kekkon shinai פרק 3
- פותח הנושא mishel s
- פורסם בתאריך
לפחות את זה זכרת!! 
זה לא מסובך.
במערב, אמן יכול לשבת בדירת סטודיו במנהטן ולצייר ציורים עד שתצא נשמתו. לאף אחד לא אכפת מזה ואף אחד לא צריך את הציורים המעפנים שלו, אבל הוא ימשיך לצייר. למה? כי הוא עושה את זה עבור עצמו, יש לו צורך בהתבטאות עצמית.
ביפן, לפי מה שאנו מגלים...
אם אף אחד לא צריך את הציורים שלך, אתה פשוט לא מצייר.
הרצון שלך לצייר לא בא פה בחשבון.
אם אתה רוצה לצייר אבל אתה לא מצייר משהו מספיק טוב שאנשים ירצו, אז אין ערך/טעם במה שאתה עושה, אין צורך בזה ולכן אתה מרגיש חסר תועלת, חסר פואנטה... ואתה פשוט לא עושה את זה.
זה לא מסובך.
במערב, אמן יכול לשבת בדירת סטודיו במנהטן ולצייר ציורים עד שתצא נשמתו. לאף אחד לא אכפת מזה ואף אחד לא צריך את הציורים המעפנים שלו, אבל הוא ימשיך לצייר. למה? כי הוא עושה את זה עבור עצמו, יש לו צורך בהתבטאות עצמית.
ביפן, לפי מה שאנו מגלים...
אם אף אחד לא צריך את הציורים שלך, אתה פשוט לא מצייר.
הרצון שלך לצייר לא בא פה בחשבון.
אם אתה רוצה לצייר אבל אתה לא מצייר משהו מספיק טוב שאנשים ירצו, אז אין ערך/טעם במה שאתה עושה, אין צורך בזה ולכן אתה מרגיש חסר תועלת, חסר פואנטה... ואתה פשוט לא עושה את זה.
כיום אולי יש כאלה.
הטענה היא שהנטיה התרבותית היפנית היא לכיוון של אמנות שימושית.
זה כמו להגיד, נניח, שבישראל אנשים לא חוגגים את חג המולד. ברור שיש כאלה שכן - הערבים הנוצרים, וכן אנשים עם זיקה יהודית חלשה שהגיעו לישראל ממדינות שבהן החג הזה קיים. אבל בגדול - חג המולד איננו חלק מהתרבות הישראלית.
הטענה היא שהנטיה התרבותית היפנית היא לכיוון של אמנות שימושית.
זה כמו להגיד, נניח, שבישראל אנשים לא חוגגים את חג המולד. ברור שיש כאלה שכן - הערבים הנוצרים, וכן אנשים עם זיקה יהודית חלשה שהגיעו לישראל ממדינות שבהן החג הזה קיים. אבל בגדול - חג המולד איננו חלק מהתרבות הישראלית.
קשה לדעת בדיוק מה הסיבה שהם נכתבו.
יכול להיות שהם יוצאים מהכלל. אבל יכול להיות שהן כתבו את הסיפורים האלה כחלק מהתפקיד הקישוטי שלהן עצמן (כמו שפעם במערב נשים ממעמד גבוה היו לומדות פסנתר וציור וכל מיני דברים כאלה, כי אלה היו גורמים מושכי-גברים). יכול להיות שזה היה סוג של אימון בקליגרפיה. לך תדע.
יכול להיות שהם יוצאים מהכלל. אבל יכול להיות שהן כתבו את הסיפורים האלה כחלק מהתפקיד הקישוטי שלהן עצמן (כמו שפעם במערב נשים ממעמד גבוה היו לומדות פסנתר וציור וכל מיני דברים כאלה, כי אלה היו גורמים מושכי-גברים). יכול להיות שזה היה סוג של אימון בקליגרפיה. לך תדע.
נתת לי נקודה חדשה לחשוב עליה,
אולי בגלל שאני לא כל כך מקשיבה ליפנית (נו, זה קשה גם לעקוב אחרי השפה וגם אחרי התרגום...), אבל הקטע הזה של הזדקקות הוא מעניין מאוד.
תכלס אני יכולה להבין את ז. להרגיש שאף אחד לא צריך אותך זה כמו להודות בזה שאתה מיותר בעולם במובן כלשהו? כלומר, אם אף אחד לא צריך אותי אף פעם - בשביל מה אני כאן? וזה לא בהכרח צריך בדברים הממש גדולים, זה גם יכול להיות בדברים הקטנים, אני מניחה.
