שאלה עם תשובה מפתיעה. אולי.
בעשרים - שלושים שנה האחרונות ניסו חרשי החרבות במערב לגלות את סודות ייצור הקטאנה. הקושי נבע מהיעדר חומר כתוב, והיפנים, כמה לא מפתיע, לא ששו לגלות סודות שהועברו מפה לאוזן משך, פלוס מינוס, 1200 (!!) שנה. פרט לאיכות הפלדה עצמה, נותרו שתי שאלות עיקריות - איך לעזעזל הם עושים קו חיסום (yaki-ba) מופלא כזה, ואיך בדיוק יוצרים את העיקול של הלהב. לגבי החיסום, במערב הגיעו למשהו קרוב (ולא רע) אחרי שנים של נסיונות (ואלפי להבים שנשברו בחיסום). עיקר העבודה והגילויים בנושא זה היו של חרש החרבות האמריקאי בוב אנגנאת' ז"ל. לגבי העיקול (sori), היה פרט מטעה: איורים יפניים הראו את הנפחים מחשלים את עיקול הלהב על הסדן/ים. ההטעייה הייתה בכך שהאיורים לא התייחסו לתהליך החישול בכלל, אלא לתיקונים שנעשו לאחר החיסום וההרפיה של הלהב. בשורה התחתונה, התשובה לשאלה היא זו - את הלהב מחשלים
ישר (פרט למקרים שלא
, אבל אלו יוצאי הדופן). תהליך החיסום הוא כזה שבו רק החורפה, הצד החד של הלהב, מקבל חיסום, ואילו גב הלהב נותר לא מחוסם. בתהליך החיסום עצמו משתנה המבנה הגבישי של הפלדה (אוי, למה יש לי הרגשה שאני חוזר על עצמי??) מאוסטניט למרטנסיט, ונפח הגבישים גדל באחוז קטן מאד. הגידול הזה של הגבישים, שוב - רק בחלקו החד של הלהב,
גורם לעיוות במישור הלהב ולהתקערות כלפי הגב, באופן "טבעי"! רק אח"כ, אחרי הרפיה וליטוש ראשוני, הנפח מתקן קלות את עומק הקימור או את הקו הרציף שלו, על פני בלוקים של נחושת (שלא תפגע בגב הלהב). ציורים מטעים כבר אמרתי? מקווה שהעניין ברור גם בלי איורים. איל.