Nisargadatta Gita

[lightflake]

Nisargadatta Gita

אזהרה אחת:
ספר זה עלול לשנות את חייכם לחלוטין.

ישנם הרבה ספרים מצויינים של הרבה מורים ערים אבל...
ההבדל הוא שניסרגדתה הוא איש פשוט שלא המציא דבר אלא רק הלך לפי הוראה מאוד פשוטה ומאוד ספציפית בדיוק כפי שהגורו שלו לימד אותו.

מה שרק מוכיח שהשיטה הזו אכן עובדת!

אין את הספר הזה בתרגום לעברית, זה לא הספר "I AM THAT" שיצא בעברית ושהוא ספר שאלות ותשובות.

תודה ל"הצופה" שחשף אותי לספר הזה

 

[ינוקא1]

ולמישהו כמוני

שרואה ספר באנגלית וחוטף כאב ראש , יש דרך קצת לתמצת את ההוראה האחת ???

 

[lightflake]

כן

קודם כל לוקח קצת זמן של עבודה כדי למצוא את ה"תחושה" המיוחדת "אני" I AM, אתה צריך להכיר אותה ולהבין על מה מדובר בדיוק, לפני המילה "אני" ולפני הרעיון "אני" ישנה תחושת הקיום הבסיסית, זוהי התחושה "אני" הבסיסית.
אתה יכול להעזר בשאלה: כיצד אני יודע שאני קיים?

אחרי שתבין את זה כל שנשאר לך הוא רק להשאר ב"אני" הזה כל הזמן כמה שיותר.

לוקח כמה שבועות של תרגול בשביל להבין מה זה ואחרי זה התרגול כבר לוקח אותך הלאה כיוון של"אני" המקורי במצבנו הנוכחי "נדבקו" הזדהויות של אובייקטים רבים (רעיונות אודות עצמך, רגשות שאתה מזוהה עמם וכמובן תחושות הגוף שאתה מזוהה איתם) לכן התרגול מעביר אותך דרך כל ההזדהויות השגויות האלו בדרכך בחזרה אל האני הראשוני שזו רק המודעות ללא הזדהות עם שום אובייקטים.

כשנכנסים לעומק העניין מבינים שזוהי למעשה רק עבודה עם אנרגיות

תנסה (הכי חשוב זה הפראקטיקה וכל הספר זה רק חזרה והרחבה של אותו רעיון) ואשמח לענות לכל שאלה ככל יכולתי...

 

[ינוקא1]

מזכיר קצת

את תרגיל ה"שחזור" אצל קסטנדה , ואכן "אני" עובד איתו הרבה.

 

[lightflake]

לא מכיר אז לא יודע להגיד

תראה ברור שאף אחד לא המציא או יכול לקחת קרדיט על "תחושת הקיום"... ובמידה זו או אחרת כל התרגולים המדיטטיביים קשורים לנקודה הזו

אבל
בערך 12 שנים תירגלתי מלא סוגי מדיטציות וההתקדמות שאני מרגיש בשנה האחרונה מאז התחלתי ברצינות עם השיטה הנ"ל היא מאוד משמעותית, אחרי שאתה מבין את התרגול אתה יכול לעשות את זה בכל רגע ובכל סיטואציה וזה מיד ממרכז אותך, יש בה משהו כל כך ישיר שאין שום דבר שיכול להפריע לה, "תחושת האני" הזאת (שהיא לא תחושה כמו שאר התחושות) נמצאת תמיד בכל סיטואציה והיא למעשה התנאי המוקדם לקיומו של כל דבר אחר.
אם לא היית קודם כל *קיים*, שום דבר לא היה קיים, אז זה הדבר הקודם לכל, תמיד קיים, תמיד נוכח...

 

[ינוקא1]

דווקא לא התכוונתי

לחלק הראשון בדבריך של "תחושת האני" , שאותו תרגלתי גם (ובדיוק בשבוע שעבר תרגלתי אותו עם חברי -תלמידי לצ'י גונג).

התכוונתי לתרגול השני שהזכרת של הסרת ה"אובייקטים" שנדבקו אלינו :

יש לקסטנדה תרגול של לחזור על כל הארועים המשמעותיים שהיו לנו בחיים , להיזכר בהם מחדש , ולנשום בדרך מסוימת בזמן ההיזכרות.

