It's like watching Three Stories in
- פותח הנושא HLAddict
- פורסם בתאריך
One Day, One Room-חלק 1 ../images/Emo58.gif
שם הפרק: One Day, One Room מספר הפרק: 3X12 (במקור: 3X13) מיקום הפרק ברצף הכרונולוגי: 58 (במקור: 59) תאריך שידור: 30/1/07 כתב: דיוויד שור (aka God) ביים: חואן ג'יי. קמפנלה שחקני אורח מרכזיים: קתרין ויניק (איב), ג'פרי לואיס (הומלס) Oh, it's story-time, let me get my Baba, או תקציר עלילת הפרק: לאחר שכל סעיפי האישום נגדו בוטלו ותקופת שהותו במוסד הגמילה הסתיימה, האוס חוזר לPPTH. קאדי גובה ממנו את החוב שהוא חב לה על כך שהעידה למענו עדות שקר בכך שהיא מכריחה אותו "לבלות" יומיים בקליניקה. היות ונמאס לה מהקיטורים ומההתחמקויות שלו ממחויבותו, היא הופכת את התורנות שלו למשחק על כסף. בקליניקה, האוס פוגש מטופלת בשם איב, שמסתבר שנדבקה בכלמידיה ועל פי תגובתה האוס מבין שהיא נאנסה לאחרונה. בידיעה שאין מה לעשות עבורה מבחינה רפואית, האוס מפנה את איב לפסיכיאטרית, אך היא מסרבת לדבר אתה ודורשת להישאר מטופלת של האוס. הוא מנסה להתחמק ממנה, אבל מוצא את עצמו לכוד בסיטואציה שמחייבת אותו לפתור תעלומה שונה בהרבה מאלו אליהן הוא רגיל, ולהתמודד עם אירועים מעברו האישי על מנת לסייע לאיב להתמודד עם מה שעבר עליה. באותו זמן, קמרון פוגשת בקליניקה הומלס הגוסס מסרטן ריאות סופני, המסרב בכל תוקף לקבל טיפול. (תרגום התקציר הרשמי של FOX) I'm lucky? He's the one who didn't die, או הרפואה בפרק: לכל מי שצופה בהאוס כדי ליהנות מתעלומה רפואית טובה, זה לא הפרק בשבילכם. דיוויד שור ידוע בחשיבות שהוא מייחס לאלמנט הcharacter driven של הסדרה מעל לאלמנט הפרוצדורלי (הוא אמר בתכנית an evening with House שאמנם החלק הרפואי מאפשר את ומהווה בסיס לאלמנט האנושי, אבל הוא לא מאמין שמישהו אי פעם יאמר על פרק משהו בסגנון I hope it's a vasculitis episode ולכן זה פחות מענין אותו. הוא טועה, אגב, לא חסרים צופים שמעדיפים את האלמנט הרפואי), וODOR מגלם באופן אולטימטיבי את הגישה הזו. אף על פי כן, האוס בלי מידה מסוימת של רפואה אי אפשר, וכך אנו נתקלים בפרק הזה ב:
אדם שישב בחדר ההמתנה בקליניקה אוחז פתאום בראשו, ומתחיל לרוץ סביב החדר במעגלים ולצעוק שכואב לו. האוס מתקל אותו בעזרת המקל, מזריק לו חומר פאראליטי (שכדברי קאדי, לא מפסיק את הכאב אלא רק משתק את החולה) ואז חומר הרגעה. האוס מעלה את המקרה בפני הדאקלינגז, שמכניסים לאבחנה המבדלת acoustic neuroma (סוג של גידול שפיר ונפוץ למדי במוח שגדל באוזן התיכונה וגורם לאובדן שמיעה. סימפטומים: סחרחורת, אובדן שמיעה וצלצולים באוזניים (טיניטוס), ובמצב מתקדם כאב ראש ותחושות כאב, רדימות או דגדוג בפנים. זו האבחנה של פורמן), פסיכוזה (צ'ייס) ודלקת חריפה באוזן+מאסטואידיטיס (דלקת במאסטואיד, שהוא חלק מהעצם הטמפורלית שממוקם מאחורי האוזן. זה סיבוך, נדיר מאוד כיום, של דלקת האוזן התיכונה. האבחנה המאולצת של קמרון). האוס מורה להם לבצע את כל הבדיקות הדרושות, ואז מגלה להם שהאבחנה הנכונה היא שלחולה יש מקק באוזן, שעקץ אותו. הוא הזמין את כל הבדיקות על מנת להתחמק מעבודה בקליניקה.
