Last Friends

[U t e n a S a m a]

Last Friends

מי כאן ראו ומה חשבתם? סיימתי ממש עכשיו, דיעה שלי תגיע בקרוב.

 

[Mokona Modoki]

../images/Emo204.gifראיתי ^^

סדרה נחמדה ביותר.היו כמה פרקים מיותרים [כמו בכל דרמה

] אבל כן,זה היה נחמד למדי.

 

[U t e n a S a m a]

יש לך דוגמאות לפרקים כאלה? ../images/Emo58.gif לכל הסדרה

אני לא זוכרת מספיק מהפרקים המוקדמים יותר, אבל אני כן זוכרת הרבה *קטעים* כאלה, לא משמעותיים ובכלליות הרבה הימרחות, למרות שהסדרה דיי עלילתית. אחד הדברים שהכי גרמו לי להרגיש את ההימרחות הזו היה חוסר אינטרקציה כמעט מוחלט בין רוקה למיצ'ירו בפרקים האמצעיים: לפי וויקיפדיה (הפסקה האחרונה שבקטע היא הרלוונטית), תוכנן להרוג את הדמות של סוסקה עוד באמצע הסדרה, אבל בגלל הרייטינג הגבוה שהסדרה זכתה לה בגלל שחקן הדמות, נישיקידו ריו, הוחלט, בזמן שהסדרה רצה, להשאיר אותה ממש עד הסוף ולתת לה הרבה זמן מסך, כנראה גם על חשבון זמן המסך של שתי הדמויות הראשיות. אותי זה ממש עצוב ומכעיס לראות כמה שהטלוויזיה מושפעת מדעת הקהל.

באנימה יפנית אגב זה הרבה פחות כך. זהגם גורם לי לתהות, אם סוסקה היה מתאבד עוד בחצי הסדרה, לאיזו כיוון הסדרה הייתה הולכת? כי זה באמת נראה שמראש תוכנן להרוג אותו רק בסוף. קשה לי לדמיין את המונולוגים של מיצ'ירו על "המוות המיותר הזה שיכל להימנע" מתקיימים אילו הוא היה נעלם כ"כ מהר. זה היה משהו מאוד מפתיע ויוצא דופן (לא שזה רע חלילה, להיפך - אני דווקא אוהבת את הכיוון הזה וככל שאני חושבת עליו חבל לי שהיוצרים לא הלכו בו).

 

[U t e n a S a m a]

*עצוב=מעציב

 

[ketty the sheep]

אני ראיתי ../images/Emo58.gif לכל הסדרה

והיו לי הרבה מחשבות על הסדרה, בעיקר בגלל שזו אחת הסדרות הראשונות ביפן שמתעסקות בנושא הקווירי בצורה כל כך פתוחה ומודעת. גם נושאים אחרים בסדרה, כמו אלימות נגד נשים ואונס, טופלו בצורה שנדיר לראות במדיה ביפן. אני לא יודעת מספיק בשביל לקבוע כי זה מראה את הלך הרוח של הדור הצעיר יותר ביפן ואת ההגדרות שלו לנורמה וצדק, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שזה מה שהיוצרים ניסו להציג. מהבחינה הזו, אני חושבת שדווקא הדמות של ארי, כביכול דמות שולית, סיפקה את הבמה לרעיונות האלו. היא האישה היפנית הצעירה המודרנית הכי ממוצעת שאפשר למצוא, ולמרות זאת היא אולי הדמות הכי חשובה בסדרה מהבחינה הזאת. היא הקונצנזוס, היא הצעיר שלא חושב כמו ההורים שלו, היא הפער התהומי בין יפן של אחרי המלחמה ליפן שמתקרבת לרעיונות המערביים בצעדי ענק ומאמצת אותם לחיקה, ואולי מעיפה מבט לשורשים של עצמה - לפני שהייתה אפליה נגד נשים, ונושא של עמימות מינית והומוסקסואליות לא היו עניין שעורר מהפיכות. היא ממלאת את התפקיד המסורתי של ה-OL (טוב, לא בדיוק, אבל דיילת אוויר זה מספיק קרוב

