Kraftwerk מי הם בעצם?
חברי הלהקה הם: ראלף הוטר - חליל, פלוריאן שניידר - זמר, וולפגאנג פלור - כלי הקשה נוסדו 1970 בגרמניה. יוצרים דאנס אלקטרוני. יש אומרים הלהקה שממנה הכל התחיל. ההרכב הגרמני Kraftwerk, היה אחד מן ההרכבים שהשפיעו באופן המשמעותי ביותר על התפתחותם של ז'אנרים רבים במוסיקה הפופולרית של אירופה ושל אמריקה, החל ממוסיקת גל חדש, דרך אמביינט, מוסיקת-פופ, והיפ-הופ, וכלה בטכנו, ומוסיקה תעשייתית. עם עניין מיוחד בתרבות גרמנית אותנטית, ועם שימוש מהפכני בכלי נגינה קונבנציונליים, כמו-גם מומצאים, שינו קראפטוורק את פני המוסיקה האלקטרונית כבר בראשית שנות ה-70. פלוריאן שניידר ורלף הוטר נפגשו בסוף שנות ה-60 בשיעורי מוסיקה קלאסית בקונסרבטוריון של דיסלדורף. את השקפת עולמם המשותפת של השניים ניתן היה ללמוד מראיונות במדיה ואף מהמוסיקה עצמה. לפיה, גרמניה סבלה מקיפאון, ואף חמור מכך, מרגרסיה תרבותית משנות ה-30 ועד ה-60. לפי שניידר והוטר, היה צורך לשחזר את התרבות והאמנות הגרמניות מן התקופה שקדמה להתמוטטות הכלכלית של רפובליקת ויימאר, עליית הנאציזם שבאה בעקבותיה וההשפעה התרבותית הגורפת של התרבות האמריקאית שלאחר מלחמת-העולם השנייה. הדרך לעשות זאת, הם סברו, היא באמצעות הכנסת מרכיבים "גרמניים-אותנטיים" ליצירה, מרכיבים שנחשבו למודרניים טרם זמנם. אלה כוללים, למשל, את זרם הדאדא, תנועת הבאוהאוס, והאמנות הקולנועית של יוצרים כגון פריץ לאנג. שניידר והוטר החליטו במודע לאמץ את המרכיבים האלה, ולהתאים אותם לרוח הזמן, לעולם העובר תהליך של מודרניזציה בקצב מהיר, על-ידי שימוש באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותם. בפיתחן של שנות ה-70, ניתן היה להצביע על פריחה יחסית במוסיקה הגרמנית המקורית, עם להקות כמו טנג'רין דרים, Can,ויוצרים בעלי שיעור-קומה כקרל-היינץ שטוקהאוזן, אחד מחלוצי המוסיקה האלקטרונית שהשפיע רבות על קראפטוורק. בתחילת דרכם הקימו שניידר והוטר, יחד עם שלושה נגנים נוספים, את ההרכב אורגאניזאסיון (ארגון), שחבריו ניגנו בכלים קונבנציונליים, והקליטו בשנת 1970 את האלבום Tone Float. עוד באותה שנה, לאחר התפרקות אורגאניזאסיון, חברו שניידר והוטר לצמד קראפטוורק (Kraftwerk). בשנה שלאחר מכן יצא אלבומם Kraftwerk I, שהוקלט באולפן הביתי של ההרכב, אולפן אשר ברבות הימים יקרא בשם "קלינג-קלאנג". Kraftwerk I צפן בחובו את האלמנטים הקצביים-אלקטרוניים שהפכו לסמל המסחרי של ההרכב, והאלבום זכה להצלחה מסחרית מסוימת בגרמניה עצמה. בעקבות הצלחה זו אף ערכו קראפטוורק מספר הופעות-חיות, אולם לכדי גיבוש של ממש הגיעו שניידר והוטר רק באלבום Kraftwerk II, שיצא בשנת 1972, ובו החליפו את המתופף האנושי במכונת-תופים. בקיץ של שנת 1973 קיימו הופעה שזכתה לקהל רב, ואף לסיקור טלוויזיוני, במסגרת "פסטיבל מוסיקה גרמנית" שנערך בצרפת. באלבום Ralf and Florian, שיצא בנובמבר של אותה שנה, המשיכו קראפטוורק בחיפוש-הדרך המוסיקלית שלהם, חיפוש שכלל גם ניסויים בכלים מוסיקליים