אצל מטופל מטופח ברמה סמי-פתולוגית, שהשתמש בקוצץ ציפורניים על מנת לקצוץ את השערות בעומק אפו, מתגלה athlete's foot (פטריה ממשפחת הדרמטופיטים המופיעה על כפות ואצבעות הרגליים, לרוב בין האצבעות כי היא מעדיפה עור חם ולח) בנחיריים.
הבדיקות מראות שאיב נדבקה בכלמידיה (מהאנס שלה מן הסתם). כלמידיה היא זיהום בקטריאלי שנגרם ע"י חידק שחי בנוזל הוגינאלי ובנוזל הזרע. ל-70% מהנדבקים אין כלל סימפטומים. לאלו שיש, הסימפטומים כוללים צריבה בעת הטלת שתן והפרשות מוגלתיות. ניתן לטפל ואף לרפא לחלוטין כלמידיה, אך אם היא לא מטופלת הזיהום עלול להתפשט בגוף.
לאחר כשעה של שיחה חד-צדדית בין הפסיכיאטרית לאיב, הפסיכיאטרית נותנת לה בנזודיאזפין, סם הרגעה מאותה משפחה כמו הואליום. איב חוטפת את הבקבוק ובולעת את כל תוכנו בנסיון להתאבד, מה שמחייב ביצוע החייאה ושאיבת קיבה.
מטופל שהגיע לקליניקה עם שיהוקים בלתי פוסקים (מדומים) במטרה לקבל מסאז' רקטלי מהאוס (can you blame him?
). הרעיון לגרות את הרקטום כטיפול לשיהוק הועלה לראשונה למיטב ידיעתי כאן בארץ, בבית החולים בני ציון בחיפה. ההסבר הפיזיולוגי לכך הוא שגירוי של הרקטום גורם לגירוי של עצב הואגוס, וגירוי של עצב הואגוס מדכא את פעילות העצב הפרני, שמעצבב את הסרעפת (שפעול ספסטי של הסרעפת-באמצעות העצב הפרני-הוא זה שגורם לשיהוק).
קמרון מאשפזת הומלס חולה בסרטן ריאות סופני, שאינו מעונין לקבל טיפול פליאטיבי (במקרה זה משככי כאבים) כדי שקמרון תזכור אותו (כלומר כדי שמישהו יזכור אותו). יש לציין שגסיסה מסרטן ריאות היא דרך כואבת מאוד למות. מספר טעויות רפואיות מינוריות ביותר בפרק:
לא היתה לקאדי שום סיבה לכעוס על הרוקח-הוא לא נתן לה סם הרגעה במהירות כי הוא חייב לקבל הוראה מפורשת לכך, והיא כלל לא ביקשה זאת ממנו.
התמוטטות ממנת יתר של בנזודיאזפין לוקחת יותר זמן מהכמה שניות שהשתמע מדברי הפסיכיאטרית שעברו.
