music to be murdered by

cat food

New member
music to be murdered by

כמה דברים מעולים שיצא לי לשמוע באחרונה וגם מסתבר שדי פיספסתי מ-2007: -האלבום של ניק קייב והזרעים הרעים מ-2007 - Dig Lazarus Dig. הפתיע אותי מאוד באתי ספקן מאוד לאלבום הזה בתור אחד של הכי מתלהב מקייב בשנים האחרונות, ו-וואלה, אלבום מעולה ביותר. כמעט אני לא יכול להגיד משהו רע על אף שיר. אבל יש פה באמת כמה קטעים שעולים לשמים חזק. - האלבום האחרון של קינגס אוף ליאון - Because Of The Times. פשוט מדהים. גיטרות כמו שהן צריכות להשמע, בלי מתקתקות ובלי שטויות. פשוט אלבום מחוספס ומצויין. ואם כבר אז אסף אבידן הרבה יותר מזכיר בקול את הזמר שלהם Caleb Followill. בכל אופן, אני לא מאמין שכמעט ופיספסתי אלבום כזה גדול. שמח שזה לא קרה בסוף. -גם החדש של אנקל - End Titles... Stories For Film (שפשוט לא מפסיקים להפגיז בחומרים חדשים) מעולה, אבל זה ללא שום הפתעה. האלבום ממשיך את הקו של האלבום האחרון War Stories שזה כמובן רעיון טוב היות והאלבום ההוא היה לטעמי הדיסק הכי טוב של אנקל (כולל הראשון הכה מוערך). באלבום כמו בוור סטוריז שוב מתארחים הזמרים הענקיים - ג'וש הומ (קווין אוף דה סטון אייג') וגאווין קלארק, בנוסף אפשר גם למצוא את black mountain, אייבל פריירה שנותנים את ידם במלאכה. אנקל הפגיזו שוב. -בנוסף גם נפל לידי אלבום הופעה של באק 65 עם תיזמורת נובה סקוטיה מההופעה המדוברת מהשנה. ביצועים עם טאץ' קלאסי בליווי תיזמורת חיה לשיריו המעולים לכשעצמם של ריץ' טאפריי. בין היתר ניתן למצוא את זה: Surrender To Strangeness, All There is to Say About Love (of the Bike For Tree! project), Misdeed (the collaboration with Electrelane), Heather Nights, ועוד.. באמת נשמעת כמו הופעה מעולה, חוץ מהסקרצ'ים שלי אישית ממש נמאס מזה ואני חושב שזו ממש דרך להחריב שירים. זהו פחות או יותר. על דאוס החדש אני לא אדבר יותר מידי, גם כי כבר שמעתי אותו מזמן וגם כי הוא ברובו ממש מאכזב. תום ברמן טוב בהרבה ממה שהוא הוציא באלבום הזה. חבל. אז מה אתם שמעתם לאחרונה ?
 

Ellabll

New member
אלעזר (אליעזר?) והזרעים אלבום מצויין

אין ספק שעוד חדשות משום מקום הוא ה(סוג של) רקוויאם המושלם לכל שירי ההתהוללות של ניק ולטוויסט המודרני שניסה קייב להחדיר לסיפור המיתולוגי. דאוס בהחלט מאכזב, השתעממתי עד כידי כך שלא סיימתי את ההאזנה לו. ביקוז אופ דה טיימז אף הוא, למרות שבאמת כדאי שאנסה שוב. חוץ מזה אני בחיפושי רשת אחר החדש של הוורב, ולא מצפה ליותר מידי 6 שירים מBeautiful Future של פרימל סקרים ששמעתי גורמים לי לחשוב כמה טוב יהיה האלבום הבא שלהם, הזיקית הזאת נוטה לשנות את עורה כל 3-5 שנים או לייתר דיוק כל 2 אלבומים, ולי לא ממש בא להאזין לעוד אלבום של עוד להקה שנשמעת כמו להקה ש"נהנת ליצור מוזיקה יחד". וכך גם החדש של REM, Accelerate 22 Dreams של וולר עמוס בשיתופי פעולה משנות הזוהר של הבריט פופ גם ממתין על קונן G להאזנה, אבל 21 שיר זה קצת כבד עליי עכשיו. במקום זה אני נהנת לשמוע מדהאני, פייבמנט ואת Slates של הפול. פינת נוסטלגייה: אתמול בערב שמעתי את Psychocandy והתרגשתי.
 