הסיבה היא כי נדבקו אלינו כל מיני דעות מחשבות והשקפות מהיקום שהם "לא אנחנו" והם היוצרים בעצם את ה"אגו" שלנו.
אגו במשמעות של כל מכלול הדברים שאנחנו חושבים על עצמינו.
כמו כן האגו לוקח מאיתנו אנרגיה רבה המיועדת "לתחזק" את עצמו.
דרך שחזור הזכרון והנשימה אנו יכולים לשחרר את האנרגיה הלכודה בו , ולצת לחופשי.

אני מתרגל זאת בדרך קצת שונה מהצורה שקסטנדה כותב (נעזר בביואנרגיה במקום בנשימה) , אך העיקרון הזה של שחזור הזכרונות והוצאת האנרגיה הלכודה משם הוא זהה גם בתרגול שלי.

(אני ממליץ על הספר "מעבר המכשפים" של טאישה אבלאר , שם התרגול הנ"ל מוסבר היטב),

 

[lightflake]

הבנתי

בסך הכל אין ברירה אלא להפגש עם ההזדהויות כי למרות שאנשים מדברים לפעמים על "פיתוח אישיות" בדרך הרוחנית, לפי ראייתי כל הדרך הרוחנית היא בחזרה אל המקור ולא הוספה של איכויות או שיפור הקיים באישיותנו, לכן אנחנו נאלצים להפגש עם כל מיני "אניים" אשלייתיים שהזדהנו איתם במהלך חיינו וזה יכול להראות קצת כמו פסיכואנליזה לעתים, יש הזדהויות שהתרגלנו אליהם במשך שנים ואנחנו אוהבים אותם מאוד (מאוהבים ודבוקים בהם ממש) או שהם עוזרים לנו להתגבר על קשיים מסויימים שלא הצלחנו לעבד בצורה נכונה בילדות/נערות אז פשוט הדחקנו אותם באמצעות אותם הזדהויות ועכשיו כשנגיע לאותו "אני" שיושב לדוגמא על פחד מסויים, או על תחושת נחיתות מסויימת, אז נאלץ לשוב ולהתמודד הפעם בצורה מקבלת ולא מדחיקה, לכן אנשים נבהלים בהתחלה כשהם פתאום קולטים ש"רוחניות" זה להתמודד עם כל מה שברחנו ממנו כל החיים וזה לא תהליך קל ופשוט...

אני מעדיף לא להכנס לזה יותר מדי כי בסופו של דבר לא מדובר על פסיכואנליזה והשיטה הזו אפילו מאפשרת לדלג על הרבה הזדהויות בלי לנתח אותם אם כי לפעמים לא תהיה ברירה וצריך כן לנתח...

האידיאל בסופו של דבר הוא ללמוד "לרכב" על תחושת האני הזו בלי להיעצר יותר מדי בדרך אחרת התהליך יכול להמשך לעד, כל הזדהות "אני" שאנו נתקלים בה מעוררת זכרונות, רגשות, מחשבות והמטרה היא ללמוד את השורש האנרגטי של התרגול הזה כדי באמת להצליח להתקדם במהירות בלי להתקע בניתוח עצמי.

אין הרבה "רפסודות" כאלו, שמסוגלות לעבור מעולם האשלייה שאנו נמצאים בו ועד לאמת עצמה ממש, אפשר להגיד שאנחנו מתחילים מראש ה"אני" שנמצא כאן בעולם הזה ומסיימים בשורש ה"אני" שנמצא באמת עצמה, תודעה טהורה, הרפסודה "אני" שאנו משתמשים בה, תתאייד מעצמה בסיום התהליך והאני האמיתי יתגלה.

 

[lightflake]

אלוהים שואל את אדם: איכה?

ואדם עונה: הנני

זה סיכום כל הספר

 

[ינוקא1]

אחלא

אני אוהב דברים פשוטים.

 

[lightflake]

אבל אדם לא ענה "הנני"

הוא התחיל עם סיפורים.. היא פיתתה אותי... ואני מתבייש כי אני עירום... בקיצור הוא כבר היה מבולבל

 

[ינוקא1]

בדיוק !

וזה היה החטא האמיתי שלו ככל הנראה.

