MR. GAGA של תומר הימן....
סרטו של תומר הימן, MR. GAGA מוצג החל מהשבוע באולמות לב ברחבי הארץ.
[URL]https://www.facebook.com/profile.php?id=100006604273859&fref=ufi[/URL]
בסוף השבוע הזה יצא "מיסטר גאגא", סרטו של הימן על אוהד נהרין, להקרנה בבתי הקולנוע לב ברחבי הארץ. לפני שבועיים הוקרן הסרט, שאורכו שעה וחצי, בפסטיבל הקולנוע BFI בלונדון, בעוד ימים אחדים הוא יוקרן בפסטיבל IDFA היוקרתי בהולנד ובסוף החודש יפתח את פסטיבל הקולנוע של פירנצה. הוא גם יעלה לאקרנים בבתי קולנוע בצרפת, שוודיה, פולין ואוסטרליה.
הגדרתו של הסרט הזה כאירוע תרבותי חוצה ז'אנרים נדמית קולעת. אמנם הבכורה הרשמית שלו היתה כבר בחודש יולי השנה, בפסטיבל ירושלים, ונלווה לה גם אירוע הקרנה חגיגי בקיבוץ געש; אלא שמיד אחרי שתי ההקרנות האלה, החליט הימן לגנוז את הגרסה שהציג ולערוך את הסרט מחדש. הוא מסביר שלא אהב את הסרט אז: "הטיפול במחול לא היה טוב, הטיפול בגאגא לא היה מספיק. הסוף, שהיה פוליטי, לא היה נכון. ידעתי שהסרט לא מביא את הצופים למקום שצריך היה להביא אותם. זאת היתה מלחמת עולם עם אח שלי (ברק הימן, מפיק הסרט, ג"א), שאולי זאת מלחמת העולם הראשונה שבה שני הצדדים ניצחו".
זוהי החלטה שהיה לה מחיר, לרבות עיכוב ביציאת הסרט ועלות כלכלית כבדה, אבל היא נראית סמלית. תלאות החודשים האחרונים מייצגות לא במעט את הדרך הפתלתולה שעבר הסרט לכל אורכו, עד צאתו לאקרנים עכשיו. אם יצירת סרט תיעודי אורכת לרוב בממוצע שנתיים, עשייתו נמשכה כאמור פי ארבעה. לפי ההסכם המקורי היה אמור הימן להתלוות לנהרין במשך שנה: הוא התכוון לעקוב אחרי אחת ההפקות של בת שבע וליצור מעין "תהילה" בגרסה מקומית; אבל התוכנית השתנתה מהר מאוד. אחר כך היא השתנתה שוב ושוב, ולפרקים היה הימן משוכנע שלא ייצא מזה סרט.
כשכבר התכוון לסיים סוף־סוף את העבודה ולערוך את החומרים, סיפר לו נהרין שהוא עומד להפוך לאב והימן החליט להמשיך ולתעד. זאת היתה בחירה נכונה: הקטעים עם בתו נוגה, כיום בת שש, המשובצים בסרט הם מהמשובבים בו.
המשך הכתבה: [URL]http://www.haaretz.co.il/gallery/dance/.premium-1.2761879#hero__bottom[/URL]
סרטו של תומר הימן, MR. GAGA מוצג החל מהשבוע באולמות לב ברחבי הארץ.
[URL]https://www.facebook.com/profile.php?id=100006604273859&fref=ufi[/URL]
בסוף השבוע הזה יצא "מיסטר גאגא", סרטו של הימן על אוהד נהרין, להקרנה בבתי הקולנוע לב ברחבי הארץ. לפני שבועיים הוקרן הסרט, שאורכו שעה וחצי, בפסטיבל הקולנוע BFI בלונדון, בעוד ימים אחדים הוא יוקרן בפסטיבל IDFA היוקרתי בהולנד ובסוף החודש יפתח את פסטיבל הקולנוע של פירנצה. הוא גם יעלה לאקרנים בבתי קולנוע בצרפת, שוודיה, פולין ואוסטרליה.
הגדרתו של הסרט הזה כאירוע תרבותי חוצה ז'אנרים נדמית קולעת. אמנם הבכורה הרשמית שלו היתה כבר בחודש יולי השנה, בפסטיבל ירושלים, ונלווה לה גם אירוע הקרנה חגיגי בקיבוץ געש; אלא שמיד אחרי שתי ההקרנות האלה, החליט הימן לגנוז את הגרסה שהציג ולערוך את הסרט מחדש. הוא מסביר שלא אהב את הסרט אז: "הטיפול במחול לא היה טוב, הטיפול בגאגא לא היה מספיק. הסוף, שהיה פוליטי, לא היה נכון. ידעתי שהסרט לא מביא את הצופים למקום שצריך היה להביא אותם. זאת היתה מלחמת עולם עם אח שלי (ברק הימן, מפיק הסרט, ג"א), שאולי זאת מלחמת העולם הראשונה שבה שני הצדדים ניצחו".
זוהי החלטה שהיה לה מחיר, לרבות עיכוב ביציאת הסרט ועלות כלכלית כבדה, אבל היא נראית סמלית. תלאות החודשים האחרונים מייצגות לא במעט את הדרך הפתלתולה שעבר הסרט לכל אורכו, עד צאתו לאקרנים עכשיו. אם יצירת סרט תיעודי אורכת לרוב בממוצע שנתיים, עשייתו נמשכה כאמור פי ארבעה. לפי ההסכם המקורי היה אמור הימן להתלוות לנהרין במשך שנה: הוא התכוון לעקוב אחרי אחת ההפקות של בת שבע וליצור מעין "תהילה" בגרסה מקומית; אבל התוכנית השתנתה מהר מאוד. אחר כך היא השתנתה שוב ושוב, ולפרקים היה הימן משוכנע שלא ייצא מזה סרט.
כשכבר התכוון לסיים סוף־סוף את העבודה ולערוך את החומרים, סיפר לו נהרין שהוא עומד להפוך לאב והימן החליט להמשיך ולתעד. זאת היתה בחירה נכונה: הקטעים עם בתו נוגה, כיום בת שש, המשובצים בסרט הם מהמשובבים בו.
המשך הכתבה: [URL]http://www.haaretz.co.il/gallery/dance/.premium-1.2761879#hero__bottom[/URL]