אלעזר

אני צריך לברר איך אומרים אליעזר באנגלית, אבל מדובר בשתי דמויות נפרדות, אליעזר הוא הנביא מהברית הישנה וספרו הוא אחד הספרים החשובים ביותר ביהדות, ואלעזר הוא האיש שהוחזר לחיים על ידי ישו בברית החדשה. ושאלת הבונוס: באיזה שיר, ישן יחסית, של קייב והזרעים, הופיע אלעזר כבר?
 

ניימן3

New member
איך שכחתי את האנקל החדש הזה?

מצחיק שאני כל הזמן חוזר בשבועיים האחרונים לאלבום הקודם שלהם (war stories), ושוכח שכבר יצא אחד נוסף. הלהקה הזאת היא אחד הגילויים המרנינים שלי ב - 2007. ניק קייב השאיר אותי די אדיש עם לזרוס. לא טוב, לא רע, לא חודר לנשמה וגם לא מעצבן. קצת סתמי. אני עדיין הרבה הרבה יותר מחבב את החומרים הישנים שלו. חוץ מזה, מישהו מכיר את 3OH!3 ואת האלבום want? זה סוג של היפ-הופ עצבני עם כמה טוויסטים על המוזיקה (מאד נגישה) וטוויסט עצבני מבחינתי על המילים: אפשר להבין אותם על השמיעה הראשונה. מאד קיצי ומאד מאד כיפי. אגב, איך להקה עם שם כל כך מוזר הוציאה אלבום עם שם כל כך משעמם? רק קיצוניות יש שם.
 

Bordeaux Tale

New member
פי ג'יי

"Oh My Lover" - פולי ג'ין הזאת נכנסת לי כמו סכין לבטן. השיר הזה קורע אותי כל פעם מחדש. אני עדיין מסרבת לשמוע את האחרון שלה, אבל בינתיים תפזורות מהדיסקוגרפיה שלה (Is This Desire, That Was My Veil המעולה עם ג'ון פריש, והלחן המציק והכואב והמעולה הזה ל-Send his Love to Me) מתנגנות אצלי כל השבוע וזה בצירוף שינה מרובה די מה שמחזיק אותי בחיים כרגע. האמת היא שבמקרה הורדתי את הניק קייב החדש הזה השבוע, דווקא בעקבותיה. קצת מביך להודות בזה אבל למעט הלהיטים אני די בורה במה שקשור לבחור. אולי אגיע לאלבום הזה מאוחר יותר, בינתיים העברתי בו במהירות ובשטחיות שירים והכל היה נשמע לי רועש מדי ולא כמו שזכרתי. אז אם מישהו רוצה להדריך אותי מאיפה להתחיל, עם אלבום שכולל שירים דוגמת אליס, איי סט סדלי ואינטו מיי ארמס, אני פתוחה להמלצות.
 
