...Once there was a way

אופירA

New member
מנהל
לשנות את דפוס החשיבה

גם אני מצאתי את עצמי "טפשה ותמימה ולא מבינה" במקומות בהם היו אנשים בלי רגש ולב. ושנים הסתובבתי עם תסכול, עד שיום אחד הבנתי שאני רוצה להיות אני, ולא מישהו אחר. ומישהו אחר אינו מוצלח מבחינתי אם אינני מעוניינת לעשות כמעשיו.
ומאז אני מבינה שאני מבינה עניין חשוב מאוד, שכל "מביני העניין" בחבורה אינם מבינים. ואני בעלת יכולת רגשית, שכל המסוגלים למכור חסרים אותה, ושאני טפשה ותמימה ברשעות, ואשמח להישאר כך כל חיי.
ומעדיפה להיות טפשה שעובדים עליה ומרמים אותה בעוה"ז, ולא לחשוד בכשרים אפילו פעם אחת. לתת גווי למכים הטוענים שאני "לא בעניינים", ולא למכור את נשמתי בעבור נזיד עדשים באוש.

ויש דבר שלימדו אותי - עם כל אהבתי להסתפקות במועט ולחיסכון כספי, אני יכולה ליישם זאת רק על עצמי, אך לא על הבן שלי, שאוהב מותרות. הוא צריך לקבל כפי צרכו, ואני יכולה לתת לעצמי כפי צרכי.
לימדו אותי לקנות לו מותגים, אם זה מה שמקובל בחברה בה הוא מסתובב, ולתת אישור לכל מה שמקובל בסביבתו, שאינה סביבתי. ואת החלום שלי שבני יהיה כמותי, לגנוז מול חלום יקר יותר - לעשות את רצון ה' נגד רצוני הטבעי. לעשות את רצוני כרצונו של הקב"ה.

אז תעבדי במכירות כי את צריכה תוספת הכנסה, ותלמדי להרגיש מעולה עם זה ש"את לא מבינה עניין" ולכן מוכרת "פחות טוב" אולי, אבל מספיק כדי פרנסתך.
במקומות בהם יצאתי טפשה כלפי בני אדם ונקייה כלפי שמיא, הרווחתי פעמיים - גם כפרת עוונות של הביזיון וגם טוהר הנשמה.
 

Gali04

New member
אני גם חושבת כך

 
גם אני, בעיקרון. אבל

עזבתי די הרבה מקומות עבודה בימי חלדי - או גרמתי להם ביודעין שלא ירצו להמשיך לעבוד איתי. שזה אותו דבר כמו לעזוב. הרבה פעמים כי לא הסתדרתי עם המנהלת (איכשהו זו תמיד היתה אישה. כשהיה בס גבר זה היה בסדר.), או כי היו לי הגדרות משלי לתפקיד ולאופן ביצועו האידיאלי, שלא תאמו את זווית הראיה של מי ששילם לי את המשכורת בסוף, או כי היה לי רע חברתית והייתי מעורבת במריבות או סתם נהייתי מדוכאת וכבויה, או כי נתקפתי בחוסר ביטחון וחרדה שחיבלו בתפקוד שלי. בכל אופן לא החזקתי בשום מקום יותר ממספר חודשים. ותמיד היו סיבות טובות שיכולתי להגיד לעצמי (מלבד הקשיים שתיארתי). תמיד יכולתי להגיד לעצמי שבעצם השעות לא נוחות לי, או התנאים, או אופי העבודה או חוסר הסכמה אידיאולוגית עם עניים כזה או אחר בהתנהלות של המקום. וכו' וכו'.
לכן אני מכריחה את עצמי להישאר ולא לחפש עדיין עוד מקום, כי אני לא סומכת על עצמי שהפעם הסיבה מוצדקת. ואני רוצה "להתנרמל" כבר, אוף!
 

אופירA

New member
מנהל
למה שלא תישארי את?

תתנרמלי רק בתחום של מי שאת, ולא תנסי להיות "כמו כולם"?
אפשר להתפרנס גם כשעוזבים כל הזמן את מקום העבודה בגלל מי שאני.
אפשר לחפש רק מקומות עבודה שהבוס הוא גבר.

