Last Exit To Springfield
אוקיי, עושה רושם שאין יותר מדי סימני חיים בפורום הזה (כנראה שהמעריצים האמיתיים רואים קלטות כל היום), אבל ננסה לחלוק את זה בכל זאת עם מי שבכל זאת פה ויש לו זיכרון טוב או אוסף קלטות ראוי. ראיתי עכשיו בוידאו פרק מהעונה הרביעית שנושא את השם שבכותרת. אף פעם לא ראיתי אותו מוזכר ע"י אף אחד ואני עצמי לא זכרתי אותו בתור פרק בולט, אבל אחרי הצפייה היום הגעתי למסקנה שמדובר באחד הפרקים הכי מרגשים שראיתי. הפרק הוא הפרק שבו ליסה נאלצת להרכיב גשר זוועתי במיוחד לאחר שמיסטר ברנז מבטל את ביטוח השיניים לעובדים במפעל הגרעיני, והומר מתמנה לראשות איגוד העובדים כדי להאבק בו. בניגוד לרוב הפרקים יש רק עלילה מרכזית אחת (לכאורה שתיים, המאבק של הומר והגשר של ליסה, אבל הן יותר מדי קשורות זו בזו כדי שיחשבו עלילות נפרדות), והכל זורם בצורה מושלמת. אני מניח שהיו פרקים עם יותר בדיחות (לא שכאן חסר), אבל בפרק הזה פשוט אין רגע משעמם או לא משעשע. הומר נאבק בנאיביות אופיינית עם מיסטר ברנז, (שבאופן נדיר מעריך אותו ברוב שלבי הפרק) במה שלדעתי מהווה את אחת ההופעות המוצלחות שלו אי פעם, ויש לא מעט רגעים בהם מתרכזים במחשבות של הומר, שהם תמיד בלתי נשכחים (למי שזוכר את הפרק נזכיר כדוגמא את הסצנה שבה ברנז מנסה לשחד את הומר והומר חושב שהוא מתחיל איתו, או את הניסיון לקשר בין ביטול ביטוח השיניים לעובדה שליסה זקוקה לגשר). הנגינה והשירה של ליסה עם השובתים מחוץ למפעל הגרעיני היתה פשוט מרגשת בעיני, והזכירה לי מה אני באמת אוהב בסימפסונס - קודם כל סיפור שאפשר להתחבר אליו, רק אח"כ בדיחות חזקות. כמובן שבלי שניהם העסק חסר טעם, אבל סדר העדיפויות ברור. מומלץ מאד לצפייה חוזרת או הורדה (למרות שלדעתי על המחשב זה לא אותו דבר).
אוקיי, עושה רושם שאין יותר מדי סימני חיים בפורום הזה (כנראה שהמעריצים האמיתיים רואים קלטות כל היום), אבל ננסה לחלוק את זה בכל זאת עם מי שבכל זאת פה ויש לו זיכרון טוב או אוסף קלטות ראוי. ראיתי עכשיו בוידאו פרק מהעונה הרביעית שנושא את השם שבכותרת. אף פעם לא ראיתי אותו מוזכר ע"י אף אחד ואני עצמי לא זכרתי אותו בתור פרק בולט, אבל אחרי הצפייה היום הגעתי למסקנה שמדובר באחד הפרקים הכי מרגשים שראיתי. הפרק הוא הפרק שבו ליסה נאלצת להרכיב גשר זוועתי במיוחד לאחר שמיסטר ברנז מבטל את ביטוח השיניים לעובדים במפעל הגרעיני, והומר מתמנה לראשות איגוד העובדים כדי להאבק בו. בניגוד לרוב הפרקים יש רק עלילה מרכזית אחת (לכאורה שתיים, המאבק של הומר והגשר של ליסה, אבל הן יותר מדי קשורות זו בזו כדי שיחשבו עלילות נפרדות), והכל זורם בצורה מושלמת. אני מניח שהיו פרקים עם יותר בדיחות (לא שכאן חסר), אבל בפרק הזה פשוט אין רגע משעמם או לא משעשע. הומר נאבק בנאיביות אופיינית עם מיסטר ברנז, (שבאופן נדיר מעריך אותו ברוב שלבי הפרק) במה שלדעתי מהווה את אחת ההופעות המוצלחות שלו אי פעם, ויש לא מעט רגעים בהם מתרכזים במחשבות של הומר, שהם תמיד בלתי נשכחים (למי שזוכר את הפרק נזכיר כדוגמא את הסצנה שבה ברנז מנסה לשחד את הומר והומר חושב שהוא מתחיל איתו, או את הניסיון לקשר בין ביטול ביטוח השיניים לעובדה שליסה זקוקה לגשר). הנגינה והשירה של ליסה עם השובתים מחוץ למפעל הגרעיני היתה פשוט מרגשת בעיני, והזכירה לי מה אני באמת אוהב בסימפסונס - קודם כל סיפור שאפשר להתחבר אליו, רק אח"כ בדיחות חזקות. כמובן שבלי שניהם העסק חסר טעם, אבל סדר העדיפויות ברור. מומלץ מאד לצפייה חוזרת או הורדה (למרות שלדעתי על המחשב זה לא אותו דבר).