MOODY BLUES
- פותח הנושא האנרכיסט
- פורסם בתאריך
MOODY BLUES
שמעתי על הקבוצה פרוגרסיבת הזו והחלתתי לחקור אודותיה, משום מה מאצאתי את KAZAA כפיתרון נוח שבשביל לנצלו לא צריך יותר מאשר שם וסבלנות. חפשתי תחת השם MOODY BLUES והשירים שמצאתי אומנם היו די יפים אך הקשר לרוק מתקדם לא היה ממש ברור לי (השירים ששמעתי הם The house of the rising sun, Knights in white satin ) אני בטוח של MOODY BLUES היה את הצד הפופיסטי שלהם כמו להרבה אומנים אחרים. היתי רוצה לשמועה מאנשים שמכירם את החבורה הזו המלצות על האלבומים המובילם שהופכים אתMOODY BLUES ללהקת רוק מתקדם.
שמעתי על הקבוצה פרוגרסיבת הזו והחלתתי לחקור אודותיה, משום מה מאצאתי את KAZAA כפיתרון נוח שבשביל לנצלו לא צריך יותר מאשר שם וסבלנות. חפשתי תחת השם MOODY BLUES והשירים שמצאתי אומנם היו די יפים אך הקשר לרוק מתקדם לא היה ממש ברור לי (השירים ששמעתי הם The house of the rising sun, Knights in white satin ) אני בטוח של MOODY BLUES היה את הצד הפופיסטי שלהם כמו להרבה אומנים אחרים. היתי רוצה לשמועה מאנשים שמכירם את החבורה הזו המלצות על האלבומים המובילם שהופכים אתMOODY BLUES ללהקת רוק מתקדם.
CosmikDebris
New member
DAYS OF FUTURE PASSED
אני לא מכיר יותר מזה - אבל זה אלבום שאני לא יודע איך להגיד אותו חוץ מרוק מתקדם למרות שהקשר לרוק די רחוק - לא לצפות לרוק זה הדרך היחידה להקשיב לאבום הזה בפעם הראשונה... משם הקסם פשוט שובה אותך.... אלבום מומלץ.
אני לא מכיר יותר מזה - אבל זה אלבום שאני לא יודע איך להגיד אותו חוץ מרוק מתקדם למרות שהקשר לרוק די רחוק - לא לצפות לרוק זה הדרך היחידה להקשיב לאבום הזה בפעם הראשונה... משם הקסם פשוט שובה אותך.... אלבום מומלץ.
L i z a r d
New member
אולי הנקודה שהכי חשובה:
האלבום שהוזכר הוא אלבום הרוק הראשון שהוקלט עם תזמורת סימפונית, מה שהיווה פריצת דרך מסוימת בהקשר של הרוק המתקדם. אם משווים את האלבום ליצירות קצת יותר מאוחרות בתחום הוא נשמע הרבה פחות "מתקדם", אבל אני לא חושב שזאת תהיה טעות לשייך אותו לרוק המתקדם. בכול אופן- ההמוזיקה נחמדה ונעימה לטעמי
האלבום שהוזכר הוא אלבום הרוק הראשון שהוקלט עם תזמורת סימפונית, מה שהיווה פריצת דרך מסוימת בהקשר של הרוק המתקדם. אם משווים את האלבום ליצירות קצת יותר מאוחרות בתחום הוא נשמע הרבה פחות "מתקדם", אבל אני לא חושב שזאת תהיה טעות לשייך אותו לרוק המתקדם. בכול אופן- ההמוזיקה נחמדה ונעימה לטעמי
א ד מ ו נ י
New member
לא פרוגרסיבי במלוא המובן
אם חשבת שמדובר באיזשהי ג´נסיס עם פיצול אישיות של פופ ופרוגרסיב - אז זה לא בדיוק. בסוף שנות ה - 60 (Days of Future Past כמו שצויין כאן) ותחילת ה - 70 (Seventh Sojourn, למשל) היה להם רוק סמפוני נעים עם נטיה לפרוגרסיביות, והם היו אכן חלוצים בתחום. אבל לא יותר מזה.
