LONG TIME NO HEAR...

טל קר

New member
הרבה יותר סביר ויותר נפוץ מרצח כפול

זה דכאון אחרי לידה, שיכול להגיע למצב של פגיעה בתינוק או של פגיעה עצמית. שמעתי על התנועה על זוגות שמודיעים בריש גלי שאינם חפצים בילדים. אם אני זוכרת נכון הם מעדיפים שיקראו להם CHILDFREE לא CHILDLESS. ורצונם כבודם, וזה רצון לגיטימי ביותר. לדעתי ברור שהוטו יכול להיות רק של האישה, כי מדובר בגוף שלה. רצוי שתהיה החלטה משותפת, אבל אם כל אחד מושך לצד שלו, בגלל שמדובר בגוף שלה, הוטו הוא שלה. (גם אם הוא היה לוחץ על הפלה וגם אם היא היתה לוחצת על הפלה וכו´). זה נכון להרבה החלטות שכדאי יותר שיהיו משותפות אבל לא תמיד זה הולך. נניח שימוש באמצעי מניעה. אם מדובר בגלולות, לאישה יש וטו. האישה יכולה להחליט לקחת או לא לקחת גם אם בן זוגה לא בדעה אחת איתה, ולבן הזוג אין יכולת להכריח אותה לעשות משהו בניגוד לרצונה. גם ההפך, נניח שיטת מניעה של כריתת צינורית הזרע. האישה לא יכולה לחייב את הגבר בניגוד לרצונו לעבור את הניתוח, אבל הגבר יכול לעבור את הניתוח גם בניגוד לרצונה. מה שכן, זה שדברים נעשים בניגוד לרצון אחד הצדדים זה בהחלט יכול להביא לחיכוכים ואף לפרידה. הפתרון שלי הוא מה שהציע אלדד- לספר לו, אבל הבחירה הסופית, הוטו, הוא שלה.
 

shmOOpit

New member
תקנו אותי אם אני טועה...

קודם כל זה חד משמעי, בוודאי שיש לשתף את הבעל... למרות שהאישה נושאת את הילד ברחמה אבל הילד או העובר במקרה הזה עדיין מורכב חצי מהאבא וחצי מהאמא ולכן יש לאב זכות ואף חובה להביע דעה. אני חושבת שאם מערכת היחסים טובה בין בני הזוג ואם זה התואר השני שהיא עושה ולא הראשון לדעתי יש מצב ללדת את הילד. אני בטוחה שאם היא תחליט ללדת בעוד כשנה היא לא תצטער ובעוד כעשר שנים ואף פחות היא תזדעזע מהמחשבה של מה היה קורה אילו הילד לא נולד. לא מדובר כאן על בת 18 או בת 20 ואם היא הרשתה לעצמה להכנס להיריון, היא גם יכולה להרשות לעצמה ללדת. (זו לא שאלה מהתכנית של ורדה ?!?!?! )
 

אלדד26

New member
סליחה?

כל אדם בעולם, אם זה הבעל, אם זאת את ואם זה אני, לא יכול לקבוע לאותה אישה האם "יש מצב" או שהיא "יכולה להרשות לעצמה". אנחנו מדברים פה על ילד! לא על כלב! זו אחריות אדירה, אי אפשר לוותר על הילד פתאום אחרי חודשיים שזה "לא ממש מתאים" או שרוצים "לעשות תוכניות אחרות". מי אנחנו שנקבע לה אם היא צריכה או לא צריכה ללדת את הילד? נכון. צריך לשתף את הבעל. אבל זה צריך להיות בנוסח "תשמע, יקירי, נכנסתי להריון ורציתי לשתף אותך. עם זאת, חשוב לי שתדע שאני נחושה בדעתי לעשות הפלה, כי אני לא מעוניינת להיות אם בישראל כרגע". סליחה, מי קבע שתואר שני "פחות חשוב"? מה הקשר? יש לה תוכניות בחיים, ואם ילד עכשיו ידפוק לה את התוכניות, אז לא - היא צריכה ויש לה את כל הזכות בעולם להפיל אותו. הבעל יכול למחות כמה שהוא רוצה. הוא ידע עם מי הוא התחתן, והוא ידע שהיא לא רוצה ילד, ככל הנראה, וגם הוא היה חסר זהירות והכניס אותה להריון. זו הבעיה שלו - אם היא רוצה להפיל, היא צריכה להפיל בלי קשר לתגובתו. זה יכול היה להיות נחמד אם הוא היה מסכים, אבל אין שום סיכוי שיסכים ממילא, מעצם היותו אדם מסורתי. אבל כמו שאמרתי קודם, זו הבעיה שלו. אם זה כל כך מהותי עבורו, שיתגרש.
 
למעלה