justin hayward - classic blue
ב 1994 מוציא סולן המודי בלוז אלבום שנשמע כמו נסיון לדריסת רגל באולמות המצועצעים של לאס וגאס.כבר הפן המטורף שדפק על הקרקפת בצילום שעל עטיפת האלבום גורם לפרפורים עזים עוד לפני שעולה הדיסק על המערכת. א'מה,אני מקשיב לאלבום בשניות אלו ממש אחרי שנים שנשכח מליבי,ופתאום אני חש שחיוך של שביעות רצון נמתח בין אזניי. משהו כמובן השתנה לרעה בטעמי המוסיקלי בעשר השנים האחרונות,ופתאום פרוייקט הקאברים הסכריני להחריד הזה נשמע לי כל כך כיף ומתחלק בקלות. מייק באט המעבד הנודע לקח את התזמורת הפילהרמונית של לונדון,עיבד במקצועיות נפלאה אוסף נהדר של שירים מוכרים יותר ומוכרים....רק טיפה פחות,והגיש אותם במגש של כסף להייוארד שהיה צריך בסך הכל להוסיף את קולו היחיד והמיוחד במינו. קשה לבוא אליו בטענות כשזה בא ממנו כל כך טבעי,גם המודי בלוז בסה"כ מכרו צנצנות דבש בפוזה קצת מתחכמת . באלבום אפשר למצוא את פארק מקארתור הנהדר של ריצ'ארד האריס {מישהו שמע את הבגרז אופרה עושים את זה ?},בלקבירד של החפושיות, וינסנט של דון מקלין,ברייט אייז של גרפינקל,בהיר יותר מחוורון של פרוקול הארום,סקרברו פייר,איש העולם של פיטר גרין,סתיו נצחי של היווארד ממלחמת העולמות ומדרגות של זפלין. נשמע נורא? אולי, אבל גם כשאנני הסלאם עשתה משהו עוד יותר נורא מזה עם יצירות קלאסיות לא רצתי להקיא. אלבום שצריך בשבילו את הרגע המתאים ,ואפשר בהחלט לאכול לפני.
ב 1994 מוציא סולן המודי בלוז אלבום שנשמע כמו נסיון לדריסת רגל באולמות המצועצעים של לאס וגאס.כבר הפן המטורף שדפק על הקרקפת בצילום שעל עטיפת האלבום גורם לפרפורים עזים עוד לפני שעולה הדיסק על המערכת. א'מה,אני מקשיב לאלבום בשניות אלו ממש אחרי שנים שנשכח מליבי,ופתאום אני חש שחיוך של שביעות רצון נמתח בין אזניי. משהו כמובן השתנה לרעה בטעמי המוסיקלי בעשר השנים האחרונות,ופתאום פרוייקט הקאברים הסכריני להחריד הזה נשמע לי כל כך כיף ומתחלק בקלות. מייק באט המעבד הנודע לקח את התזמורת הפילהרמונית של לונדון,עיבד במקצועיות נפלאה אוסף נהדר של שירים מוכרים יותר ומוכרים....רק טיפה פחות,והגיש אותם במגש של כסף להייוארד שהיה צריך בסך הכל להוסיף את קולו היחיד והמיוחד במינו. קשה לבוא אליו בטענות כשזה בא ממנו כל כך טבעי,גם המודי בלוז בסה"כ מכרו צנצנות דבש בפוזה קצת מתחכמת . באלבום אפשר למצוא את פארק מקארתור הנהדר של ריצ'ארד האריס {מישהו שמע את הבגרז אופרה עושים את זה ?},בלקבירד של החפושיות, וינסנט של דון מקלין,ברייט אייז של גרפינקל,בהיר יותר מחוורון של פרוקול הארום,סקרברו פייר,איש העולם של פיטר גרין,סתיו נצחי של היווארד ממלחמת העולמות ומדרגות של זפלין. נשמע נורא? אולי, אבל גם כשאנני הסלאם עשתה משהו עוד יותר נורא מזה עם יצירות קלאסיות לא רצתי להקיא. אלבום שצריך בשבילו את הרגע המתאים ,ואפשר בהחלט לאכול לפני.