אם חשבת שמדובר באיזשהי ג´נסיס עם פיצול אישיות של פופ ופרוגרסיב - אז זה לא בדיוק. בסוף שנות ה - 60 (Days of Future Past כמו שצויין כאן) ותחילת ה - 70 (Seventh Sojourn, למשל) היה להם רוק סמפוני נעים עם נטיה לפרוגרסיביות, והם היו אכן חלוצים בתחום. אבל לא יותר מזה.
יקי אשכנזי
New member
הכחולים העצובים או העצובים העצובים
זה לא בהכרח התרגום המדוייק לשמם (יותר משחק מלים על הבלוז) אבל מדובר בלהקה שאי אפשר לסיים דיון עליה בלי להביא כמה פרטים מעניינים, ואולי גם מעט אנקדוטות. האלבום Days of future passedהיה האלבום השני. הראשון שנשא את שם הלהקה ויצא ב 1966, היה אלבום בריט-רוק, שכמוהו הוציאו כמה וכמה להקות באותה שנה. ואולם, האלבום השני, לאחר הצטרפותם של Justin Hayward על הגיטרה ושל John Lodge על הבאס לMike Pinder על הקלידים, graeme Edge על התופים וRay Thomas על כלי הנשיפה - היה ייצירת מופת חדשנית ולא רק בגלל השימוש בתזמורת סימפונית. להזכירכם, השנה היא 1967: שנת הופעתו של אלבום הרוק הגדול בכל הזמנים - Sgt. Pepper´s lonly hearts club band של הBeatles, שללא ספק היה חדשני לא פחות. צריך לזכור ששני האלבומים האלה הופקו במקביל והאלבום של הביטלס יצא לאור 5 חודשים לפני האלבום של המודיז, ואני לא חושב שיש בהכרח השפעה של אלה על אלה. האלבום הוא אלבום קונספט, העוסק בשעות היום (שיר הלילה הוא המפורסם ביותר כמובן) ובעיני רבים הוא נתפס כאלבום הראשון שניתן להגדיר אותו כ"רוק מתקדם". ההרכב הקלאסי של להקת רוק (הקשה, נשיפה, קלידים, גיטרה, בס) מופיע כאן לראשונה, הרמוניות קוליות מקסימות (כל חברי הלהקה שרים בולו ורקע), שימוש במלוטרונים באופן בולט ועוד. להזכיר רק שKing crimson, שאלבומם הנודע יצא לאור שנתיים מאוחר יותר, ראו במודיז את המודל שלהם וזכו להערכה רבה מצידם של ג´ון לודג´ וג´סטין האיוורד. האלבומים הבאים של המודיז, לפחות אלה שיצאו בין 1967 ל 1972, הם אלבומי רוק מתקדם: In Search of the Lost Chord שיצא ב 1968; On the threshold of a Dream שיצא ב1969; To Our Children´s Children´s Children ו A Question of Balance שיצאו ב 1970; Every good boy deserves Favour מ 1971 ו Seventh Sojourn שיצא ב 1972 ולטעמי האישי הוא הטוב באלבומיהם ואחרון שעונה להגדרה הפרוגרסיבית. רבים טוענים שלאחר האלבום Days of future passed הלהקה הפכה להיות להקת פופ. הייתי מסכים אילו דובר בלהקה שלאחר Seventh Sojourn שלמעשה חדלה להפיק אלבומים עד Octave מ 1977, שהוא באמת קשה לבליעה עבור מי שבכיר את הלהקה בשנותיה הראשונות. פרוגרסיבי הוא כמובן עניין יחסי. צריך לזכור שכל חברי הלהקה היו מוסיקאים, שזכו לחינוך מוסיקאלי פורמאלי (חלקם אפילו אקדמי). נגינתם היתה, ועודנה (הלהקה עדיין בקיימת בהרכבה הכמעט מקורי, עד היום!!!) נעימה מאד לאוזן. הבעייה העיקרית היא שהאלבומים שיצאו מ 1969 ואילך, די ממחזרים את עצמם, אבל מי שאהב את הצליל הייחודי של הלהקה, גם אם יש בו פופיות מסויימת, אהב גם את אלה. לסיכום: אני מציע לנסות, בנוסף לDays, את אחד מהשניים הבאים: Every good boy או Seventh Sojourn. אם תאהבו אותם, לכו על השאר. אם לא, השארו רק עם הידיעה וההכרה, וחפשו שבילים פרוגרסיביים אחרים. יקי
