Meet the parents

[Yaniv-DC]

Meet the parents

כן כן, הזיעה הקרה כבר מתחילה לשטוף אותי, אמנם יש עוד חמישה שבועות תמימים, אבל אתם יודעים איך זה באמריקה... הכל מתוכנן שנתיים מראש. ביום רביעי ה-26 בנובמבר, איפשהו אחה"צ, שון ואני ניסע יחדיו לטולדו, אוהיו לארבעה ימים בבית משפחתו לכבוד הת'נקס גיבינג. בהתחלה הרגשתי לא נח ולא רצוי אחרי שאבא שלו אמר שיש חוק אחד, אני ישן בחדר של אחותו, אבל אח"כ הוסבר לי שההורים דווקא נורא רוצים שאני אבוא, והחוק הזה קיים אצל כל ילד שאינו נשוי, ללא הבדלי דת, גזע ונטייה מינית. אז נקווה שיעבור בשלום ושהכל יהיה טוב! וחוצמזה, מה שלומכם ככה? איך היה לכם הסופ"ש? פרוע וסוער ונהדר כמו שהיה לי?

 

[odedee]

wow... big step

שיהיה בהצלחה, חמוד. זה אומר משהו, פגישות עם ההורים, לא? או ששם זה פחות משמעותי? להתחיל לתפור טוקסידו?

 

[Yaniv-DC]

בוא נחכה קצת עם הטוקסידו...

אבל רק קצת

 

[odedee]

איזה יופי. אני ממש שמח בשבילכם!

 

[James Hammerton]

רחוק מזה אני חושש

רגיל, משעמם ושגרתי להחריד. כמו שמונים אחוז מהימים בשלושת החודשים האחרונים בלעכס

נו טוב, לפחות אחרים נהנו

מקווה שיהיה בסדר בחג הזה, והאחות לא תהיה גם באותו חדר נכון?

 

[Yaniv-DC]

הסר דאגה.

האחות גרה בשכנות עם בעלה, שהיה צריך לישון בחדר של שון לפני שהם התחתנו. אבל נו... אני רותה שתשאלו אותי איך היה הסופ"ש שלי...

 

[odedee]

המממ

יניב, איך היה הסופ"ש שלך?

 

[Yaniv-DC]

או, תודה ששאלת.

את הסופ"ש התחלנו ביום חמישי, בערב הפתיחה של פסטיבל הסרט הורוד של DC. הסרט שהוקרן הוא סרטו משובב הנפש של צ'ארלס בוש, מותי אמא, מותי! (Die mommie, die!). הסרט, בכיכובם של צ'ארלס בוש (בתפקיד אנג'לה...) וג'ייסון "פעם הייתי ברנדון" פריסטלי, מספר את סיפורה של אנג'לה, בעבר כוכבת מצליחה והיום מכורה לטיפה המרה. הסרט צוחק על ז'אנר סרטי שנות השישים, כל הפאתוס, התפניות הדרמטיות אל המצלמה, הצחוק והדמע המוגזמים... ופעמים כל כך רבות אפשר לראות בצ'ארלס את פיי דאנאווי ב-mommie dearest... אמנם לאורך הסרט אנשים נרצחים באכזריות, אבל הוא נורא מצחיק, עד הסוף המפתיע, והכל תודות לקצת LSD

אגב, בסרט (ממש כמו ב-hairspray), צ'ארלס מגלם אישה אמיתית לכל דבר. הקשר היחיד להומואיות בסרט, זהו בנה של אנג'לה, היורד לפריסטלי (שגם עושה את אנג'לה ואת ביתה). אחר כך יצאנו לקובלט, התחילו קטע כזה שמשלמים $5, ו"שתה כפי יכולתך", עד חצות. נחמד, אבל הבעיה היא, שהיניב לא משלם גם אחרי חצות, וכך הוא שתה עד שהוא לא יכל יותר, ולראשונה בחייו העביר את המשקה האחרון לילד אחר... ביום שישי ראינו את הסרט bedrooms and hallways שהומלץ לי ע"י השוקולד, מה רבה היתה האכזבה לראות סרט חביב, וזהו. כאילו... הבריטים כבר עשו דברים טובים יותר מזה. בשבת התחלנו בניישן, ויקי כרגיל עשתה אותי שמח. לכבוד ארועי הצ'רי 9, נתנו טאטו זמני של הספרה 9. שון ואני לקחנו שניים, וקיעקנו כמובן 69. בגלל ויקי שיודעת למזוג (ולהגיד don't worry about that כשאני שולף את הארנק), מצאנו את עצמינו שיכורים אך מאושרים, והופס... מבלי לשים לב פתאום היינו ב-WET, שזה סטריפ באר. כשעה אח"כ, החלטנו שאנחנו עייפים והגיע הזמן לחזור הביתה. אבל... היה תור מחוץ לקובלט, אז החלטנו לבוא ולראות מה קורה. למרבה השמחה, מייק, הברמן שלנו עבד, ועשה אותנו קצת יותר שיכורים ממה שכבר היינו. לקראת הסגירה חזרנו הביתה, ואז נפל האסימון... יש לי שעה וחצי לנמנם לפני שאני הולך לבית הספר ללמד את התלמידים החביבים שלי על עשרת הדיברות וההבדלים בין Cultic Laws לבין Ethnic Laws. והלילה... הלילה יש קריוקי בקובלט, ושון כהרגלו ישיר. ושון עם המיקרופון כשכל הבאר מריע, זה יאמי. וכשהוא יורד מהבמה ואץ רץ ישר אלי, זה עוד יותר יאמי

 

[Cote dOr]

אתה מאשים

נכון המלצתי על הסרט, אבל לא בגדר סרט איכות, אלא במסגרת, סרט שכיף לראות. הוא מצוי בספרית הסרטי מצב רוח טוב שלי, ביחד עם ליגלי בלונד. לפחות אתה נהנה. ובקשר לט'נקס גיבינג, תזכור לקחת איתך את הטרולי למטוס. סורי אם התאכזבת מהסרט.