פרי-פיתוחם. הקטע המוסיקלי הראשון באלבום, “Autobahn”, יצא בשנת 1974 בגירסה מקוצרת וזכה להצלחה מסחרית רבה בארצות-הברית ובאירופה. באלבום זה הגיעה לבשלות היכולת של קראפטוורק לבנות הרמוניות קונבנציונאליות על גבי שלד המורכב מקצב מנוכר של סינתיסייזרים מסוג מוג (Moog). “Autobahn” הביא לראשונה את הצליל הייחודי של ההרכב למודעות ציבורית בקנה מידה נרחב. האלבומים הבאים של שניידר והוטר היו אלבומי-קונספט במהותם. בשנת 1975 הוקלט אלבום שעסק ברדיו ונקרא בשם Radio-activity. הוא הופק על-ידי קארל שולטה, והשתתפף בו נגן כלי-הקשה בשם קארל בארטוס. האלבום הבא, משנת 1977, עסק בחוויית הנסיעה ברכבת Trans-Europe Express. ב- The Man Machine, אלבומם של קראפטוורק מן השנה שאחרי כן, עסקו מילות השירים ברובוטים וברובוטיזציה של העולם המתפתח. באלבום זה עברו קולותיהם של חברי ההרכב תהליך של סינון דרך אמצעים טכניים, בין השאר על-ידי שימוש בווקודר (Vocoder). לצורך יצירת הרושם הקר והלא-אנושי אף השתמשו קראפטוורק בתלבושות-רובוטים בהופעות ובקליפים. שני האלבומים האחרונים השפיעו מאוד על אמנים כמו דייויד בואי וגארי ניומן. האמן אפריקה במבאטה אף השתמש בנעימת השיר “Trans-Europe Express”, בקלאסיקת ההיפ-הופ שלו “Planet Rock”. בשנת 1981 הוציאו קראפטוורק את אלבומם הבא, Computer World, שהכיל את הלהיט "Computer Love”, ובו עסקו בעולם העובר תהליך של אוטומטיזציה מואצת. השיר בצידו השני של הסינגל נקרא "The Model”, והוא השיר המפורסם ביותר של הלהקה, שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. רק בשנת 1985 הוציאו קראפטוורק אלבום נוסף, Electric Cafe. בשנת 1991 יצא אוסף המיקסים The Mix, שזכה להצלחה בקרב קונים ומבקרים כאחד. במהלך שנות ה-90 הופיעו קראפטוורק במסגרת פסטיבלי-מוסיקה שונים ברחבי אירופה. בשנת 1999 הם הקליטו ג'ינגל עבור מארגני מרוץ האופניים ה"טור-דה-פראנס", ומקסי-סינגל נוסף, “Expo 2000” , יצא באותה שנה בעקבות ג'ינגל-פרסומת שהקליטו עבור התערוכה הבינלאומית הנושאת אותו שם. אלבומים/סינגלים: Techno Pop EMI Records 1983 Computer World Warner Bros. 1981 Computer Welt EMI Records 1981 The Man-Machine Capitol Records 1978 Die Mensch Machine EMI Records 1978 The Man Machine Capitol Records 1978 Trans-Europa Express EMI Records 1977 Radio-Aktivitat EMI Records 1975 Radio-Activity Capitol Records 1975 Autobahn Philips 1974 Ralf And Florian Warner Bros. 1973 Kraftwerk II Philips 1972 Kraftwerk I Philips 1971 Expo 2000 EMI Records 2000 The Best Of Kraftwerk EMI Records 1999 Concert Classics Import 1998 The Capitol Years Cleopatra 1994 The Model: The Best Of Kraftwerk Import 1994 The Mix Elektra Records 1991 Electric Cafe Elektra Records 1986 Elctrokinetik Vertigo 1981 Robots Capitol Records 1979 Doppelalbum Philips 1976 Pop Lions Vertigo 1976 Exceller 8 Vertigo 1975 Highrail תודה ליניב קוריס.