זה לא בהכרח התרגום המדוייק לשמם (יותר משחק מלים על הבלוז) אבל מדובר בלהקה שאי אפשר לסיים דיון עליה בלי להביא כמה פרטים מעניינים, ואולי גם מעט אנקדוטות. האלבום Days of future passedהיה האלבום השני. הראשון שנשא את שם הלהקה ויצא ב 1966, היה אלבום בריט-רוק, שכמוהו הוציאו כמה וכמה להקות באותה שנה. ואולם, האלבום השני, לאחר הצטרפותם של Justin Hayward על הגיטרה ושל John Lodge על הבאס לMike Pinder על הקלידים, graeme Edge על התופים וRay Thomas על כלי הנשיפה - היה ייצירת מופת חדשנית ולא רק בגלל השימוש בתזמורת סימפונית. להזכירכם, השנה היא 1967: שנת הופעתו של אלבום הרוק הגדול בכל הזמנים - Sgt. Pepper´s lonly hearts club band של הBeatles, שללא ספק היה חדשני לא פחות. צריך לזכור ששני האלבומים האלה הופקו במקביל והאלבום של הביטלס יצא לאור 5 חודשים לפני האלבום של המודיז, ואני לא חושב שיש בהכרח השפעה של אלה על אלה. האלבום הוא אלבום קונספט, העוסק בשעות היום (שיר הלילה הוא המפורסם ביותר כמובן) ובעיני רבים הוא נתפס כאלבום הראשון שניתן להגדיר אותו כ"רוק מתקדם". ההרכב הקלאסי של להקת רוק (הקשה, נשיפה, קלידים, גיטרה, בס) מופיע כאן לראשונה, הרמוניות קוליות מקסימות (כל חברי הלהקה שרים בולו ורקע), שימוש במלוטרונים באופן בולט ועוד. להזכיר רק שKing crimson, שאלבומם הנודע יצא לאור שנתיים מאוחר יותר, ראו במודיז את המודל שלהם וזכו להערכה רבה מצידם של ג´ון לודג´ וג´סטין האיוורד. האלבומים הבאים של המודיז, לפחות אלה שיצאו בין 1967 ל 1972, הם אלבומי רוק מתקדם: In Search of the Lost Chord שיצא ב 1968; On the threshold of a Dream שיצא ב1969; To Our Children´s Children´s Children ו A Question of Balance שיצאו ב 1970; Every good boy deserves Favour מ 1971 ו Seventh Sojourn שיצא ב 1972 ולטעמי האישי הוא הטוב באלבומיהם ואחרון שעונה להגדרה הפרוגרסיבית. רבים טוענים שלאחר האלבום Days of future passed הלהקה הפכה להיות להקת פופ. הייתי מסכים אילו דובר בלהקה שלאחר Seventh Sojourn שלמעשה חדלה להפיק אלבומים עד Octave מ 1977, שהוא באמת קשה לבליעה עבור מי שבכיר את הלהקה בשנותיה הראשונות. פרוגרסיבי הוא כמובן עניין יחסי. צריך לזכור שכל חברי הלהקה היו מוסיקאים, שזכו לחינוך מוסיקאלי פורמאלי (חלקם אפילו אקדמי). נגינתם היתה, ועודנה (הלהקה עדיין בקיימת בהרכבה הכמעט מקורי, עד היום!!!) נעימה מאד לאוזן. הבעייה העיקרית היא שהאלבומים שיצאו מ 1969 ואילך, די ממחזרים את עצמם, אבל מי שאהב את הצליל הייחודי של הלהקה, גם אם יש בו פופיות מסויימת, אהב גם את אלה. לסיכום: אני מציע לנסות, בנוסף לDays, את אחד מהשניים הבאים: Every good boy או Seventh Sojourn. אם תאהבו אותם, לכו על השאר. אם לא, השארו רק עם הידיעה וההכרה, וחפשו שבילים פרוגרסיביים אחרים. יקי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.