love on the rocks

[violet is blue]

love on the rocks

אני חייבת עזרה.. אנחנו נשואים +3 באמצע שנות ה-30 שלנו ונקלענו למשבר חמור בנישואינו במשך כל חיי הנישואין שלנו סבלתי מהתעללות נפשית מצידו ועד שאילפתי אותו והפכנו לחברים טובים ושותפים שווים בנישואין הוא סיפר לי שהוא דו מיני המשכנו בחיינו אבל מכאן ואילך חששתי שאני לא יכולה לספק לו את כל צרכיו מעולם לא היתה לי בעיה עם נטיותיו וקבלתי את הכל בסבלנות והבנה אבל אז ניסינו לצרף עוד גבר למיטה הכרנו מישהו ומכאן צמח לו רומן ביני לבין הגבר (שהתגלה כרמאי ושקרן, אבל זה סיפור אחר כבר..) בעלי גילה את הרומן והדברים הסתבכו אני לא מסירה מעלי את האחריות למה שקרה אבל אני מנסה להסביר לו למה קרו הדברים את החששות שלי ומה עבר עלי אבל הוא מסרב לקלוט כי הוא פגוע ולא יכול לסלוח מיותר לציין שאני מתחרטת ושאפילו אם זה יראה מוזר - מעולם לא הפסקתי לאהוב אותו עברנו חצי שנה של טיפול זוגי שבו בררנו את נושא הנטיות והוא אמר שאין לו יחסים עם גברים כרגע ומעולם לא בגד בי והוא אוהב אותי ומוכן לוותר על נטיותיו אבל עדין הוא מאיים לעזוב ואני כבר לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה שיעזוב אני אוהבת אותו ואת המשפחה שלנו ואני יודעת שהמשפחה חשובה לו לא פחות איך אני מעירה אותו?

 

[מיטללל]

איך את מעירה אותו?

יש לי תחושה שאת ההתעללות הנפשית בקשר שלכם הוא זה שעבר, במשך הזמן ש"אילפת אותו". יש לו את כל הלגיטימציה בעולם לעזוב אותך, את בגדת בו!!! שיש חששות בחיי זוגיות, מדברים עליהם עם בני הזוג, לא בוגדים בו. זה לא עניין של לקלוט, כי אין לך תירוץ, במקסימום לאחר תקופה ממושכת בה "תקני" את האמון שלו מחדש, הוא יכול לסלוח לך. לא לשכוח. אבל אולי לסלוח. הוא לא יכול "לוותר על נטיותיו" הוא מקסימום יכול להדחיק אותם. יכול להיות שאחרי סיפור הבגידה שלך, ולאחר שהוא קלט למי הוא נשוי הוא החליט שזה לא כזה שווה לו, לוותר על כזה חלק מעצמו. בכל מקרה את לא יכולה להאשים אותו, לדעתי ברגע שבגדת בו את זאת ש"וויתרת על המשפחה שלכם". אולי אחרי עבודה קשה ושיקום היחסים שלכם, הוא יכול לסלוח. יש אנשים שמסוגלים לתת הזדמנות שניה. ויש אנשים שלא.

 

[shellyland]