אחרי שנים רבות שניסיתי להחזיק במקום עבודה יותר משנתיים וחצי (המכסימום שלי), נטשתי את האידיאל הזה והחלטתי להיות נאמנה למקומות שלי, שמתקשים להכיל אחרי שנה שנתיים את מקום העבודה.
לשלם את המס הנחוץ כדי לעזור לעצמי, לאחר שכל 2-3 שנים אני נהיית ירודה וחוזר הדיכאון, וצריך להוריד את קצב העבודה ולהקל על החיים.
למעשה התפרנסתי כל החיים מצוין למרות ההחלפה התכופה של מקומות העבודה.
ומה שאינני יכולה אינני יכולה, ואין טעם לנסות לכוף על עצמי הר כגיגית.
על הטובה שעשיתי עם עצמי, הקב"ה שילם לי בטובה נוספת - במקצוע נוח, בהחלטה לפתוח תיק עצמאי, במעוף תעסוקתי.
זו ההחלטה שבין הטובות ביותר שהגעתי אליהן בחיי. היא היטיבה איתי מאוד.
 

אופירA

New member
מנהל
עצמאי קטן לא צריך אפילו רואה חשבון והנהלת חשבונות

עושים הכל בעצמך. אם לא יודעים משהו, שואלים חברים שיודעים.
אני עוסק מורשה, משלמת מע"מ, אבל זה מבחירה, כי עצמאי קטן בד"כ לא חייב להיות עוסק מורשה אלא יכול להיות עוסק פטור.
אבל עצמאי כדאי להיות רק אם יש עבודה מובטחת בתחום. סתם לפתוח תיק עצמאי ובסוף אין עבודה - זה לא כדאי. יש אופציות לעבוד כעצמאי ולא שכיר בלי לפתוח תיק (זה כרוך בפעולה פשוטה של הוצאת טופס פטור מניכוי מס הכנסה במקור ללקוח שמעסיק אותך ומשלם לך).
 
תודה על המידע, אבל לא לזה התכוונתי

הזווית החדשנית היא להפסיק להלחם בעצמי ולדרוש מעצמי להיות "כמו כולם". לדרוש מעצמי בהתאם למה שאני מכירה את יכולותיי כרגע, ולא כפי שהיו יכולות להיות בעולם אידיאלי...
 

Gali04

New member
שחר, זה לא קשור לעבודות שעזבת בעבר

קראתי את הודעותייך מאז שהתחלת לעבוד שם. את כתבת בפירוש, שאת לא מתחברת לסוג העבודה ולעולם השיווק והמכירות, שאת מתקשה להתחבר למה שדורשים ממך להיות כדי להשיג עוד ועוד לקוחות. כתבת המון על הדרישות מאיש שיווק, שאינן מתיישבות עם תפיסת עולמך.
&nbsp
זה שבעבר לא התמדת במקומות עבודה ועזבת תוך זמן קצר, לא קשור לעניין בכלל וזה טעות מבחינתך לעשות את ההקשר הזה. אם עולם המכירות אינו מתאים לך, אין לך שום סיבה להיות שם או להיכנס לשם מלכתחילה. העולם הזה מתאים לאנשים ספציפיים ולא לכולם. יפה מאד, שניסית תקופה, למרות כל הקושי הכרוך, שנובע מעצם חוסר החיבור לתחום השיווקי, להישאר במקום העבודה שכזה, אבל לאורך זמן זה יחליש אותך יותר ויותר.
&nbsp
אל תכריחי את עצמך להישאר דווקא במקום שמלכתחילה לא תאם לך. לא הוגן כלפי עצמך, שדווקא במקום עבודה שכזה, את החלטת להכריח את עצמך להישאר. זה לא המקום כדי לעבוד עם עצמך על הבריחה/התפטרות/פיטורין ממקומות עבודה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

מישהי1631

New member
שחר, אולי ללעבוד בתחום אחר?

אולי ספרנות? או עריכה לשונית? משהו של ספרים ומילים. תחום המכירות נראה לי קשה ואכזרי. לא רק לך. להרבה אנשים.
 