לאחר שמטופל מנסה להתאבד, יש לנקוט באמצעי זהירות שלא נראה שננקטו בפרק (למעט אזיקים, שהוסרו מהר למדי). (נכתב בסיוע ותוך הסתמכות על polite dissent: http://www.politedissent.com)
שם הפרק: One Day, One Room מספר הפרק: 3X12 (במקור: 3X13) מיקום הפרק ברצף הכרונולוגי: 58 (במקור: 59) תאריך שידור: 30/1/07 כתב: דיוויד שור (aka God) ביים: חואן ג'יי. קמפנלה שחקני אורח מרכזיים: קתרין ויניק (איב), ג'פרי לואיס (הומלס) Oh, it's story-time, let me get my Baba, או תקציר עלילת הפרק: לאחר שכל סעיפי האישום נגדו בוטלו ותקופת שהותו במוסד הגמילה הסתיימה, האוס חוזר לPPTH. קאדי גובה ממנו את החוב שהוא חב לה על כך שהעידה למענו עדות שקר בכך שהיא מכריחה אותו "לבלות" יומיים בקליניקה. היות ונמאס לה מהקיטורים ומההתחמקויות שלו ממחויבותו, היא הופכת את התורנות שלו למשחק על כסף. בקליניקה, האוס פוגש מטופלת בשם איב, שמסתבר שנדבקה בכלמידיה ועל פי תגובתה האוס מבין שהיא נאנסה לאחרונה. בידיעה שאין מה לעשות עבורה מבחינה רפואית, האוס מפנה את איב לפסיכיאטרית, אך היא מסרבת לדבר אתה ודורשת להישאר מטופלת של האוס. הוא מנסה להתחמק ממנה, אבל מוצא את עצמו לכוד בסיטואציה שמחייבת אותו לפתור תעלומה שונה בהרבה מאלו אליהן הוא רגיל, ולהתמודד עם אירועים מעברו האישי על מנת לסייע לאיב להתמודד עם מה שעבר עליה. באותו זמן, קמרון פוגשת בקליניקה הומלס הגוסס מסרטן ריאות סופני, המסרב בכל תוקף לקבל טיפול. (תרגום התקציר הרשמי של FOX) I'm lucky? He's the one who didn't die, או הרפואה בפרק: לכל מי שצופה בהאוס כדי ליהנות מתעלומה רפואית טובה, זה לא הפרק בשבילכם. דיוויד שור ידוע בחשיבות שהוא מייחס לאלמנט הcharacter driven של הסדרה מעל לאלמנט הפרוצדורלי (הוא אמר בתכנית an evening with House שאמנם החלק הרפואי מאפשר את ומהווה בסיס לאלמנט האנושי, אבל הוא לא מאמין שמישהו אי פעם יאמר על פרק משהו בסגנון I hope it's a vasculitis episode ולכן זה פחות מענין אותו. הוא טועה, אגב, לא חסרים צופים שמעדיפים את האלמנט הרפואי), וODOR מגלם באופן אולטימטיבי את הגישה הזו. אף על פי כן, האוס בלי מידה מסוימת של רפואה אי אפשר, וכך אנו נתקלים בפרק הזה ב:
One Day, One Room-חלק 2 ../images/Emo58.gif
I do my best work on the big stage, או גילויים על הדמויות הקבועות:
הגילוי המרכזי הוא כמובן הבסיס ליחסיו המעורערים של האוס עם אביו ולשנאה שלו כלפיו. ג'ון האוס, טייס ימי בצבא ארה"ב, היה איש משמעת קשוח וכשבנו לא התנהג כשם שהוא ציפה ממנו, הוא נהג להעניש אותו באמצעים קיצוניים כמו להכריח אותו לישון בחצר או להיכנס לאמבטיית קרח. האוס מספר בתחילה לאיב שזו היתה סבתו שהתעללה בו, אך היא עולה מיד על השקר ורק לקראת סוף הפרק הוא מגלה לה את האמת. הגילוי הזה דרמטי מאוד בעיקר כי זו ככל הנראה הפעם הראשונה שהאוס סיפר זאת למישהו (כנראה שאפילו וילסון לא ידע, כי לדעתו הדבר הכי נורא שקרה להאוס הוא הירי. אולי סטייסי יודעת). מבחינת האוס זה הדבר הכי נורא שקרה לו (ולא ענין הרגל, או כשלון הטיפול בקטמין), אם כי יתכן שהוא בחר דווקא בחוויה הזו כי הוא חשב שאיתה איב תוכל להזדהות הכי הרבה, משום שזו במידה מסוימת מקבילה של מה שעבר על איב-משהו שמישהו עשה לו/לה, לא מצב רפואי