הפעם היחידה שראיתי את דרק...
אני מאוד, מאוד אוהב את דרק. אחד מהגיטריסטים הגדולים של דורנו, אם לא הגדול שבהם. אם הייתי מאמין בגלגול נשמות, הייתי פשוט קורא לו דווין בשביל לחסוך בלבול... למרות שיכול להיות שהוא כבר התעלה מעל דווין. בכל מקרה, הוא כבר לא נמצא בשום צל. לצערי, את הלהקה שלו או את האולמנים לא יצא לי לראות, ואני מאוד מקווה שזה ישתנה. אין הרבה להקות שאני אוהב כמו שאני אוהב את האולמנים. אבל דרק כן הגשים לי חלום. לפני 3 חודשים ראיתי את אריק קלפטון. ולא סתם את אריק קלפטון: את אריק קלפטון מבצע הופעה שברובה הגדול מורכבת משירים של דרק והדומינוס, עם הגיטריסט היחיד שבאמת יכול לנגן את הקטעים של דווין, הלוא הוא דרק טראקס. התמזל מזלי וישבתי בשורה הראשונה, ובמשך שעתיים הייתי בגן עדן. Tell The Truth, Got To Get Better In A Little While, Motherless Children, Layla, Key To The Highway, Nobody Knows You When You're Down And Out, Why Does Love Got To Be So Sad ועוד, ועוד, ועוד. כשיצאתי מהאולם, מצוייד במפרט של אלוהים (לא הבלונדיני, הזקן) ובסטליסט מהבמה, שמעתי כמה אנשים מדברים. "היתה הופעה בסדר", אחד אמר לחברו, "אבל אני לא מבין למה אריק נתן לגיטריסט שנראה כמו בחורה לנגן כל כך הרבה סולואים". יש אנשים שאי אפשר לרצות.