פאנתי חסיד
New member
Jurassic 5 - Feedback
כתבתי את הביקורת הזאת לאתר של הליקון היפ הופ, אבל הם עוברים עכשיו כמה שינויים, אז אפרסם את זה כאן. איפשהו בשלהי 1998 ראיתי קליפ מאוד לא אופייני בטלוויזיה: בין כל הפאף דאדי-ים והפוג'יז-ים עם הקליפים עתירי המיליונים שלהם פתאום נתקע אוטו גלידה באמצע מגרש משחקים מלא בילדים, מתוכו בקעו 6 מבוגרים שעשו ראפ מגניב על לופ של פסנתר Fאנקי, התאהבתי. לחבורה קראו Jurassic 5 (בואו נקרא להם J5 מעכשיו, טוב?) ולשיר קראו "Concrete Schoolyard" . מאז דאגתי לבדוק את כל מה שהם מוציאים. גיליתי ארבעה ראפרים שעושים ראפ קצבי, מאוד מלודי (היות והם שרים בהרמוניה כמעט את כל הפזמונים) ומאוד מהוקצע מחבר'ה שלא קשה לראות שהחיים שלהם הם היפ הופ, הם לא פה בשביל הכסף והתהילה, הם עושים את המוסיקה כי הם פשוט אוהבים ומעריצים אותה. יחד עם חברים בהרכבים כמו Dilated Peoples וה Black Eyed Peas (כן! הם!) הם עמדו בראש המחתרת המוסיקלית המשובחת של ההיפ הופ בקליפורניה. תריצו קדימה ל-2006 והלהקה צומצמה למספר ההולם של 5 חברים כי הדי ג'יי Cut Chemist החליט שבא לו להתמקד בקריירה סוליקו, החברים ב Black Eyed Peasהפכו למגה-סטארים שלא מחזירים טלפונים ורק J5 שלנו - אחרי EP אחד ושני אלבומים - עדיין לא מוכרים את הכמויות שהם אמורים למכור (למרות שהם מקבלים כבוד רב מכל מי שבאמת יודע מה קורה...). אז הפעם הם הלכו על בטוח והביאו את ה Dave Matthews Bandלסינגל הראשון הקיצי והמצוין "Work It Out" (והנה הקליפ המאוד משעשע שלו שעושה צחוק מג'ורג' בוש, שעושה צחוק מהעם שלו). הם הביאו גם את המפיק החם של הרגע – Scott Storch – כדי שיפיק להם את הלהיט בפוטנציה ""Brown Girl, התוצאה היא כמו רוב ההפקות של הבחור – צפויה להחריד. רמת הראפ של החבורה הזאת יכולה להציל כל שיר מנפילה, כל הראפרים ובמיוחד Chali 2na הג'אמוס עם הקול העמוק מים המלח (תדמיינו מה היה קורה אם בארי ווייט היה מתחיל לראפרפ...) הם מקצוענים אמיתיים והכימיה ביניהם היא לא פחות ממושלמת. הדי ג'יי הנותר בהרכב Nu-Mark מחזיק על הגב את רוב מלאכת ההפקה וכמו תמיד הוא מספק ביטים עם הרבה זיקה לימי הזהב של ההיפ הופ – שנות ה-80. כאן טמונה הבעיה של האלבום, צריך להיות עיוור כדי לא לשים לב שJ5 מאוד אוהבים את האולד-סקול, ובתור חבר'ה עם יכולת ראפ כל כך גבוהה חבל שהם תקועים קצת יותר מדי בעבר במקום לקחת עניינים קדימה. השיר Radio הוא דוגמא מושלמת – בעוד החבר'ה מדברים על הצורה שבה הם התחברו להיפ הופ בהתחלה, הביט נשמע יותר מדי כמו הלהיט של The Game ו 50 Cent משנה שעברה "How We Do" (שבעצמו היה שיר מחווה לאולד-סקול), למרות הכל השיר חמוד ביותר. "Red Hot" דופק בראש כמו שיר טוב של NWA ול " Turn It Out" יש צליל עתידני ממכר אבל "Baby Please" הוא הקטע הכי נועז באלבום, החבר'ה מאמצים את הצליל הקופצני של הדרום החם עם חצוצרות נוסח Outkast וראפ בקצב כפול. התוצאה מקסימה, אלו שירים כאלו שמראים איך ראפר באמת טוב יודע להתאים את עצמו לכל מסגרת וJ5 עומדים במשימה כמו גדולים. כמו בכל האלבומים שלהם, הם חותמים בקטע אינסטרומנטלי והפעם זהו Canto De Ossanha המעולה בניחוח הלטיני. אבל השיא האמיתי נמצא דווקא בהתחלה – "Gotta Understand" הוא מלאכת סימפול למופת וברגע ששומעים את הקול המלאכי של Curtis Mayfield נכנס פנימה – אי אפשר שלא להתאהב. שורות מגניבות כמו מה שיש לאותו Chali 2na להגיד לאלה ש"מתחמקות מכדורים כמו בן סטילר" (תתרגמו את "כדורים" לאנגלית ותבינו...) רק משבחות את השיר... לסיכום, החבר'ה עדיין שומרים אמונים לשורשים של התרבות שאותה הם מייצגים (חוץ ממאמצי קרוס-אובר פחות מוצלחים כמו ""Brown Girl או יותר מוצלחים כמו "Work It Out") ובכך שהם נותנים את הכבוד המגיע למייסדים בעבר, הם שומרים על המעמד שלהם באליטה של ההיפ הופ כיום. לצערי הרב הלהקה הכריזה לאחרונה על פירוק, אבל בתעשייה שבה אפילו המתים ממשיכים להוציא אלבומים, פירוק נשמע כמו עניין זמני בלבד. נ. חסיד