שאינו תלוי-אדם. הסיפור כולו שופך אור חדש על אופיו של האוס (אם כי עדיין לדעתי לחוויות אחרות בחייו היתה השפעה מעצבת לא פחות, וזה גם לשמחתי לא מוצג כ*ה*סיבה להיותו של האוס-האוס), וגם מסביר חלקית את האובססיה שלו עם what's right (החלק השני הוא השתלבות בחברה, במובן השני של המילה 'right'), שעולה בפרק כשהוא מחפש מה לומר לאיב בתשובה לשאלותיה (כשצ'ייס אומר לו שאין תשובה שגויה כי אין תשובה נכונה, האוס עונה לו "Wrong, we just don't know what the right answer is", תשובה שמתכתבת עם מה שאמר בנושא ב-Three Stories (I’m sure this goes against everything you’ve been taught, but right and wrong do exist. Just because you don’t know what the right answer is – maybe there’s even no way you could know what the right answer is – doesn’t make your answer right or even okay. It’s much simpler than that. It’s just plain wrong.)). נקודה נוספת שהסיפור הזה מסביר (חלקית, לפחות) היא האמון, או ליתר דיוק חוסר האמון של האוס באנשים-מאפיין קלאסי של נפגעי התעללות. הוא תמיד מניח את הרע ביותר לגבי כולם, קשה לו לסמוך על ולהיפתח בפני אנשים, שלא לדבר על בת זוג (וילסון מעלה את הנושא בפני קמרון בפרק שישודר מחר בערוץ 3, Love Hurts ומזהיר אותה שלא לשחק ברגשותיו של האוס בשל כך). בעבר חשבתי שזו אשמתה הבלעדית של סטייסי ובגידתה בהאוס בענין ניתוח הרגל, אבל אין לי כעת ספק שזה עמוק יותר מזה (אם כי גם לה יש חלק בכך). אגב, מענין אותי לדעת איפה היתה אמו של האוס (אותה הוא אוהב ולכן אני מניחה שהיא לא ידעה או שגם היא ספגה מאביו של האוס מנת "חינוך") בכל הענין.
האוס לא רק למד רפואה בג'ונס הופקינס, הוא גם עשה שם את ה-pre-med (וכבר ידוע לנו שהוא המשיך לבי"ס לרפואה בג'ונס הופקינס, ואז העיפו אותו בגלל הסיפור עם ון-ליברמן (וובר) והוא עבר למישיגן (שם למדה גם קאדי)). Ideas are not soda cans. Recycling sucks, או התכתבות עם פרקים אחרים ומיני-קשתות עלילה:
בעלה של קמרון והסיבה לנישואיהם הועלו לראשונה בFidelity (פרק 1X07), טופלו שוב בהרחבה יחסית בSpin (פרק 2X06( והוזכרו גם בהזדמנויות אחרות (כמו בAcceptance, פרק 2X01(. קמרון נישאה לבעלה בגיל 21, לאחר שאובחן אצלו סרטן בלוטת התריס ששלח גרורות למוח. הוא מת כחצי שנה לאחר מכן. קמרון נשארה לצדו על אף שהתאהבה בחברו הטוב, ג'ו. ההומלס חולה הסרטן מזכיר את בעלה של קמרון בנסיון לשגע אותה, והאיזכור הזה הדגיש עבורי עד כמה הדמות שלה השתנתה. קמרון, שב-Acceptance אמרה לוילסון שכשאדם טוב מת, למישהו צריך להיות אכפת והיתה מוכנה להיפגע רגשית מהקרבה לסינדי (שגססה גם היא מסרטן ריאות באותו פרק), לא מתייחסת בתחילה אל ההומלס באופן אמפתי במיוחד. למה הוא צריך בכלל לגסוס בכאבים כדי שיהיה אכפת לה (בעיניו) ממנו? איך זה שקמרון מרשה לעצמה להכריח, באופן האוסי במיוחד, מטופל לקבל טיפול פליאטיבי? השוואה בין היחס שלה לסינדי לבין היחס שלה אל ההומלס מדגימה היטב בעיני את הטרנספורמציה שעברה עליה בעונה השלישית. הנכונות שלה להקריב דהתה, והשתלט עליה מין ריאליזם ציני. אמנם בסוף היא מתייחסת אליו בחמלה ובעדנה, נשארת לצדו ואף רוחצת את גופתו, אבל היי, אפילו האוס נפתח ופתח (no pun intended) בסוף את איב...
