ליו חה בה פה
מילולית "שש ההרמוניות ושמונה הדרכים". האמנות גם נקראת בשם "אגרוף המים" בשל תנועתה הזורמת. אמנות לחימה שלדעת רוב ההיסטוריונים תחילתה בתחילת המאה באדם מבריק בשם וו יי חווי (1887-1961), למרות שהוא טען שמקורה בנזיר טאואיסטי בשם צ´ן בו (או צ´ן שי אי) שחי בתקופת שושלת סונג (מאה 10-12 לספירה). מאחר ואין אף מקור אחר הטוען לקרבה לשם זה של אומנות הלחימה היא מיוחסת לוו. השם "שש ההרמוניות ושמונה הדרכים" מרמז על קרבה הדוקה לבודהיזם, שם נמצא גם מונח כזה המתאר את דרכי הנזיר בחיי נזירותו, אך גם על קרבה לשינג אי, שהרי ידוע זרם השינג אי הקרוי "ליו חה שין אי", וגם לשיטה עצמה קוראים (בשם המלא הרשמי) "שין אי ליו חה בה פה". לדעת ההיסטוריונים האומנות מורכבת משילוב בין בה גווה, שינג אי וטאי צ´י, והיא מורכבת משתי תבניות ארוכות, ומעוד שתי סדרות של תנועה. התבנית שאני ראיתי פשוט יפיפייה אך קשה מאד ללמידה - יחסית לטאי צ´י לדוגמא (אני מדבר על קואורדינציה בסיסית, סדר התנועות והכיוונים). יש בתבנית הרבה סיבובים והמון, ממש המון, תנועות בזוויות. למעשה הרושם הראשון הוא של תנועה מזוגזגת עם סיבובים ותפניות חדות. וו יי חווי בא מצפון סין, מטיין ג´ין, שם למד אומנויות לחימה במספר מקומות (אביו היה פקיד שלטון והם עברו דירה לעיר אחרת כל שנתיים בערך) . משנות העשרים ועד ערוב ימיו הוא חי ולימד בשנחאי. בשנות העשרים והשלושים של המאה הוא הצטרף, לבקשת צ´יאנג קאי שק, לאקדמיה המרכזית לאומנויות הלחימה בננג´ינג (כשעתיים-שלוש שעות נסיעה ברכבת משנחאי). וואנג שיאנג ג´אי, מי שהמציא את האי-צ´יאן ולוחם גדול ומפורסם אמר על וו יי חווי פעם "טיילתי הרבה ופגשתי רבים המתאמנים באומניות הלחימה, אך בכל סין יש אולי שניים וחצי אנשים שיודעים אומניות לחימה (בדרגת) התמצית הטהורה והגבוה ביותר" וכאן הוא מונה גם את וו יי חווי. לאחר נצחון הקומוניסטים ב 1948 עברו רבים מתלמידיו של וו להונג קונג ובסין לא נשאר כמעט כלום מהשיטה. ככל הידוע לי בארץ ישנם שני מורים המלמדים שיטה זו, אחד בחיפה/קריות והוא למד בארה"ב (אם אני לא טועה) ממורה הונג קונגי ובהמשך גם הגיע להונג קונג ולמד שם (במקרה הוא עכשיו נמצא שם). השני מלמד בבית שמש, למד בהונג קונג, חזר בתשובה ומלמד היום את השיטה כ"קונג פו". מעט מאד אנשים בעולם יודעים את השיטה בכללותה מהמעט שאני ראיתי בביקורי בהונג קונג, שיטה "שווה"