אכילת עץ הדעת עצמה היתה הרבה פחות "חטא" מאשר זה שבמקום להגיד בצורה הכי גלויה "פישלתי ואני מבקש הזדמנות שניה" הוא התחיל עם האשמות . . .

 

[lightflake]

שני הדברים קשורים זה בזה

השורש לתירוצים הוא ה"דעת טוב ורע"
פתאום הוא כבר לא תמים ופשוט ולכן הוא כבר לא מתאים לשכון בגן עדן

סלח לי שאני מצטט מהברית החדשה דווקא:

אוֹתָהּ שָׁעָה נִגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים אֶל יֵשׁוּעַ וְשָׁאֲלוּ: "מִי הוּא הַגָּדוֹל בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם?"
יֵשׁוּעַ קָרָא אֵלָיו יֶלֶד, הֶעֱמִידוֹ בֵּינֵיהֶם וְאָמַר: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תָּשׁוּבוּ וְתִהְיוּ כִּילָדִים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.

הבשורה ע"פ מתי, פרק 18

 

[ינוקא1]

 

[lightflake]

אגב אולי רק נתקעת על ההקדמה?

הספר עצמו מאוד תמציתי ופשוט גם למי שלא מומחה לאנגלית

 

[lightflake]

3 שנים זה לקח לניסרגדתה, הוא מספר:

No way to self-realization is short or long, but some people are more in earnest and some are less. I can tell you about myself. I was a simple man, but I trusted my Guru. What he told me to do, I did. He told me to concentrate on ‘I am’ – I did. He told me that I am beyond all perceivables and conceivables – I believed. I gave my heart and soul, my entire attention and the whole of my spare time (I had to work to keep my family alive). As a result of faith and earnest application, I realized my self (‘swarupa’) within three years. You may choose any way that suits you; your earnestness will determine the rate of progress. Establish yourself firmly in the awareness of ‘I am’. This is the beginning and also the end of all endeavour.

 

[למואל א]

הפראקטיקה מחסום או משהו חשוב?

נכון שהוא מלמד שיטה מסוימת, אבל מצד שני הוא מזכיר שאין ממש מה לעשות, וגם ממשיך דרכו ראמש בלסקר בכלל אומר שזה קורה מתי שזה צריך לקרות, וא"א באמת להאיץ את ההארה.
מוסכם שזוהי הדרך הכי "טהורה" וישירה להגיע לאמת/הגשמה/פיסגה.
פשוט רובנו חולים, וכשמחפשים דרך רוחנית מחפשים בעצם דרך חיים שגם תסדר לך את החיים, יש בזה צדק מסוים, כי לא נראה לי שמישהו מנוול ומושחת שמתרגל את הדרך הזאת מגיע להארה אמיתית.
וגם לגבי צרכים נפשיים, בני אדם מבולבלים, חלק רוצים משפחה, כמה ילדים רוצים, להיות טבעוני, או שפשוט לאכול מעט בשר, וכמה שיותר אוכל אורגני וכו'

יש אנשים כמוני, והרבה בדור שלי, שגדלו לתוך ואקום מסוים, ישראל היא מדינה צעירה, הורים חילונים ובתי הספר לא ממש סגורים על היחס שלהם ליהדות, בנוסף המון משפחות בעיתיות, ואין שום ביטחון בסיסי. דבר טוב הוא שרוב הערכים הישנים התפוררו כי הכל זמני, אבל מה שקרה זה שבעצם הדבר היחיד שנשאר קובע זה הכסף.. למרות שברור שהוא רק אמצעי.
אז לי יש איזשהו סולם ערכים שעדיין לא מגובש 100%
תוכל לומר מה ניסרגדתה אומר לגבי מוסר וכל זה?
כי ברור לי ששאר הדברים משתנים, וצריך לא להיאחז, לכן לא משנה אם אתה רווק, הומו, נזיר, בעל משפחה, חי הרבה שנים, חווה הרבה חוויות או נמצא בבית כל הזמן, מרוויח הרבה או מעט.
אכן אמת שהבל הבלים הכל הבל
הדבר היחיד המשמעותי זה ההתקדמות במיינד להגיע לתובנה והאחדות עם האני האמיתי.
גם המוסר הוא משני כי מדובר על קארמה טובה או רעה שאתה קוצר את פירותיה, אבל גם קארמה טובה, זה כמו שתעבוד קשה ותרוויח המון, תהנה מהכסף וגם זה הבל, העיקר זה השחרור.
קלעתי לרוח הספר?