אני דוקא פחות שיפוטית ממיטל

למרות שבדרך כלל אני מאוד לא סובלנית לבגידות מכל סוג שהוא, איכשהו הפעם אני יכולה להבין שמדובר בסיבוך מאוד מרוכב ומאוד קשה לשפוט או אפילו להבין. קודם כל, הכנסה של אדם שלישי לתוך מערכת יחסים זוגית יוצרת תמיד בעיות. אני לא מאמינה בארוחות לשלושה, כי אני חושבת שבלתי אפשרי להכניס אדםאחר למיטה מבלי להכניס אותו גם לחיים, וזה אכן מה שקרה. מי אשם? במידה מסויימת כולכם. אני לא יודעת מה טיבה של ההתעללות אותה ספגת ממנו ולמה הייתי צריכה "לאלף" אותו, אבל אני מרשה לעצמי להניח שלמרות הבחירה שלך באוצ מילים כזה מתנשא, אל היה לך פשוט לעבור את זה. ייאמר לזכותו שהוא שיתף אותך באופן גלוי במה שהוא מרגיש ומה שעובר עליו, ואני שואלת את עצמי האם את באמת היית מסוגלת לקבל את זה או שרק עשית את עצמך בתקווה שעם הזמן זה יחלוף. שאלה נוספת שאני שואלת את עצמי (או שאת צריכה לשאול את עצמך) היא למה בכלל את רוצה להשאר יחד. עם מצב עניינים כזה מסובך, יכול להיות שמוטב לפרק את החבילה ולנסות להשאר ידידים. לא שאני מציעה לך לעשות את זה, אבל את צריכה לחשוב אם זו באמת האפשרות הכי גרועה.

 

[violet is blue]

מיטל ושלילנד היקרות

מאחר ושתיכן התייחסתן למינוח האומלל לאלף ... התכוונתי לכך שמאיש קשה ומלא תסביכים שהתייחס אלי - בואו פשוט נאמר רק ממש רע - הפכתי אותו לחבר הכי טוב שלי בגידה היא דבר נורא ואני מסכימה איתכן אבל אם אני מצאתי את עצמי בסיטואציה הזו... זה יכול לקרות גם לאחרות בגידות מתרחשות בגלל בעיה בחיי הנישואין שלא ניתן לגשר עליה אתן חושבות שלא דברתי איתו? לא שאלתי מה הוא מעדיף? לא שאלתי היכן הוא מסתובב בלילות?(לא שהוא נעלם באופן קבוע אבל הוא עבד ולמד בערבים) נסו לדמיין לכן את הסיטואציה אליה הגעתי ולהבין אתן יכולות? יכולות להבין מה זה לאהוב מישהו עד כדי להכניס מישהו אחר למיטתכן?

 

[shellyland]

לא. צר לי, אבל אני לא יכולה להבין.

זאת נשמעת לי אהבה איומה וקשה, מלאה בביטול עצמי ובתסכולים. אני אחת שקשה לה מאוד לקרוא למערכת יחסים אובססיבית בה צד אחד (או שניהם) מוצא את עצמו נפגע ונפגם ומנוצל על ידי הצד השני בשם "אהבה". יש לי כל מיני שמות אחרים בשביל זה, אבל "אהבה" היא לא דבר שצריך לכאוב ולא דבר שצריך לגרום לך לעשות מעשים שמבטלים ומבזים את המקום שלך בתוך מערכת היחסים. קשה לי מאוד לדמיין מה עובר עליך. אני מניחה שזה לא פשוט. אני, בניגוד לקודמי ואולי גם אליך) לא מוצאת שסיפור הבגידה הוא הבעייה החמורה ביותר שלכם. יש כאן בעייה הרבה יותר עמוקה וסבוכה, ואני תוהה אם בכלל אפשר לפתור אותה בצורה שתשמח אותך. מצטערת שאין לי משהו יותר חיובי לומר לך. הלואי והיה לי. באמת. אבל את עצמך כותבת "בגידות מתרחשות בגלל בעיות בחיי הנישואים שלא ניתן לגשר עליהן" - אז אולי כדאי שתקשיבי לעצמך לפני שאת מקשיבה לנו. גם המילה "לאלף" היתה בעיני טעות פרוידיאנית ולא בחירה אקראית. זו איזושהי דרך שלך לאותת לעצמך שאת לא מספיק מקשיבה למה שאת באמת רוצה להגיד, אז אני לקחתי על עצמי את תפקיד הראי שמשקף לך.

 

[maayan15]

ואני דווקא מסכימה עם מיטל!

