MORE THAN WORDS

Dark25

New member
MORE THAN WORDS

מחר השלושים למות אמי (אני כותבת את זה, אבל עדיין לא מאמינה שזה נכון). כבר עבר חודש ואני מצד אחד מרגישה שהיא נפטרה אתמול ומצד שני כאילו נצח עבר, כי הכל השתנה. אני רוצה להגיד לכולכן תודה שאתן פה. אני חושבת שזה עזר לי במהלך חודש זה ומקווה שימשיך כך בעתיד. אני רוצה לספר משהו קטן שבשבילי המחיש את העובדה שבין בנות בלי אמא נוצר קשר כמעט אינטואיטיבי כמו שסקאלי כתבה במבוא לפורום. יש לי מישהי בעבודה בת 33 או משהו כזה, שידעתי שאמה נפטרה קודם לזה שאמי נפטרה.כאשר יצאתי לעבודה אחרי השבעה, פגשתי אותה במקרה בכניסה, ממש טרם שראיתי מישהו אחר. היא עצרה אותי, ושאלה אותי בת כמה אני, אמרתי 25, ואז היא אמרה: אני הייתי בת 27 ולא אמרה יותר כלום. ופתאום הרגשתי משהו, מעיין השתתפות וצער והבנה, מעבר שאדם אחר שלא חווה זאת יכול להעביר. זהו זה, אני הולכת לישון... מחר יום קשה.
 

chemical sister

New member
זמן יחסי

גם כשאני מסתכלת על הזמן שעבר מאז מות אימי (קצת מעל 9 שנים) זה עדיין נראה לי כמו אתמול וכמו נצח באותו האופן, מוזר ככל שזה יהיה. זה לא משהו שאי פעם יראה טבעי או שגרתי, ותמיד נראה בלתי אפשרי לחיות בלי אמא, גם כשעובר הרבה זמן, אני מסתכלת אחרוה ולא יודעת איך אני חיה "כרגיל" בלעדיה. אני מחזקת אותך ברוחי לקראת מחר
 

אמאל4

New member
מעמד ה 30 הוא נקודת מפנה בעניי,

עד אז הכל באמת מתנדנד בן מציאות לנסיון הכחשה,בן זה שזה נראה רחוק הלזה שזה כאילו היה אתמול ובכלל קרה למישהו אחר. במעמד ה30 כשראיתי את השם על האבן,כשראיתי את המצבה זה חבט בי כמו פטיש על הראש. היא איננה והמצבה הזו מוכיחה זאת! זה היה משונה וזאת היתה הנקודה בה הפסקתי לריב עם הגורל והפסקתי להכחיש!
 
../images/Emo16.gif

משתתפת בצערך, יקרה. קשה לך עכשיו, אני יודעת, וכל מה שאני יכולה להציע עכשיו זה חיבוק וירטואלי והבנה שקטה.
 
למעלה