פשוט אין לי זמן בימים הקרובים לקרוא אותו

 

[neophile]

אבל אתה לא מתרגל הארה

נכון שתרגילים כאלה ואחרים לא יכולים להביא אותך להארה כי הארה זה לא משהו שמתרגלים וזה גם לא משהו שפשוט "קורה" לך באופן מקרי , אלה זה קורה לך כשהגעת ליכולת גבוה של התבוננות , של עלייה במימדי ההתבוננות .
כשאתה מסוגל לבצע את את ה"עלייה במימדים" הזאת ברגע אחד , אתה מסוגל להיות מואר ברמה הזאת .

החיים מספקים לך את הדלק , הבית ספר את השיטה ואתה את המאמצים .

 

[למואל א]

ברור, אבל אני שואל לפי הלימוד של מהראג'

גם אם אומרים שזה "סתם קורה" זה לא סתם אלא אחרי שעברת כך וכך דברים שהביאו אותך לזה.
ראמש בלסקר מתייחס לבעיית הבחירה החופשית ואני מסכים איתו שזו לא ממש בעיה.
הרי זה לא משנה לי אם הכל קבוע מראש אני בתכלס' צריך לבחור ולפעול בדברים רוחניים וגשמיים כאחד, פשוט הגישה של בלסקר ועוד הרבה מורים של אדוויטה מודרנית לגבי התרגול זה שאין מה לתרגל, ז"א יוגה ומדיטציה, תזונה נכונה, להיות מוסרי, אלו דברים חשובים בשביל לחיות יותר טוב, אם אתה רוצה. אבל אתה לא יכול "לזרז" את ההארה בעזרת הדברים האלו.

 

[neophile]

נכון אי אפשר לזרז את ההארה

בגלל שזה לא תוצאה של משהו אלה זאת הסיבה או סיבה .

ואו שהסיבה הזאת קיימת או שהיא לא קיימת , אולי אנחנו בכלל לא מצליחים לשמוע את הסיבה הזאת , להיות חשופים לה במישרין .

לכן מירב העבודה בכלל לא קשורה להארה , כי היא לכאורה קיימת , זאת ה"תודעה האינסופית" .
אבל מה שלא אינסופי אלו המחשבות והרגשות והתחושות שלנו שצריכות להיות מכווננים זה לזה , באיזון מתאים .
האיזון שיש לנו הוא לא אינסופי ...הוא סופי מאוד ותלוי במזון שלנו בייחוד .

הנהג צריך לשמוע ולהבין את האדון שבתוך המרכבה , הנהג שולט בסוס באמצעות המושכות , הסוס מושך את העגלה עם האיצולים - הכל צריך לעבוד ולהיות מחובר אחד לשני ... ואז יש מוכנות לקבל משהו אחר , משהו גבוה יותר .

 

[lightflake]

אבל ניסרגדתה אומר בדיוק ההיפך

שהכל תלוי ברצינות של המתרגל

לגבי נושא המוסר לא שמעתי את ניסרגדתה מתייחס לזה אבל רמנה הדגיש שכל המעלות של אדם ער מגיעות אך ורק מידע העצמי וכל שאר הנסיונות להיות מוסרי הם לא אמיתיים, גם בנטיניו אומר אותו דבר, הוא מדגיש שכל עוד אדם נע מתוך עצמי מזוייף אז כל המוסריות שלו היא צביעות אופורטיוניסטית ואני מאוד מקבל את הגישה הזאת

הייתי פעם אצל הרב לייטמן והתפלאתי שהוא גם אמר בצורה מאוד ברורה את הדברים האלה, הוא אמר שאדם שכל חייו גונב ואדם שכל חייו תורם בסתר נדבות הם בדיוק נמצאים באותו מקום מבחינה רוחנית עד שלא פיתחו את מה שהוא קורא לו הנקודה שבלב, עד שאין התפתחות פנימית אמיתית הכל זה הצגה של אגו, לא משנה איך אתה פועל חיצונית, אולי זה קצת קיצוני אבל זה מבהיר עקרון זהה למה שאמר רמנה...