חברי הלהקה הם: ראלף הוטר - חליל, פלוריאן שניידר - זמר, וולפגאנג פלור - כלי הקשה נוסדו 1970 בגרמניה. יוצרים דאנס אלקטרוני. יש אומרים הלהקה שממנה הכל התחיל. ההרכב הגרמני Kraftwerk, היה אחד מן ההרכבים שהשפיעו באופן המשמעותי ביותר על התפתחותם של ז'אנרים רבים במוסיקה הפופולרית של אירופה ושל אמריקה, החל ממוסיקת גל חדש, דרך אמביינט, מוסיקת-פופ, והיפ-הופ, וכלה בטכנו, ומוסיקה תעשייתית. עם עניין מיוחד בתרבות גרמנית אותנטית, ועם שימוש מהפכני בכלי נגינה קונבנציונליים, כמו-גם מומצאים, שינו קראפטוורק את פני המוסיקה האלקטרונית כבר בראשית שנות ה-70. פלוריאן שניידר ורלף הוטר נפגשו בסוף שנות ה-60 בשיעורי מוסיקה קלאסית בקונסרבטוריון של דיסלדורף. את השקפת עולמם המשותפת של השניים ניתן היה ללמוד מראיונות במדיה ואף מהמוסיקה עצמה. לפיה, גרמניה סבלה מקיפאון, ואף חמור מכך, מרגרסיה תרבותית משנות ה-30 ועד ה-60. לפי שניידר והוטר, היה צורך לשחזר את התרבות והאמנות הגרמניות מן התקופה שקדמה להתמוטטות הכלכלית של רפובליקת ויימאר, עליית הנאציזם שבאה בעקבותיה וההשפעה התרבותית הגורפת של התרבות האמריקאית שלאחר מלחמת-העולם השנייה. הדרך לעשות זאת, הם סברו, היא באמצעות הכנסת מרכיבים "גרמניים-אותנטיים" ליצירה, מרכיבים שנחשבו למודרניים טרם זמנם. אלה כוללים, למשל, את זרם הדאדא, תנועת הבאוהאוס, והאמנות הקולנועית של יוצרים כגון פריץ לאנג. שניידר והוטר החליטו במודע לאמץ את המרכיבים האלה, ולהתאים אותם לרוח הזמן, לעולם העובר תהליך של מודרניזציה בקצב מהיר, על-ידי שימוש באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותם. בפיתחן של שנות ה-70, ניתן היה להצביע על פריחה יחסית במוסיקה הגרמנית המקורית, עם להקות כמו טנג'רין דרים, Can,ויוצרים בעלי שיעור-קומה כקרל-היינץ שטוקהאוזן, אחד מחלוצי המוסיקה האלקטרונית שהשפיע רבות על קראפטוורק. בתחילת דרכם הקימו שניידר והוטר, יחד עם שלושה נגנים נוספים, את ההרכב אורגאניזאסיון (ארגון), שחבריו ניגנו בכלים קונבנציונליים, והקליטו בשנת 1970 את האלבום Tone Float. עוד באותה שנה, לאחר התפרקות אורגאניזאסיון, חברו שניידר והוטר לצמד קראפטוורק (Kraftwerk). בשנה שלאחר מכן יצא אלבומם Kraftwerk I, שהוקלט באולפן הביתי של ההרכב, אולפן אשר ברבות הימים יקרא בשם "קלינג-קלאנג". Kraftwerk I צפן בחובו את האלמנטים הקצביים-אלקטרוניים שהפכו לסמל המסחרי של ההרכב, והאלבום זכה להצלחה מסחרית מסוימת בגרמניה עצמה. בעקבות הצלחה זו אף ערכו קראפטוורק מספר הופעות-חיות, אולם לכדי גיבוש של ממש הגיעו שניידר והוטר רק באלבום Kraftwerk II, שיצא בשנת 1972, ובו החליפו את המתופף האנושי במכונת-תופים. בקיץ של שנת 1973 קיימו הופעה שזכתה לקהל רב, ואף לסיקור טלוויזיוני, במסגרת "פסטיבל מוסיקה גרמנית" שנערך בצרפת. באלבום Ralf and Florian, שיצא בנובמבר של אותה שנה, המשיכו קראפטוורק בחיפוש-הדרך המוסיקלית שלהם, חיפוש שכלל גם ניסויים בכלים מוסיקליים פרי-פיתוחם. הקטע