Mark Ronson – Version
שנים על גביי שנים ניסו לעשות קאברים מוצלחים, כאלו שדומים למקור אבל בעצם שונים מהם, כאלו שנותנים את ה"Feel" החדש של אותו אומן שמחדש. לרוב זה לא בדיוק מצליח המדד האישי של האומן יורד בעינינו, אנחנו אפילו שונאים אותו על שהוא נגע בפיסת היסטוריה הזו והרס אותה כליל. מארק רונסון אמר לעצמו יום אחד ,אני גם יכול ואפילו יכול לעשות את זה בצורה שתעלה על המקור! דבר שלא קל להגיד ועוד יותר קשה לבצע. נתחיל טיפה אחורה, שנת 2003, מוציא מארק את אלבום הבכורה שלו Here Comes the Fuzz. הבחור הרי לא שר או מראפרפ ,אבל מפיק נהדר וככה גם נשמע האלבום הראשון שלו שמתוכו לא הפסקנו לזמזם את הסינגל Ooh Wee ביחד עם גוספייס ונייט דוג הגדולים. 4 שנים אחרי הוא מוציא אלבום חדש ,אלבום קאברים. בין לבין הבחור עבד כל הזמן, לא היה אומן נחשב באנגליה של רצה לעבוד איתו, החל מרובי וויליאמס ועד אמי ווינאוס, לילי אלן וכריסטינה אגילרה ועוד רבים. את ההכרה על העבודה שלו הוא קיבל בזכות העבודה המצוינת שהוא עשה אצל כל אומן, כל אחד והסגנון שהוא התאים לו. בין לבין הוא גם הספיק להקים לעצמו לייבל קטן ומבטיח. Version הוא אלבום מוזר במקצת. מי שלא מכיר את השירים המקוריים יחשוב שמדובר על חומרים חדשים ומרעננים של מארק (שאין פסול בזה דרך אגב). מי שקצת זוכר את ה-80' יכיר פה ושם כמה צלילים או וורסים ממש מוכרים מן העבר, אבל בגלל העבודה הכל כך טובה של מארק יכול להיות שגם אתם אלו שכן "מכירים" יטעו כאן ויחשבו שמדובר על שירים חדשים שמארק הפיק, כתב, הלחין ואפילו שר. הבחור קיבץ לכאן את ה"עובדים" האחרונים שלו ,לילי, אמי, דניאל ועוד רבים, הושיב אותם על ההפקות החדשות והוציא יהלומים ממכרה זהב. מארק אוהב לנפח. כמעט בכל ההפקות שלו אפשר לשמוע המון בראס (כלי נשיפה) מאוד דומיננטים ומאוד חזקים שמנפחים את ההפקה למשהו גדול יותר, עוצמתי יותר. יש כאן גם המון כינורות ותופים מאוד לא היפ-הופים מה שהופך את האלבום למאוד מאוזן אצל מי שגם לא אוהב את ההפקות השמנות של ההיפ-הופ, מבחינתו כל אחד יכול להתחבר לאלבום. המיני פארודיה על Toxic עדין מצחיקה אותי למרות ששמעתי אותו כבר כמה עשרות פעמים מאז שהוא דלף, השילוב הגאוני של מטורף בשם ODB (ז"ל) רק מטיבה עם השיר ומספקת לו את הטעם הכל כך מוצלח של לעשות קאבר שעולה על המקור בצורה שונה, וכאן הגאונות של מארק. הוא עושה את אותו הדבר גם ב- Stop Me שהוא בעיניי השיר והכיסוי הכי מוצלח באלבום, אפילו עם הייתי מעיר את מוריסי ב-2 בלילה ומשמיע לו את השיר הוא לא היה מזהה שזה שיר שלו. מארק מצליח במשימה שלו, מפיק בצורה חלקה קאברים שבאמת מצליחים לעלות על המקור, דבר שרבים וגדולים נפלו ועדין נופלים בו. הצורה שהוא הפיק את הקטעים, הנפח שהוא נתן להם והשוני הוא שמצליח לייחד אותו גם בתור מפיק נפלא שלא נופל בין ההפקות שהוא עושה לאחרים לבין הפקות שהוא עושה לעצמו (ע"ע טימבלאנד יכול ללמוד ממנו). מארק נרשם אצלי כאחד המועדפים השנה, מה יהיה בהמשך? זה כבר המבחן האמיתי.