דווקא הקטע של הלאב-הוטל היה לי לגמרי הגיוני.
היא לא יכולה ללכת לבית שלה (כי הארוקו, זה לא באמת הבית שלה או לחילופין, הבית של ההורים שלה שמלא עד אפס מקום וגם ככה בעייתי כי הם מכירים את קיוסקה, אני מניחה ואי נעימויות) ואצלו בבית זה גם לא אפשרי - כי אשתו שם!
אז מלון הוא ללא ספק האופציה הכי סבירה. לפחות זה היה מלון מכובד ולא איזה חור מטונף ודוחה.
דווקא הקטע של המרצה נשמע לי הגיוני. אם זה אן במרחק הליכה לא גדול מהאוניברסיטה (הרי הבחורה עובדת שם בחצי משרה) אז הגיוני שהמרצה יגיע לשם. והפעם השנייה מרגישה לי כאילו זה כבר היה בכוונה, כי הוא מצא שם משהו שמצא חן בעיניו
גם אני, כמוך, הייתי מנסה להימנע עד כמה שאפשר מלפגוש אנשים מהחברה הקודמת שלי אחרי העברה שכזו - אבל אני כן יכולה להבין שהיא רוצה לראות את הגן. תכלס, זו יצירה שלה, בין אם היא לקחה חלק בהקמה בפועל או לא. ומכיוון שהעבודה שלה היא כל מה שיש לה והיא זו שמסבה לה גאווה ואושר, זה היה לי מוזר אילו היא לא היתה הולכת לראות אותו.
אגב, דווקא הקטע של המעטפות - זה ככה גם במציאות, מסתבר.
המורה שלי ליפנית ז"ל היה כותב לי מכתבים או מביא לי מתנות (כזה חמוד, היה מביא לי כסף ביינים, כאילו הייתי הנכדה שלו) במעטפה כזו בדיוק, והיה כותב את שמי לאורך אם כתה ביפנית
אולי בגלל שאני לא כל כך מקשיבה ליפנית (נו, זה קשה גם לעקוב אחרי השפה וגם אחרי התרגום...), אבל הקטע הזה של הזדקקות הוא מעניין מאוד.
תכלס אני יכולה להבין את ז. להרגיש שאף אחד לא צריך אותך זה כמו להודות בזה שאתה מיותר בעולם במובן כלשהו? כלומר, אם אף אחד לא צריך אותי אף פעם - בשביל מה אני כאן? וזה לא בהכרח צריך בדברים הממש גדולים, זה גם יכול להיות בדברים הקטנים, אני מניחה.
דווקא הקטע של הלאב-הוטל היה לי לגמרי הגיוני.
היא לא יכולה ללכת לבית שלה (כי הארוקו, זה לא באמת הבית שלה או לחילופין, הבית של ההורים שלה שמלא עד אפס מקום וגם ככה בעייתי כי הם מכירים את קיוסקה, אני מניחה ואי נעימויות) ואצלו בבית זה גם לא אפשרי - כי אשתו שם!
אז מלון הוא ללא ספק האופציה הכי סבירה. לפחות זה היה מלון מכובד ולא איזה חור מטונף ודוחה.
דווקא הקטע של המרצה נשמע לי הגיוני. אם זה אן במרחק הליכה לא גדול מהאוניברסיטה (הרי הבחורה עובדת שם בחצי משרה) אז הגיוני שהמרצה יגיע לשם. והפעם השנייה מרגישה לי כאילו זה כבר היה בכוונה, כי הוא מצא שם משהו שמצא חן בעיניו
גם אני, כמוך, הייתי מנסה להימנע עד כמה שאפשר מלפגוש אנשים מהחברה הקודמת שלי אחרי העברה שכזו - אבל אני כן יכולה להבין שהיא רוצה לראות את הגן. תכלס, זו יצירה שלה, בין אם היא לקחה חלק בהקמה בפועל או לא. ומכיוון שהעבודה שלה היא כל מה שיש לה והיא זו שמסבה לה גאווה ואושר, זה היה לי מוזר אילו היא לא היתה הולכת לראות אותו.
אגב, דווקא הקטע של המעטפות - זה ככה גם במציאות, מסתבר.
המורה שלי ליפנית ז"ל היה כותב לי מכתבים או מביא לי מתנות (כזה חמוד, היה מביא לי כסף ביינים, כאילו הייתי הנכדה שלו) במעטפה כזו בדיוק, והיה כותב את שמי לאורך אם כתה ביפנית
לא מסכים לקטע של הצורך
כאילו, ברור שזה ככה שם, אבל נראה שאת מסכימה עם זה.