בלי קשר ליריאת שמיים וכפרת עוונות

ובלי קשר לדת מתוך מוסר אנושי בסיסי אני חושבת שאת צריכה להתגאות שאת לא כמו האנשים הבוחרים להיות זאבים בין אם זה בא לך בטבעי ובין אם זו בחירה שלך תמיד יפה לראות אדם שומר על צלם אנוש אז את ההערכה שלי קיבלת
 
נ.ב3 במידה מסויימת קשה להיות תמימים

עם בני אדם אומרים להיות תמימים רק עם האל (אמונה תמימה תפילה תמימה ונקייה וכדומה). זה נכון שאדם שיבטח באנשים ויגלה אמון בהם יש לו יותר סיכוי למצוא מה שהוא מחפש מאדם חשדן ולא תמים אבל לאור העולם בו אנו חיים אולי לא כדאי להיות תמימים לגמרי אבל כן לנסות לשאוף לפחות לשמור על מוסר בין אדם לחסרו ולהתעלות מידי פעם על עצמינו ועל היצר הרע
 
הי שחר,

תחושות הזרות והניכור שאת מתארת מוכרות לי היטב. קשה מאד לחיות ככה. בהחלט מגיע לך יותר מזה, ואני חושבת שכל מי שמכיר אותך יסכים...

קודם כל, כמו שקוסמת אמרה, את תחושת הזרות והניכור הבאת מהבית. הידיעה הזאת אולי לא עוזרת או מנחמת, אבל היא כן יכולה לסמן שחלק ממנה קיים בעיקר במציאות הפנימית שלך.
במציאות החיצונית, העולם אינו עשוי מקשה אחת. יש בו חלקים מאד קרים ומנוכרים, ויש בו גם תמימות, חום, חמלה ואהבה. אישית חוויתי גם וגם, אפילו במקומות מאד דומים וקרובים, וזו היתה חוויה חזקה מאד שנטעה בי הרבה אופטימיות ותקווה.

את עובדת כרגע במקום שלא מתאים לנפש שלך. ברור לי שזה מורכב, שיש חשבונות לשלם, שההיצע מוגבל, שהשעות נוחות ושהאשמה והבושה שלך על כל שלא התמדת במקומות קודמים, ובכלל, על כך שאת לא *מתוקתקת" חלחלו ואולי תורמים לצורך שלך להתמיד בעבודה הזו. אבל הנה, תראי, אוגוסט תיכף נגמר, אולי תוכלי למצוא עבודה אחרת, כזו שיש בה מגע אנושי מיטיב, שאינה מחפיצה אנשים ומרדדת אותם לשטרות כסף.
והלימודים. והטיפול. יש עוד המון המון מקומות כאלה, שיש בהם רכות ותמימות וטוב. חוויתי הרבה על בשרי במהלך בחיים את האפקט שיש לסביבה על הבריאות הנפשית, על היכולת לשגשג, לפרוח, לגדול ולהתפתח, ומנגד - על התקיעות, הדיכאון, ההסתגרות והקפאון. השתדלי לפרגן לעצמך מקומות טובים ככל האפשר, בהיותך רגישה עד מאד את צריכה את זה כמעט ברמה של אוכל ושתיה.

וזכרי, שעצם זה שאת חשה כל כך תלושה מהסביבה המנוכרת ורודפת הבצע הזאת, מעידה גם על המטען עמו הגעת מהבית, אבל גם על איכותך כאדם.
 

iki1221

New member
ריימונד קארבר

קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות- הוא בעצם ממקום אחר,והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר אחד, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך- רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום"
 
וואו. מאיפה זה? מה זה? מתאר בדיוק רב את מה שאני מרגישה.

מי זה ריימונד קארבר?
 

iki1221

New member
סופר אמירקאי נהדר

כתב בעיקר שירים קצרים וסיפורים. זה ספציפית מההקדמה שכתב עוזי וייל לספר שירים שלו.
&nbsp
וככה גם אני מרגיש. לא לעיתים קרובות אני נתקל במשהו שמתאר את הרגש שלי כלפי העולם בדייקנות שכזאת.
&nbsp
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=3527 זה הספר
 
למעלה