ככה -

אפשר להתחיל מבלדות הרצח, שזה אלבום שרוב האנשים מתחילים איתו, ויש בו הרבה שירים נגישים וגם יפים. אבל הוא מהפחות אהובים עליי. מה שאני אוהב - אלבומים רועשים יחסית: the firstborn is dead משנת 86, אלבום שכולו מוקדם לחוית הבלוז והבלוז רוק האמריקאי, שכמו מועבר דרך הפריזמה אפופות הייאוש והנרקוטיות של קייב. מכיל שירים מדהימים ביופיים ובמעמקי השאול שהם צוללים אליהם. יש בו את האפוס הרועש "טופלו" שעוסק בלילה שבו נולד אלוויס, בעיר טופלו. אני חושב שדרך השיר הזה אפשר להבין חלק גדול מהכיוון והמקום שקייב מסתכל על מוזיקה בכלל, על כתיבת שירים ועל הגשתם. והוא גם השיר הרועש ביותר באלבום. ויש בו גם את "דופק על ג'ו" שיר בלוז קורע לב ובשר ממש שנמשך על גבי 7 דקות וכולו מונולוג של נידון למוות הפונה לסוהרו. אישית, זה האלבום שאני התחלתי מערכת היחסים המורכבת שלי עם קייב דרכו, והוא מרהיב הן בהיבטי כתיבת השירים שבו והן בהיבטי העיבודים המוזיקליים. ההסתייגות היחידה שישלי לגביו זה שלפני כמה חודשים שמעתי אותו, והייתי מעט בשוק מהעבודה שבעודי נער רך בשנים הייתי מסוגל להקשיב לו כלכך הרבה. שכן מדובר בחוויה רגשית מטלטלת מאוד, הדבר הביא אותי למסקנה שהייתי נער פחות רגיש ממש שחשבתי. אם את אוהבת בלוז אמריקאי בחינת רובורט ג'ונסון, ג'ון לי הוקר או לחילופין ג'וני קאש (שקאבר לשירו של דילן "מבוקש" שבוצע בעיקר על ידו, מופיע בתקליט), זה האלבום בשבילך. Tender Prey משנת 88, אולי אלבום ההרואין הכבד ביותר של ניק קייב, כתבתי עליו בפורום זה ממש לא מזמן, שזו אחת הדרכים היחידות לשמוע אדם שר מתוך תהומות של התמכרות, כמעט מטאפיזית(ואם זה לא מה שכתבתי, זה מה שהתכוונתי). מופיע בו השיר על אליס שהזכרת, אבל למצער (או שלא) זה השיר השקט ביותר בתקליט. איפה שב"בכור מת" היה המון דלתא בלוז, אפשר שבאלבום הזה יש יותר מקום לגוספל, ובעיקר, וזה הבונוס העיקרי, הזרעים הרעים פשוט במיטיבם. מנגנים את עצמם לדעת, כל תו נמצא במקומו וכל עיבוד זוהר בשלמות של אי סדר וחוסר שלמות. מופיע פה, בין היתר, כיסא הרחמים המפורסם וכן שירים נפלאים כגון דיאנה, עיר מקלט והופס,קפץ השטן. אלבום מופלא באמת. Henry's Dream אלבום מעט מאוחר יותר (91?), והרבה יותר "מסודר" בהיבט העיבודים. הלהקה נשמעת הרבהי ותר מהוקצת והשירים באים לידי ביטוי באופן שהוא אולי יותר "שירי". ואין להבין לא נכון, העיבודים מופלאים ועושים לשירים שירות אדיר, אבל השוני ביניהם לבין אי הסדר בתקליטים המוקדמים יותר, ניכר. מעבר לכך, זו באמת אסופה של שירי רוק נפלאים. כולל את אחת מקינות האלכוהול היפות ששמעתי מעודי "אחי, הכוס שלי ריקה", אחד משירי הבלוז המודרניים המופלאים ביותר: "ג'ק המרטש", וכן את "אבא לא יעזוב אותך, הנרי" שהוא קטע אינטנסיבי ומרגש יותר משאפשר לחשוב. דיסק טוב מאוד, עם שורשים חזקים בבלוז וסאונד מעט יותר נגיש משהיה בתקליטי שנות השמונים של הזרעים. תקליטים מעט יותר שקטים: No More Shall We Part תקליט הבלדות הטוב ביותר שלו לטעמי, משנת 2001 ואני רוצה להתעכב על העניין הזה רגע, מכל התקליטים שמופיעים ברשימה הזו, זה היחיד שיצא בתקופה ה"נקייה" של קייב. