Krakatoa - Togetherness
Cartoon Rock בארוקי, אוונט-פרוג, צ´יימבר רוק - כל אלה נסיונות בהם נתקלתי לתאר את הסגנון של קרקטואה, להקה אמריקאית מברוקלין, ניו יורק. זה לא מפליא שקשה לקטלג אותם. יש להם חותמת סגנון ייחודית. בשטפון האינסופי של להקות נאו-פרוג ורטרו-פרוג שצצות כמו פטריות אחרי הגשם מאז חזר הרוק המתקדם להיות פופולרי, קרקטואה הם משב רוח רענן. הם לא מתחרים בלהקות אחרות בשליטה טכנית בכלים וברמת מורכבות הלחנים, אבל בעוד להקות רוק מתקדם עכשוויות אחרות נשמעות רציניות עד אימה (תסלחו לי על הדימוי, אבל כאילו תקוע להם מקל בתחת), קרקטואה נשמעים משוחררים לגמרי, מחוייכים, נהנים. אחד המבקרים כתב (ואני מסכים) "האלבום נשמע כמו הקלטה חיה בטייק אחד, בלי ריבוי ערוצים, ואם לא, אז הם הצליחו לעבוד עלי". גרעין הלהקה מורכב מואל אופלייסקי (קלידים) וטד קסטרליין (גיטרות) שכתבו את השירים, ואלי לוין בתופים (הוא משלנו? ככה זה נשמע). בנוסף יש שלישיית כלי מיתר ונגנת כלי נשיפה. כולם מולטי-אינסטרומנטליסטים וכל אחד שם ניגן על עוד 5 כלים לפחות. הם הוציאו אלבום ראשון, שגם זכה לתשבוחות, ב-1999, וזה האלבום השני שלהם. השילוב של הרכב בארוקי עם Teen Spirit הוא לדעתי השילוב המנצח ששבה אותי באלבום הזה. שירים עם מבנה מוסיקלי של נאו-קלסיקל (כמו יוניברס זירו, למשל) אבל עם אנרגיות של סטודנטים חנונים-מופרעים בקולג´. מנהל הלייבל שהוציא אותם, Etherdrag, שהוא דווקא לא לייבל של רוק מתקדם, אומר שהם גרמו לו לאהוב רוק מתקדם. באתר של הלייבל יש שני קטעים לדגימה: Cuckoo, קטע אנרגטי חביב שמבוסס על שיר פולק אמריקאי עממי, ו-Bubbles and Gurgles. (בחירה לא מוצלחת, לטעמי - יש באלבום שירים הרבה יותר מרשימים) לסיכום - האלבום הזה אולי אינו אבן דרך מהסוג שכל חובב רוק מתקדם שמכבד את עצמו מוכרח שיהיה לו על המדף, אבל זה בהחלט אלבום שכייף לשמוע, ושמחזיר את האמונה ברוק המתקדם החדש.
Cartoon Rock בארוקי, אוונט-פרוג, צ´יימבר רוק - כל אלה נסיונות בהם נתקלתי לתאר את הסגנון של קרקטואה, להקה אמריקאית מברוקלין, ניו יורק. זה לא מפליא שקשה לקטלג אותם. יש להם חותמת סגנון ייחודית. בשטפון האינסופי של להקות נאו-פרוג ורטרו-פרוג שצצות כמו פטריות אחרי הגשם מאז חזר הרוק המתקדם להיות פופולרי, קרקטואה הם משב רוח רענן. הם לא מתחרים בלהקות אחרות בשליטה טכנית בכלים וברמת מורכבות הלחנים, אבל בעוד להקות רוק מתקדם עכשוויות אחרות נשמעות רציניות עד אימה (תסלחו לי על הדימוי, אבל כאילו תקוע להם מקל בתחת), קרקטואה נשמעים משוחררים לגמרי, מחוייכים, נהנים. אחד המבקרים כתב (ואני מסכים) "האלבום נשמע כמו הקלטה חיה בטייק אחד, בלי ריבוי ערוצים, ואם לא, אז הם הצליחו לעבוד עלי". גרעין הלהקה מורכב מואל אופלייסקי (קלידים) וטד קסטרליין (גיטרות) שכתבו את השירים, ואלי לוין בתופים (הוא משלנו? ככה זה נשמע). בנוסף יש שלישיית כלי מיתר ונגנת כלי נשיפה. כולם מולטי-אינסטרומנטליסטים וכל אחד שם ניגן על עוד 5 כלים לפחות. הם הוציאו אלבום ראשון, שגם זכה לתשבוחות, ב-1999, וזה האלבום השני שלהם. השילוב של הרכב בארוקי עם Teen Spirit הוא לדעתי השילוב המנצח ששבה אותי באלבום הזה. שירים עם מבנה מוסיקלי של נאו-קלסיקל (כמו יוניברס זירו, למשל) אבל עם אנרגיות של סטודנטים חנונים-מופרעים בקולג´. מנהל הלייבל שהוציא אותם, Etherdrag, שהוא דווקא לא לייבל של רוק מתקדם, אומר שהם גרמו לו לאהוב רוק מתקדם. באתר של הלייבל יש שני קטעים לדגימה: Cuckoo, קטע אנרגטי חביב שמבוסס על שיר פולק אמריקאי עממי, ו-Bubbles and Gurgles. (בחירה לא מוצלחת, לטעמי - יש באלבום שירים הרבה יותר מרשימים) לסיכום - האלבום הזה אולי אינו אבן דרך מהסוג שכל חובב רוק מתקדם שמכבד את עצמו מוכרח שיהיה לו על המדף, אבל זה בהחלט אלבום שכייף לשמוע, ושמחזיר את האמונה ברוק המתקדם החדש.