) שמחפשת להתחתן ולעבור את כל מסלול החיים הסטראוטיפי שאישה יפנית כביכול צריכה לעבור, אבל זה כל היופי בה. היא הדור שמסתכל על הנושאים האלו, ואולי לא מתעסק בהם ביום-יום, אולי עדיין לא יודע איך לאכול אותם ואיך לגשת אליהם בזמן אמת, אבל כן מודע אליהם ומופתע פחות לשמוע על קיומם. הדמויות של רוקה, מיצ'ירו וטאקרו בהחלט שוברות את המסגרת של הנורמות החברתיות המקובלות ביפן. רוקה אמנם עושה זאת בצעדים זהירים, אך עדיין מתמודדת עם הזהות המינית שלה, היוצרים בחרו להתמודד עם נושא נורא עדין וסבוך של טראנסג'נדריות, ובמסגרת של הסדרה עשו זאת בהצלחה. אני לא חושבת שהם עשו את זה בשביל להציג את הנושא את זה, אלא השתמשו בו בתור מנוע דוחף לעלילה. ההתייחסות לנושא מצד אחד כדבר שקיים, שאנשי מקצוע ביפן כן מטפלים בו, ומצד שני להראות את כל הקשיים של רוקה הנובעים ממנו, בהחלט עושה איתו צדק. מיצ'ירו משחקת את האישה המוכה בצורה מאוד משכנעת - עד הסוף של הסוף. אבל עדיין, היא בוחרת בבחירה שלהרבה נשים מוכות אולי קשה להגיע אליה, וממשיכה הלאה. היא לא עומדת בפני עצמה, אלא שם בשביל להבליט את את זוג הדמויות ה'קוויריות' של הסדרה ולהמחיש את הכוח שלהן. בלי רוקה וטאקרו, היא כנראה לא הייתה בחיים, כי רק בגלל דרך החיים והמחשבה השונה שלהם, היא הצליחה לראות שיש דרך אחרת. אני חושבת שיותר מהכל, הדמות שלה מראה את הכוח של לא תמיד ללכת בדרך הישרה, המקובלת. אם ביפן לא מקובל להתלונן במשטרה על אלימות בין בני זוג, והדרך היחידה של האישה המוכה היא לספוג את זה, וזו הנורמה, אז הנה באים החברים שלה, שחורגים מכל מסגרת אפשרית ולא מתאימים לשום הגדרה של נורמה, ובזכותם נפתחת דרך חדשה. גם אם להם בעצמם קשה, עצם פתיחת הדלתות אחד לשני מחזיקה אותם ועוזרת להם להמשיך הלאה. אני מאוד אוהבת את הפתרון של הפרק האחרון. כמו שכל הילדים הלא מקובלים בכיתה בסוף יוצרים חבורה משל עצמם, כך כל החריגים מבחינת מסגרת משפחית מקימים משפחה אלטרנטיבית.

בתור חסידה של הרעיון של 'משפחה מסוג אחר', אני חושבת שזה מסר מאוד חשוב להעביר במדיה שלא מתעסקת בו יותר מדי. אז זו אמנם סדרה שנכנעה לתכתיבי הרייטינג בסופו של דבר, ולא מציגה את הדברים בצורה מושלמת, אבל אם היא מהווה תקדים ליצירה נוספת שעוסקת בנושאים דומים, הרי זה מבורך.

 

[ketty the sheep]

*את הנושא הזה

 

[ketty the sheep]

תזכורת לעצמי: בפעם הבאה לעשות הגהה להודעה כזו

ארוכה. ~_~

 

[U t e n a S a m a]

וואו!

איזו הודעה מדהימה! ממש נהניתי לקרוא אותה, כתבת יפה והעלית גישות ונקודות מבט שלא חשבתי עליהן בעצמי.

אהבתי את הניתוח שלך על ארי ועל סיום הסדרה. אבל, אני ממש לא חושבת שנושא הזהות המינית של רוקה קיים בסדרה רק כדי לקדם את העלילה, וגם לא עם זה שמיצ'ירו נוצרה כדי להבליט את הדמות של רוקה (וטאקרו), מה גם שזו סתירה. באמת שהרגשתי שהיוצרים כתבו על כל נושא מתוך כוונה להתעסק בו ולהעביר מסרים עליו ודרכו, ועשו קישורים אפשריים בין הנושאים כי אלה העולמות שהדמויות חוות וחיות, וכשהדמויות משפיעות אלה על אלה אז גם הראיות והתפיסות של כל אחת מהן תחלחל גם לשנייה. נתנו את אותה החשיבות והרגישות לשני הנושאים. ...יאללה, מתי אנחנו מתחילות מרתון "נודאמה"?

_

 

[U t e n a S a m a]

דיעה כללית יותר: (../images/Emo58.gif לכל הסדרה)

