Derek & the Dominos - Layla & other
Assorted Love Songs. האמת שהקשבתי לזה אתמול, והיום עוד טיפה. ואוף, Bell Bottom Blues פשוט טוב מדי. מה שאני הכי אוהבת באלבום הזה, זה שהוא לא "מדכא" או "מינורי", זה בלוז אבל הוא לרוב לא איטי או שקט, להפך, ועדיין, כלכך מרגישים מאיפה הבלוז הזה נובע וכמה הוא חזק, פשוט מרגישים את זה בנגינה ובמילים ובאיך שהם מבצעים את זה, שהם מתרגמים את הרגש לתוך הצלילים, זה פשוט מדהים. ומוכיח שלא צריך מוזיקה "עצובה" (כלומר, בסולם מינורי או איטית או שקטה) כדי להעביר רגשות עצומים, גם לא עצב או כאב.