המוסיקלי הראשון באלבום, “Autobahn”, יצא בשנת 1974 בגירסה מקוצרת וזכה להצלחה מסחרית רבה בארצות-הברית ובאירופה. באלבום זה הגיעה לבשלות היכולת של קראפטוורק לבנות הרמוניות קונבנציונאליות על גבי שלד המורכב מקצב מנוכר של סינתיסייזרים מסוג מוג (Moog). “Autobahn” הביא לראשונה את הצליל הייחודי של ההרכב למודעות ציבורית בקנה מידה נרחב. האלבומים הבאים של שניידר והוטר היו אלבומי-קונספט במהותם. בשנת 1975 הוקלט אלבום שעסק ברדיו ונקרא בשם Radio-activity. הוא הופק על-ידי קארל שולטה, והשתתפף בו נגן כלי-הקשה בשם קארל בארטוס. האלבום הבא, משנת 1977, עסק בחוויית הנסיעה ברכבת Trans-Europe Express. ב- The Man Machine, אלבומם של קראפטוורק מן השנה שאחרי כן, עסקו מילות השירים ברובוטים וברובוטיזציה של העולם המתפתח. באלבום זה עברו קולותיהם של חברי ההרכב תהליך של סינון דרך אמצעים טכניים, בין השאר על-ידי שימוש בווקודר (Vocoder). לצורך יצירת הרושם הקר והלא-אנושי אף השתמשו קראפטוורק בתלבושות-רובוטים בהופעות ובקליפים. שני האלבומים האחרונים השפיעו מאוד על אמנים כמו דייויד בואי וגארי ניומן. האמן אפריקה במבאטה אף השתמש בנעימת השיר “Trans-Europe Express”, בקלאסיקת ההיפ-הופ שלו “Planet Rock”. בשנת 1981 הוציאו קראפטוורק את אלבומם הבא, Computer World, שהכיל את הלהיט "Computer Love”, ובו עסקו בעולם העובר תהליך של אוטומטיזציה מואצת. השיר בצידו השני של הסינגל נקרא "The Model”, והוא השיר המפורסם ביותר של הלהקה, שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. רק בשנת 1985 הוציאו קראפטוורק אלבום נוסף, Electric Cafe. בשנת 1991 יצא אוסף המיקסים The Mix, שזכה להצלחה בקרב קונים ומבקרים כאחד. במהלך שנות ה-90 הופיעו קראפטוורק במסגרת פסטיבלי-מוסיקה שונים ברחבי אירופה. בשנת 1999 הם הקליטו ג'ינגל עבור מארגני מרוץ האופניים ה"טור-דה-פראנס", ומקסי-סינגל נוסף, “Expo 2000” , יצא באותה שנה בעקבות ג'ינגל-פרסומת שהקליטו עבור התערוכה הבינלאומית הנושאת אותו שם. אלבומים/סינגלים: Techno Pop EMI Records 1983 Computer World Warner Bros. 1981 Computer Welt EMI Records 1981 The Man-Machine Capitol Records 1978 Die Mensch Machine EMI Records 1978 The Man Machine Capitol Records 1978 Trans-Europa Express EMI Records 1977 Radio-Aktivitat EMI Records 1975 Radio-Activity Capitol Records 1975 Autobahn Philips 1974 Ralf And Florian Warner Bros. 1973 Kraftwerk II Philips 1972 Kraftwerk I Philips 1971 Expo 2000 EMI Records 2000 The Best Of Kraftwerk EMI Records 1999 Concert Classics Import 1998 The Capitol Years Cleopatra 1994 The Model: The Best Of Kraftwerk Import 1994 The Mix Elektra Records 1991 Electric Cafe Elektra Records 1986 Elctrokinetik Vertigo 1981 Robots Capitol Records 1979 Doppelalbum Philips 1976 Pop Lions Vertigo 1976 Exceller 8 Vertigo 1975 Highrail תודה ליניב קוריס.