כתבתי את הביקורת הזאת לאתר של הליקון היפ הופ, אבל הם עוברים עכשיו כמה שינויים, אז אפרסם את זה כאן. איפשהו בשלהי 1998 ראיתי קליפ מאוד לא אופייני בטלוויזיה: בין כל הפאף דאדי-ים והפוג'יז-ים עם הקליפים עתירי המיליונים שלהם פתאום נתקע אוטו גלידה באמצע מגרש משחקים מלא בילדים, מתוכו בקעו 6 מבוגרים שעשו ראפ מגניב על לופ של פסנתר Fאנקי, התאהבתי. לחבורה קראו Jurassic 5 (בואו נקרא להם J5 מעכשיו, טוב?) ולשיר קראו "Concrete Schoolyard" . מאז דאגתי לבדוק את כל מה שהם מוציאים. גיליתי ארבעה ראפרים שעושים ראפ קצבי, מאוד מלודי (היות והם שרים בהרמוניה כמעט את כל הפזמונים) ומאוד מהוקצע מחבר'ה שלא קשה לראות שהחיים שלהם הם היפ הופ, הם לא פה בשביל הכסף והתהילה, הם עושים את המוסיקה כי הם פשוט אוהבים ומעריצים אותה. יחד עם חברים בהרכבים כמו Dilated Peoples וה Black Eyed Peas (כן! הם!) הם עמדו בראש המחתרת המוסיקלית המשובחת של ההיפ הופ בקליפורניה. תריצו קדימה ל-2006 והלהקה צומצמה למספר ההולם של 5 חברים כי הדי ג'יי Cut Chemist החליט שבא לו להתמקד בקריירה סוליקו, החברים ב Black Eyed Peasהפכו למגה-סטארים שלא מחזירים טלפונים ורק J5 שלנו - אחרי EP אחד ושני אלבומים - עדיין לא מוכרים את הכמויות שהם אמורים למכור (למרות שהם מקבלים כבוד רב מכל מי שבאמת יודע מה קורה...). אז הפעם הם הלכו על בטוח והביאו את ה Dave Matthews Bandלסינגל הראשון הקיצי והמצוין "Work It Out" (והנה הקליפ המאוד משעשע שלו שעושה צחוק מג'ורג' בוש, שעושה צחוק מהעם שלו). הם הביאו גם את המפיק החם של הרגע – Scott Storch – כדי שיפיק להם את הלהיט בפוטנציה ""Brown Girl, התוצאה היא כמו רוב ההפקות של הבחור – צפויה להחריד. רמת הראפ של החבורה הזאת יכולה להציל כל שיר מנפילה, כל הראפרים ובמיוחד Chali 2na הג'אמוס עם הקול העמוק מים המלח (תדמיינו מה היה קורה אם בארי ווייט היה מתחיל לראפרפ...) הם מקצוענים אמיתיים והכימיה ביניהם היא לא פחות ממושלמת. הדי ג'יי הנותר בהרכב Nu-Mark מחזיק על הגב את רוב מלאכת ההפקה וכמו תמיד הוא מספק ביטים עם הרבה זיקה לימי הזהב של ההיפ הופ – שנות ה-80. כאן טמונה הבעיה של האלבום, צריך להיות עיוור כדי לא לשים לב שJ5 מאוד אוהבים את האולד-סקול, ובתור חבר'ה עם יכולת ראפ כל כך גבוהה חבל שהם תקועים קצת יותר מדי בעבר במקום לקחת עניינים קדימה. השיר Radio הוא דוגמא מושלמת – בעוד החבר'ה מדברים על הצורה שבה הם התחברו להיפ הופ בהתחלה, הביט נשמע יותר מדי כמו הלהיט של The Game ו 50 Cent משנה שעברה "How We Do" (שבעצמו היה שיר מחווה לאולד-סקול), למרות הכל השיר חמוד ביותר. "Red Hot" דופק בראש כמו שיר טוב של NWA ול " Turn It Out" יש צליל עתידני ממכר אבל "Baby Please" הוא הקטע הכי נועז באלבום, החבר'ה מאמצים את הצליל הקופצני של הדרום החם עם חצוצרות נוסח Outkast וראפ בקצב כפול. התוצאה מקסימה, אלו שירים כאלו שמראים איך ראפר באמת טוב יודע להתאים את עצמו לכל מסגרת וJ5 עומדים במשימה כמו גדולים. כמו בכל האלבומים שלהם, הם חותמים בקטע אינסטרומנטלי והפעם זהו Canto De Ossanha המעולה בניחוח הלטיני. אבל השיא האמיתי נמצא דווקא בהתחלה – "Gotta Understand" הוא מלאכת סימפול למופת וברגע ששומעים את הקול המלאכי של Curtis Mayfield נכנס פנימה – אי אפשר שלא להתאהב. שורות מגניבות כמו מה שיש לאותו Chali 2na להגיד לאלה ש"מתחמקות מכדורים כמו בן סטילר" (תתרגמו את "כדורים" לאנגלית ותבינו...) רק משבחות את השיר... לסיכום, החבר'ה עדיין שומרים אמונים לשורשים של התרבות שאותה הם מייצגים (חוץ ממאמצי קרוס-אובר פחות מוצלחים כמו ""Brown Girl או יותר מוצלחים כמו "Work It Out") ובכך שהם נותנים את הכבוד המגיע למייסדים בעבר, הם שומרים על המעמד שלהם באליטה של ההיפ הופ כיום. לצערי הרב הלהקה הכריזה לאחרונה על פירוק, אבל בתעשייה שבה אפילו המתים ממשיכים להוציא אלבומים, פירוק נשמע כמו עניין זמני בלבד. נ. חסיד