את בגדת בו ועכשיו את לא רוצה שהוא יעזוב אותך ואת מבקשת שיעזרו לך "להעיר" אותו...אני מצטערת אבל אם הוא רוצה לעזוב אז הוא מספיק ער לדעתי!...כי זה בדיוק מה שהוא אמור לעשות.... איך שלא יהיה ובלי שום קשר לבגידה, אם את (או הוא..) סבלת התעללות נפשית בנישואים והרגשת גם צורך לבגוד וכו´...אני לא ממש רואה סיבה להציל את הנישואים כי אני לא חושבת שאתם תהיו מאושרים בהם...חוצמזה שאין שום דבר שאת יכולה להגיד או לעשות שיגרום לו לשנות את דעתו, בסופו של דבר בעלך הוא זה שיחליט אם לעזוב או לא ואין שום דבר שתעשי שיוכל לשנות את זה!

 

[freedom rider]

את באמת קיבלת אותו כפי שהוא???

לא! את אילפת אותו. ואח"כ עברתם טיפול זוגי שבו ביררתם את "נושא הנטיות". ביררתם את היחסים בינכם? אני חושש שהוא רוצה לעזוב לא בגלל שבגדת בו, וגם לא בגלל שאין לך זין - סליחה על הביטוי - אלא פשוט שנמאס לו מהדרך שבו את מנהלת לו את החיים. עכשיו את רוצה "להעיר אותו". יש לי חדשות בשבילך - הוא ער, לגמרי. את באמת רוצה להרדים אותו שוב, ולהחזיר אותו למצב מאולף. אם את באמת אוהבת אותו ורוצה לשמור על המשפחה, תגיבי להודעה הזו, ואני אציע לך משהו שייתן לך סיכוי.

 

[מיטללל]

הבהרה הבהרה

כתבתי את ההודעה הראשונה בזמן כאב.. ונתתי לכל העצבים והכאב שלי להשתחרר. רק עכשיו קראתי אותה שוב וקלטתי כמה היא יצאה מגעילה. אני מצטערת. אין לי שום כוונה לבקר או לשפוט אף בן אדם. אני גם לא חושבת שאפשר לשפוט בן אדם ואת פעלותיו לפני שהיית בנעלים שלו. שני דברים הפריעו לי מאוד בהודעה שלך, המילה "לחנך" וששאלת "איך את מעירה אותו". אני רוצה להסביר לך משהו בקשר לעצמי ובאיך שאני רואה את המושג "בגידה". אם חבר שלי היה בוגד בי, כמו שאני מכירה את עצמי ואם הייתי אוהבת אותו הייתי סולחת לו באופן רשמי, אבל הפגייעה היתה הורסת את כל היחסים, את האמון. קראתי שוב גם את ההודעה שלך, וברור שהדברים שעברת בקשר הזה לא היו פשוטים. מלאי בעיות, תסכולים וויתור עצמי. לכן את "לא צריכה להעיר אותו". שניכם צריכים להתעורר. לערוך חשבון נפש אישי וזוגי. מה קרה בניכם ולאיפה היחסים האלו הולכים. והאם תצליחו באמת למצוא אושר ושקט ביחד.

 

[freedom rider]

בדיוק ../images/Emo70.gif

אני מודה - גם אני הגזמתי בתגובה שלי. הביטויים "אילפתי אותו" ו-"להעיר אותו" הקפיצו לי פיוז רציני. בכל אופן, מיטללל אמרה בדיוק את מה שאני התכוונתי להציע - כל אחד מכם צריך קודם כל לערוך חשבון נפש אישי, להבין מה קרה, ולאן כל אחד מכם רוצה להגיע במסגרת היחסים האלה ובאיזה אופן. רצוי בעזרת סיוע. זה בהחלט לא מבטיח את הצלת הקשר, אבל לדעתי זה הסיכוי היחיד.