שנים על גביי שנים ניסו לעשות קאברים מוצלחים, כאלו שדומים למקור אבל בעצם שונים מהם, כאלו שנותנים את ה"Feel" החדש של אותו אומן שמחדש. לרוב זה לא בדיוק מצליח המדד האישי של האומן יורד בעינינו, אנחנו אפילו שונאים אותו על שהוא נגע בפיסת היסטוריה הזו והרס אותה כליל. מארק רונסון אמר לעצמו יום אחד ,אני גם יכול ואפילו יכול לעשות את זה בצורה שתעלה על המקור! דבר שלא קל להגיד ועוד יותר קשה לבצע. נתחיל טיפה אחורה, שנת 2003, מוציא מארק את אלבום הבכורה שלו Here Comes the Fuzz. הבחור הרי לא שר או מראפרפ ,אבל מפיק נהדר וככה גם נשמע האלבום הראשון שלו שמתוכו לא הפסקנו לזמזם את הסינגל Ooh Wee ביחד עם גוספייס ונייט דוג הגדולים. 4 שנים אחרי הוא מוציא אלבום חדש ,אלבום קאברים. בין לבין הבחור עבד כל הזמן, לא היה אומן נחשב באנגליה של רצה לעבוד איתו, החל מרובי וויליאמס ועד אמי ווינאוס, לילי אלן וכריסטינה אגילרה ועוד רבים. את ההכרה על העבודה שלו הוא קיבל בזכות העבודה המצוינת שהוא עשה אצל כל אומן, כל אחד והסגנון שהוא התאים לו. בין לבין הוא גם הספיק להקים לעצמו לייבל קטן ומבטיח. Version הוא אלבום מוזר במקצת. מי שלא מכיר את השירים המקוריים יחשוב שמדובר על חומרים חדשים ומרעננים של מארק (שאין פסול בזה דרך אגב). מי שקצת זוכר את ה-80' יכיר פה ושם כמה צלילים או וורסים ממש מוכרים מן העבר, אבל בגלל העבודה הכל כך טובה של מארק יכול להיות שגם אתם אלו שכן "מכירים" יטעו כאן ויחשבו שמדובר על שירים חדשים שמארק הפיק, כתב, הלחין ואפילו שר. הבחור קיבץ לכאן את ה"עובדים" האחרונים שלו ,לילי, אמי, דניאל ועוד רבים, הושיב אותם על ההפקות החדשות והוציא יהלומים ממכרה זהב. מארק אוהב לנפח. כמעט בכל ההפקות שלו אפשר לשמוע המון בראס (כלי נשיפה) מאוד דומיננטים ומאוד חזקים שמנפחים את ההפקה למשהו גדול יותר, עוצמתי יותר. יש כאן גם המון כינורות ותופים מאוד לא היפ-הופים מה שהופך את האלבום למאוד מאוזן אצל מי שגם לא אוהב את ההפקות השמנות של ההיפ-הופ, מבחינתו כל אחד יכול להתחבר לאלבום. המיני פארודיה על Toxic עדין מצחיקה אותי למרות ששמעתי אותו כבר כמה עשרות פעמים מאז שהוא דלף, השילוב הגאוני של מטורף בשם ODB (ז"ל) רק מטיבה עם השיר ומספקת לו את הטעם הכל כך מוצלח של לעשות קאבר שעולה על המקור בצורה שונה, וכאן הגאונות של מארק. הוא עושה את אותו הדבר גם ב- Stop Me שהוא בעיניי השיר והכיסוי הכי מוצלח באלבום, אפילו עם הייתי מעיר את מוריסי ב-2 בלילה ומשמיע לו את השיר הוא לא היה מזהה שזה שיר שלו. מארק מצליח במשימה שלו, מפיק בצורה חלקה קאברים שבאמת מצליחים לעלות על המקור, דבר שרבים וגדולים נפלו ועדין נופלים בו. הצורה שהוא הפיק את הקטעים, הנפח שהוא נתן להם והשוני הוא שמצליח לייחד אותו גם בתור מפיק נפלא שלא נופל בין ההפקות שהוא עושה לאחרים לבין הפקות שהוא עושה לעצמו (ע"ע טימבלאנד יכול ללמוד ממנו). מארק נרשם אצלי כאחד המועדפים השנה, מה יהיה בהמשך? זה כבר המבחן האמיתי.
מה לדעתך צריך להיות הסינגל הבא מהאלבום? (אני בעד "ואלרי" עם איימי ויינהאוס או "פריטי גרין" עם סנטו גולד) ואגב, הבי-סייד של הסינגל Oh My God הוא קאבר חדש של מארק ל-Pistol Of Fire של קינגס אוף ליאון, אני כנראה מכניס אותו למיקסטייפ יולי שלי. ותגיד, יש לך אולי את הקאבר שלו ל-No One Knows של קווינס אוף דה סטון אייג'? (זה היה הבי-סייד של Stop Me) אני לא מצליח למצוא אותו.