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לקשור כתרים להרואין. אבל יש הבדל ברור בין הכתיבה וההגשה של קייב הנרקומן לקייב הנקי וזה מתבטא בעיקר בעובדה שהשירים נשמעים הפעם כאילו הם עובדו ועברו גם דרך השכל והאינטלקט ואינם תוצר ישיר של הלב, או לחילופין של הביצים. אין זה בא לומר שהם לא מרגשים, ההפך הוא הנכון, והאמת היא שהסוג הזה של הכתיבה (שבא לידי ביטוי בצורה עזה באלבום האחרון) חשף טפח מאוד חשוב בהוויה של קייב, הוא פשוט מאוד חכם. ולכן צולח את גם החיים ואת הכתיבה ה"נקייה" בצורה מפליאה. ולכן אפשר לשמוע ממש, שכשקייב התיישב לכתוב את השירים לאלבום הנ"ל, הוא ידע שהוא הולך לכתוב אלבום בלדות והמשימה שעמדה לנגד עיניו הייתה לכתוב את אלבום הבלדות המופלא ביותר שניתן לכתוב, אני שמח לדווח שהוא עמד במשימה. אלבום מרגש, ממכר ושוב, שפוט מורכב משירים נורא יפים. מופיע בו גם השיר "התיישבתי לצידה בעצבותי" שהזכרת, שהוא בהחלט מהשירים היפים ביותר שהוא כתב ומדגים באופן נפלא כיצד משלבים בין אינטלקט עמוק לרגש עמוק. אלבום מאוד מומלץ. The Good Son אלבום נוסף מתחילת שנות ה90, מרבית השירים בו הם מדוגמת "שיר ה****" (הוה אומר: שיר הבכי, שיר הספינה,שיר הפטיש, שיר העד.) מופיעים בו כמה מהקטעים היותר מוכרים של הזרעים ולמרות שלא כל השירים בו באמת שקטים, אני נוטה לייחס אותו לצד הזה של המפה הקייבית. גם פה, העיבודים נמנים על הצד ה"יעיל" והפחות "אקספרסיבי". וגם במקרה הזה מדובר בהחלט נכונה לטעמי שבאמת באה לשרת את כתיבת השירים הנפלאה והיא לא חסרה כאן. שירים מאוד מרגשים, אותי תופס כל פעם מחדש בדיאלוג בין האב לבן ב"שיר הבכי" "הו אבי תאמר לי, האם אתה בוכה? פניך נראים רטובים למגע הו, אני מצטער אבא מעולם לא התכוונתי לפחות בך כלכך" וזהו, יש עוד אלבומים, יש כאלה שגם לא שמעתי ויש כאלה שאחרים מחשיבים לטובים יותר. מקווה שיותר עזרתי מבלבלתי וכן שתהיה לך חוויה מעניינת ורגשית בהאזנה.
 

silver jew

New member
כיף לקרוא

אין ספק שיותר הגיוני להמליץ לה על No more shall we part אשר מכיל את השירים השקטים שהיא אוהבת או על the good son. למרות שגם לפי ג'יי יש לא מעט דברים רועשים, למשל באלבום שלה עם ג'ון פאריש שצוין - קטעים כמעט לד זפליניים, ואם גם אותם אהבת - אז tender prey, בהחלט! או לחלופין את אוסף הלהיטים של ה-birthday party.
 

silver jew

New member
lay down in the light

של הנסיך (בוני), כמעט מושלם. הבן אדם כותב כל כך יפה וכל כך קורע לב/נשמה/בלה בלה בלה, ש...נו, מה, למי יש כוח לנסות לתאר? (לא לי). באק65 באמת על הכיפאק, הוא גם ה"ראפר" הכי יורד לעם שראיתי בחיי.
 
למעלה