 

[אפי היקרה]

מה שנקרא: "וואו, חתיכת סיפור"

ואני באמת לא יודעת להגיד לך מאיפה התחילו הבעיות, אבל נדמה לי ששלי דווקא קרובה לתחושותיי. (מצטערת שלי, אם הייתי פנויה במהלך היום, הייתי יכולה אולי להקדים אותך, ואז את היית מסכימה איתי, ולא שוב להיפך). בגידה היא אכן דבר שעלול לקרות, והרבה פעמים אולי גם לא בכוונה, אבל בינינו, היתה שם בגידה (כמו שתמיד זה קורה) כשמשהו בקשר הראשי לא בסדר, משהו חסר, אם זאת אהבה, משיכה, רומנטיקה, מתח, עניין, סקרנות ומה לא. מה שאומר לי שלמרות שהוא היה ישר איתך (אני משאירה את עניין ההתעללות הלא ברור בצד, בעיקר משום שהוא לא ברור לי עד עתה), לגבי נטיותיו, והחליט לבחור בך, ואילו את דווקא נתת דרור לנטיות שלו (הגבר השני) וגם ניסית עוד משהו בצד. קורה, הוא נפגע, הוא צודק. יפה שהלכתם לייעוץ, אבל אם אחרי חצי שנה (שאגב, זה לא הרבה זמן) את עדיין לא מצליחה "לשכנע" אותו שהטעות קרתה והוא הכי חשוב לך בעולם, ייתכן שיש לו בעיה עקרונית איתך ועם האמון בך. אין לך בעצם הרבה ברירות: את צריכה לתת לו את הזמן להחליט האם הוא בוטח בך שוב, והאם את ראויה לאמון שכזה. לא נראה לי שיעזרו שכנועייך, כי נדמה לי שאת העובדה שאת באמת אוהבת אותו הוא יודע, והבעיה היא בכלל לא פה. כמו שאמרו לפניי, יש שיסלחו ויש שלא. את צריכה לקוות שהוא מהסוג הראשון, אבל גם להיות מוכנה לכך שהפגיעה באמון לא תשוקם לעולם, ושהפרידה בוא תבוא.

 

[freedom rider]

וואו?

עצוב, אבל סיפורים כאלה קורים יותר מדי פעמים. אני ממש לא יודע למה, אני לא פסיכולוג ולא סוציולוג. אבל כל הזמן, אהבות נגמרות, אהבות דועכות, אהבות חדשות ניצתות, בגידות קורות. וזה תמיד תמיד קורה כשאחד מבני הזוג רוצה "לשפר" את בן הזוז השני (או לאלף, או לחנך, או להעיר). ועד כמה שזה נשמע לכם מוזר - אני לא חושב שעניין הזהות המינית היה פה איזשהו קטליזטור. מה - אצל סטרייטים גמורים אין משברים בחיי הנישואין? יש ויש, ויש בגידות, ונישואים מתפרקים. לא, נישואים לא מתפרקים בלל מין. נישואים מתפרקים בגלל סיבות אחרות לגמרי. נישואים מתפרקים גם כאשר הסקס נפלא. נישואים לא מתפרקים בגלל בגידות. בגידות קורות בגלל שהנישואים מתפרקים.

 

[nutmeg]

מסכימה עם freedom

המקום הכי מחורבן (לדעתי) להתחיל מערכת יחסים הוא מהמקום שרוצה לשנות את השני. בגדול זה אומר שהאהבה היא "על תנאי"... אוהב אותך רק את תהפוך להיות מה שאני מצפה שתהיה. הרי החלק הכי משמעותי באהבה היא למצוא את האדם שמוכן לקבל אותך כמו שאתה, לא? את אותו אדם שלא משנה איך אתה נראה בבוקר יאהב אותך, את אותו אדם שגם את אתה טועה בגדול יתן לך לשגות אבל ישאר לצדך, אותו אדם שיעשה עבורך דברים שאחרים לא יהיו מוכנים, שתוכל להיות על ידו "הכי נמוך" או "הכי גבוה" בלי שזה ישנה את גודל או את עוצמת אהבתו... ... אותו אדם שברור לך שלא בוגדים בו!