אני חושב שמי שצריך שיצטרכו אותו בסופו של דבר מקים משפחה וגורם לילדים להצטרך אותו וכו עד שהם גדלים ואז צריכים אותו בשביל לטפל בנכדים וכו וכו.
מי שיכול לחיות עם זה שהיחיד שצריך אותו זה הוא עצמו, כנראה יכול להשאר רווק לכל חייו ועל הצד השני, גם להרוויח מחופש לעשות מה שבא לו כל הזמן למשך כל החיים, כי הצד השלישי של זה שצריכים אותך זה שאנשים לוקחים לך זמן ומשאבים וכסף וכו וכו, משאבים שבאים על חשבונך, אבל אם אתה גם ככה מרגיש שבלי שצריכים אותך אתה מיותר ולמה אתה פה ומה תעשה? אז סבבה, לשני סוגי האנשים יש את דרך החיים שלהם.
כאילו, ברור שזה ככה שם, אבל נראה שאת מסכימה עם זה.
אני חושב שמי שצריך שיצטרכו אותו בסופו של דבר מקים משפחה וגורם לילדים להצטרך אותו וכו עד שהם גדלים ואז צריכים אותו בשביל לטפל בנכדים וכו וכו.
מי שיכול לחיות עם זה שהיחיד שצריך אותו זה הוא עצמו, כנראה יכול להשאר רווק לכל חייו ועל הצד השני, גם להרוויח מחופש לעשות מה שבא לו כל הזמן למשך כל החיים, כי הצד השלישי של זה שצריכים אותך זה שאנשים לוקחים לך זמן ומשאבים וכסף וכו וכו, משאבים שבאים על חשבונך, אבל אם אתה גם ככה מרגיש שבלי שצריכים אותך אתה מיותר ולמה אתה פה ומה תעשה? אז סבבה, לשני סוגי האנשים יש את דרך החיים שלהם.
למה שאשתו תהיה בבית אם הם נפרדו?
בכל אופן, בהתחשב ברמת הפרטיות בבית יפני, יש מצב שגם זוג נשוי היה הולך ללאב-הוטל. אם כי תמיד קיימת האופציה הממונעת, כמו סטודנטים (ראיתי את זה פעם באנימה, אז אני מניחה שזה מקובל גם ביפן).
מובן לי לגמרי שהיא רוצה לראות את הגן. אבל אני במקומה הייתי חומקת לגן הזה אחרי שכל העובדים הולכים... תכל'ס, זה גן, אף אחד לא מכניס אותו לכספת בסוף היום.
מעניין שנקודת הראות שלך בעניין ה"צורך" דומה לזו היפנית. הרי במערב זה שצריכים אותך זה לא בהכרח משהו חיובי. אומרים "ריחיים על צווארי" וכל מיני דברים כאלה. אני לא אוהבת שאנשים תלויים בי. גם מבחינת בן-זוג, אני חושבת שהאידאל במערב הוא פחות מישהו שצריך אותך, ויותר מישהו שרוצה אותך. אם לצטט את יונה וולך:
כי איתך זה רק בגלל שאני אוהבת
כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה
כי איתך זה לא בגלל שאני חייבת
כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה.
בכל אופן, בהתחשב ברמת הפרטיות בבית יפני, יש מצב שגם זוג נשוי היה הולך ללאב-הוטל. אם כי תמיד קיימת האופציה הממונעת, כמו סטודנטים (ראיתי את זה פעם באנימה, אז אני מניחה שזה מקובל גם ביפן).
מובן לי לגמרי שהיא רוצה לראות את הגן. אבל אני במקומה הייתי חומקת לגן הזה אחרי שכל העובדים הולכים... תכל'ס, זה גן, אף אחד לא מכניס אותו לכספת בסוף היום.
מעניין שנקודת הראות שלך בעניין ה"צורך" דומה לזו היפנית. הרי במערב זה שצריכים אותך זה לא בהכרח משהו חיובי. אומרים "ריחיים על צווארי" וכל מיני דברים כאלה. אני לא אוהבת שאנשים תלויים בי. גם מבחינת בן-זוג, אני חושבת שהאידאל במערב הוא פחות מישהו שצריך אותך, ויותר מישהו שרוצה אותך. אם לצטט את יונה וולך:
כי איתך זה רק בגלל שאני אוהבת
כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה
כי איתך זה לא בגלל שאני חייבת
כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.