזה שאני חותמת חוזה לעבודה שלא מעניינת אותי בכלל. זה גם היה באוניברסיטה, אבל במחלקה לא מדעית. האנשים שם לא ידעו מה הם רוצים והמנטליות השולטת היתה של פקיד עיריה. היו אנשים אחרים שגם נקלעו לשם מחוסר ברירה, ואיתם היה לי בסדר, ואיתם גם דיברתי אנגלית כשרציתי להיות בטוחה שהבינו את מה שאני רוצה להגיד. והנפש הפקידית לא יכולה להתקיים ללא פגישות רבות וחסרות תוכן ותועלת. וצורת החשיבה הביורוקרטית והשרירותית קבעה שכולם צריכים לבוא לפגישות וכל אחד בתורו צריך לכתוב minutes (בעברית? זה כשכותבים מה כולם אומרים ומכינים דו"ח שאף אחד לא קורא), בהולנדית, כמובן. והסברתי לבוס הרשע שלי שאני ממש לא מסוגלת לעשות זאת בהולנדית. והוא אמר שאני חייבת, כך נהוג (ואם ישנו אות אחת אז השמש תיפול מהשמיים, כנראה). ובפגישה משעממת עד דמעות ניסיתי להתרכז ולהקשיב למילים יבשות ולכתוב את התמצית שלהם בהולנדית על פיסת נייר. וכל פעם שהעט שלי היתה עושה סימן על הנייר, היו נאמרות עוד 500 מילים בחטף הולנדי. ואני מרגישה שאני טובעת. ואז מישהו קם וסיפר על רעיון קשור לשטח המומחיות שלי (שכבר כמעט התנוון כי לא היה לו מקום בעבודה הזאת) וכפי הנראה, לא שלו... ומישהו שאל אותי לדעתי. ובעדינות (לא באמת, לפעמים אם אני משתדלת, אז אני כן יכולה להיות עדינה...) הסברתי איפה התכנית שגויה ואיך אפשר לתקן זאת. בהולנדית. והוא פתח פה ועשה עלי רצח אופי כזה, אפילו לא דיבר על התוכן, אלא רק על זה שאני לא יודעת על מה אני מדברת ושאני מדברת שטויות אני בכלל לא יודעת איך עושים דברים פה בהולנד. ואתם לא חייבים להאמין לי, אבל אני כל כך ממש יודעת על מה אני מדברת בשטח הזה, וזה גם מוכח. וכתוצאה מכך ומהעלבון הצורב גם פיספסתי עוד דיבורים ולא כתבתי, ובסוף הפגישה היה לי דף כמעט ריק וזכרון עוד יותר ריק. ופשוט רציתי להיות במקום אחר, וכמה שיותר מהר. וזה כל כך בעבר. לפני חודש-חודשיים ישבתי לי בפגישה חשובה ורשמתי דפים על גבי דפים של מה שקרה, בהולנדית, ולאחר מכן הכנתי לי דוחות לאמא ולמורים, באנגלית ובהולנדית! ונזכרתי באז. ומקריאת מה שכתבתם, נראה לי שהיאושים שלנו מתחילים כולם ממקריות שבה ברגע מסוים אנחנו נתקלים במישהו שפשוט מגעיל (במקרה שלי: הבוס שלי לשעבר וההוא שירד עלי). אולי הם פשוט נולדו מגעילים, או שקרה להם משהו שעצבן אותם, או שהכלב שלהם נשך אותם בדיוק לפני שפגשנו אותם, או שהם מאוד מודעים לכמה שהם אפסיים ומנסים להרגיש קצת יותר גדולים ע"י כך שהם יורדים עלינו ו/או גורמים לנו להרגיש כמו קרציות. והאקס בוס שלי - לאחר שגמר למרר לי את החיים ואפילו גרם לי להתמוטטות burn out - קיבל התמוטטות בעצמו. What goes around comes around