Operation Ivy
New member
Led Zeppelin I
אחח.. האלבום הראשון, ההתחלה, הפריצה הגדולה.. מה שנפלא, שלד זפלין הקליטו את האלבום הזה לפני שהיה להם חוזה הקלטות. יאללה נשים בדיסקמן (או בפטיפון, הלוואי) ונתחיל לכתוב- Good Times, Bad Times זו בחירה מצויינת להתחיל איתה את הדיסק בגלל שזה מציג את הכשרון של כל אחד מחברי הלהקה בתור מוסיקאי אגדי! עבודת גיטרה גדולה (שיכולה לגרום לכל אחד לבכות מהתרגשות) של ג'ימי פייג', שורות בס(riffs) מעולים של ג'ון פול ג'ונס עבודת תופים מצויינת של ג'ון בוהם והקול הנפלא של רוברט פלנט שיגרום לכל אמא פולניה להיות גאה. Babe I'm Gonna Leave You, מתחיל בגיטרה אקוסטית במנגינה שמזכירה מוזיקה עממית. המוזיקה גוברת לעירבוביה של כל הלהקה (לא עירבוביה במובן הרע, כי כל צליל במקום!). You Shook Me, תקחו נשימה גדולה ותקשיבו לסולו המצויין של ג'ימי פייג' שהושפע מWillie Dixon (הלא הוא נגן בלוז של שנות ה40-50..-90, מת ב1992). הגיטרה של פייג', עבודת האורגן של ג'ונס והקול של פלנט יוצרים הרמוניה מדהימה (ויש גם מפוחית!). ככה שאנחנו צפים על ענן בהרמוניה הבלוזית הזאת ונהניםםםם.. בלי שאנחנו שמים לב מתחיל Dazed and Confused, איזה שירררררררר! השיר מתחיל בקצב קלאסי של באס, ואז תוסיף את הקשת כינור של פייג' באמצע ואז כדי לגמור הכל כמו שצריך סולו הגיטרה המעולה (!!). Your Time Is Gonna Come מתחיל בסולו אורגן של ג'ונס וממשיך עם האקוסטיקה של ג'ימי פייג'. Black Mountain Side, השיר הכי קצר באלבום. קטע מוסיקלי של גיטרה ועוד מכשיר שאין לי מושג מהו שגורם לשיר להשמע מזרחי ניי ניי ניי. Communication Breakdown, רוק כבד מטורף, זה מה שיש לי להגיד על השיר. ושמאוד הייתי רוצה לשמוע אותו לייב =] וגם פה, כמובן, יש סולו גיטרה קטלני של גי'מי פייג' שלא מאכזב. I Can't Quit You Baby, ושוב ווילי דיקסון נכנס לתמונה. איזה סולואים מדהימים של ג'ימי פייג'! קצב בלוזי נהדר של הגיטרה הבאס והתופים.. וכמובן קולו הנפלא של פלנט היקר =] How Many More Times, הטראק האחרון שהפתיחה שלו מזכירה לי את הפנתר הוורוד חיחי. קצב רוקיסטי מגניב, והתופים ממש נהדרים. גם פה ג'ימי פייג' בקשת של כינור. בדיסק הראשון אפשר לשמוע את ההשפעה של צלילי הבלוז הכבד של ג'ימי הנדריקס, ג'ף בק, קרים וווילי דיקסון. אבל מה שגרם להצלחה של הדיסק לא היה רק צלילי הגיטרה, אלא השירים שהיו מובנים בדינמיקה וקצב. לד זפלין היו כשרוניים לנגן מוזיקה בעלת כמה רבדים עוד מהדיסק הראשון. למרות שהאלבום בעל סגנונות משתנים הוא הצליח להשאיר רושם משמעותי ולהוות נקודת מפנה בהתפתחות הרוק הכבד והמטאל הכבד. לימור
שמקווה לשוב ולשמוע לד זפלין (ועוד רבים אחרים) בפטיפון..
אחח.. האלבום הראשון, ההתחלה, הפריצה הגדולה.. מה שנפלא, שלד זפלין הקליטו את האלבום הזה לפני שהיה להם חוזה הקלטות. יאללה נשים בדיסקמן (או בפטיפון, הלוואי) ונתחיל לכתוב- Good Times, Bad Times זו בחירה מצויינת להתחיל איתה את הדיסק בגלל שזה מציג את הכשרון של כל אחד מחברי הלהקה בתור מוסיקאי אגדי! עבודת גיטרה גדולה (שיכולה לגרום לכל אחד לבכות מהתרגשות) של ג'ימי פייג', שורות בס(riffs) מעולים של ג'ון פול ג'ונס עבודת תופים מצויינת של ג'ון בוהם והקול הנפלא של רוברט פלנט שיגרום לכל אמא פולניה להיות גאה. Babe I'm Gonna Leave You, מתחיל בגיטרה אקוסטית במנגינה שמזכירה מוזיקה עממית. המוזיקה גוברת לעירבוביה של כל הלהקה (לא עירבוביה במובן הרע, כי כל צליל במקום!). You Shook Me, תקחו נשימה גדולה ותקשיבו לסולו המצויין של ג'ימי פייג' שהושפע מWillie Dixon (הלא הוא נגן בלוז של שנות ה40-50..-90, מת ב1992). הגיטרה של פייג', עבודת האורגן של ג'ונס והקול של פלנט יוצרים הרמוניה מדהימה (ויש גם מפוחית!). ככה שאנחנו צפים על ענן בהרמוניה הבלוזית הזאת ונהניםםםם.. בלי שאנחנו שמים לב מתחיל Dazed and Confused, איזה שירררררררר! השיר מתחיל בקצב קלאסי של באס, ואז תוסיף את הקשת כינור של פייג' באמצע ואז כדי לגמור הכל כמו שצריך סולו הגיטרה המעולה (!!). Your Time Is Gonna Come מתחיל בסולו אורגן של ג'ונס וממשיך עם האקוסטיקה של ג'ימי פייג'. Black Mountain Side, השיר הכי קצר באלבום. קטע מוסיקלי של גיטרה ועוד מכשיר שאין לי מושג מהו שגורם לשיר להשמע מזרחי ניי ניי ניי. Communication Breakdown, רוק כבד מטורף, זה מה שיש לי להגיד על השיר. ושמאוד הייתי רוצה לשמוע אותו לייב =] וגם פה, כמובן, יש סולו גיטרה קטלני של גי'מי פייג' שלא מאכזב. I Can't Quit You Baby, ושוב ווילי דיקסון נכנס לתמונה. איזה סולואים מדהימים של ג'ימי פייג'! קצב בלוזי נהדר של הגיטרה הבאס והתופים.. וכמובן קולו הנפלא של פלנט היקר =] How Many More Times, הטראק האחרון שהפתיחה שלו מזכירה לי את הפנתר הוורוד חיחי. קצב רוקיסטי מגניב, והתופים ממש נהדרים. גם פה ג'ימי פייג' בקשת של כינור. בדיסק הראשון אפשר לשמוע את ההשפעה של צלילי הבלוז הכבד של ג'ימי הנדריקס, ג'ף בק, קרים וווילי דיקסון. אבל מה שגרם להצלחה של הדיסק לא היה רק צלילי הגיטרה, אלא השירים שהיו מובנים בדינמיקה וקצב. לד זפלין היו כשרוניים לנגן מוזיקה בעלת כמה רבדים עוד מהדיסק הראשון. למרות שהאלבום בעל סגנונות משתנים הוא הצליח להשאיר רושם משמעותי ולהוות נקודת מפנה בהתפתחות הרוק הכבד והמטאל הכבד. לימור