עוד מהפרק הראשון היו לי עם הסדרה הרבה בעיות, אבל כבר אז ממש עניין אותי להמשיך בגלל הנושאים והחיבור לרוקה - כעת משסיימתי את הסדרה אני יכולה להגיד שחרף הבעיות שקיימות לכל אורכה, היא התעסקה עם נושאיה ועם הדמות של רוקה בצורה מאוד מכובדת ומכבדת. עד השנים האחרונות, אם אישה ביפן הייתה סובלת מפגיעות פיזיות מבן זוגה ופונה למשטרה, היא הייתה נענית "אלה רגשות של גבר" ולא מקבלת עזרה. כיום, יש יותר התערבות של המשטרה, יותר ארגונים למען נשים במצוקה, ולפי איך שאני רואה את זה, ההצלחה הגדולה לה זכתה Last Friends תוביל לעוד יצירות במדיה שיתעסקו עם נושא זה, והסדרה בעצמה עשתה חסד עצום עמו: חבריה של מיצ'ירו יוצאים בגלוי נגד סוסקה האלים, מעודדים אותה להיפרד ממנו וחוזרים בפניה שוב ושוב על כך שאסור לה להאשים את עצמה ושהוא האשם הבלעדי. הדוגמא הכי טובה היא מהפרק האחרון, כשמיצ'ירו אמרה שעכשיו כשהיא עומדת ללדת את התינוק של סוסקה המת היא מרגישה שהוא סוף-סוף סלח לה, רוקה עונה לה שהוא זה שעשה דברים בלתי נסלחים ושהיא צריכה להסתכל על התינוק שלה כעל התינוק *שלה*, בלי קשר לסוסקה, ולחיות חיים טובים למען עצמה ולמען תינוקה. זה היה מדהים. עוד נושא ודמות שפורצים גבולות בסדרה הם כמובן רוקה וכל מה שקשור בה - בהתחלה חשבתי שפשוט מדובר בלסבית גברית והפריע לי שעד שיש דמות של לסבית בטלוויזיה היפנית היא חייבת להיות הסטריאוטיפ (קצרת שיער ורוכבת אופנועים), אבל בהמשך התבהר שהיא בכלל טרנס (ביולוגית אישה אבל נפשית גבר). למרות שהדרך הנכונה להתייחס אל רוקה היא כאל גבר ולא כאישה ואין לי שום בעיה להכיר בכל אדם במין שהוא מבקש שיכירו בו ולא בזה שהוא נולד איתו, עדיין מצאתי את עצמי מתייחסת לרוקה כאל אישה. אני מנסה להבין למה כאן אני לא יכולה להתייחס אל רוקה כאל גבר למרות שזה מה שהייתה רוצה: אין קשר למשחק של אואנו ג'ורי שעשתה עבודה מדהימה ומשכנעת; אני חושבת שהבעיה נעוצה בזה שהציגו את זה רק כמה פרקים אח"כ ולא בהתחלה, וגם בקושי האישי שלי להתייחס ליצור היפהפה הזה כגבר. ^^;; (כבר אמרתי שהיא מדהימה?? סליחה, היא לא ריין.

) הסצינות האהובות עליי בסדרה שהרשימו אותי מבחינת האמינות שלהן ומבחינת פריצת הגבולות והחדשנות בטלוויזיה היפנית היו השיחה הראשונה של רוקה עם הפסיכולוג בו היא מסבירה לו על עצמה ועל חוסר הנוחות שלה עם המין הביולוגי שלה; היציאה שלה מהארון בפניי אביה; ההבהרה של ארי בפניה שחבל שהיא (רוקה) לא סיפרה לה קודם כי היא לא תירתע ממנה ושהיא תמיד תהיה לצדה; והשיחה של רוקה עם מיצ'ירו ההרה שכבר הזכרתי קודם. רעיון מבריק - בתחילת הסדרה רוקה משתתפת בתחרות ועוברת תאונה, ואחריה יש קלוזאפ על קמיע המזל שלה שנפל מהאופנוע בגלל התאונה. בתחרות אחרת בסוף הסדרה, רואים את רוקה מתכוננת לתחרות והקמיע שלה אינו, בגלל שזה אבד כשהייתה אצל סוסקה. כל הסדרה לא יכולתי להפסיק לחשוב על מי יהיה זה שימות וכשהגעתי לפרק לפני האחרון ולרגעים שלפני המירוץ ממש כעסתי, כי הייתי בטוחה שרוקה תמות ושהמסר המשתמע ממותה יהיה "כי קמיע המזל שלה לא היה איתה" (מסר פרימיטבי להחריד ומנותק מהמציאות), ואז התגלה שסוסקה זה שמת, וזה היה גאוני, כי היוצרים הצליחו ליצור ציפייה מסויימת בצורה דיי מחושבת ולשבור אותה ברגע המתאים. עוד דבר שאהבתי הוא שאפשר לפרש את ההתאבדות של סוסקה כמכוונת מראש (אריזת חפציה של מיצ'ירו, העובדה שהוא הכניס אותה להיריון שהיא סוג של מתנת פרידה מעוותת) או כהחלטה של הרגע האחרון. אני חושבת שלקצר את הסדרה ולחדד את התסריט הקיטשי למשהו עמוק ואמין יותר היה עושה לה פלאים, ובכל זאת, סיימתי את הסדרה עם טעם טוב וטעם של עוד וכמובן שאני מעריכה בה לא רק את עצם העלאת הנושאים שהיא מציגה אלא גם את הדרך, הרבה כבוד והרבה תודה, כן ירבו!

 

[U t e n a S a m a]

הבהרה והתנצלות:

אני מתנצלת אם מישהו נפגע מתיאור דמותי על רוקה. כבר ציינתי שהדרך הנכונה היא להתייחס אליו כזכר, ואעשה זאת מעתה והלאה. שנה טובה לכולנו.