זו אינה הפעם הראשונה שהאוס מביע את דעתו בנושא ההפלות (הנושא הועלה גם ב-Sports Medicine, בו לולה, אשתו של האנק, הPOTW, רצתה להפיל על מנת שתוכל לתרום לבעלה כליה). האוס מסביר לאיב באופן לוגי מאוד ויפה לדעתי את עמדתו (הפלה היא "רצח מוסרי", אך "רצח מוסרי" שניתן לשים לו גבולות ולכן הוא לגיטימי). גם נושא הדת כבר נדון בעבר, בעיקר בפרק House vs God.
הפרק מתכתב בעקיפין אך באופן בולט למדי עם No Reason והשלכותיו על Meaning. האוס לא יודע כיצד להתחבר למטופלת, לא יודע מה לומר לה ולא מבין למה היא "נטפלת" אליו (או כהגדרתו, "אונסת אותו"). חוויה דומה עברה עליו בMeaning עם משפחתו של ריצ'ארד, וגם שם וילסון ניסה לסייע לו בכך, אך ללא הועיל. מענין במיוחד לראות כיצד כל דמות מגיבה לשאלה מה לענות לאיב בצורה האופיינית לה. החלוקה הגסה היא ל"ספר את האמת" (וילסון) ו"ספר שקר" (הדאקלינגז). קמרון דוחקת בו לספר לאיב שחייו היו טובים על מנת לתת לה תקווה (הזכיר לי את הרצון שלה לתת לאימהות של התינוק שמת בMaternity עוד כמה שעות תקווה). פורמן דוחק בו לספר לאיב שחייו היו גרועים, אך שהוא הצליח להשתקם (בכלל, הגישה של פורמן לנושא מאוד רציונלית, גם אם, כמו שקמרון ציינה, לחלוטין לא ריאלית כשמדובר ברגשות) וצ'ייס... צ'ייס יוצא אידיוט בצורה אופיינית לו בכלליות אך לא אופיינית לעונה-השלישית-פוסט-Finding Judas ולא מגבש עמדה (tell her... keep her asleep
). מענין גם שהאוס אמנם לא סבור שחייו טובים, אך גם לא שהם גרועים במיוחד, וזו לא הפעם הראשונה שהוא מבטא את ההרגשה הזו.
כאמור, הפרק ממשיך את המיני-קשת עלילה העוסקת ביחסיו של האוס עם אביו/הוריו, שהחלה ב-Daddy's Boy והמשיכה ב-Son of a Coma Guy.
הפרק המשכי לWords and Deeds (ובכך מתאים הרבה יותר להשתבץ אחריו מאשר Needle in a Haystack), הן מבחינת אזכור ה"חוב" של האוס לקאדי על כך שהעידה למענו עדות שקר, והן מבחינת סטטוס הגמילה המזויף שלו (קאדי מגלה שזו היתה תרמית, משעשע במיוחד לאור העובדה שבWaD היא אמרה לו שהגמילה עובדת
). קאדי, שהמציאה ככל הנראה את חובת העבודה בקליניקה כדי לקדם את האוס בתהליך הגמילה שלו מבחינה רגשית, נראית מעונינת בכך לא פחות, ואולי אפילו יותר, כשמתגלה לה שהאוס עדיין צורך ויקודין.
I do my best work on the big stage, או גילויים על הדמויות הקבועות:
One Day, One Room-חלק 3 ../images/Emo58.gif
מה שמביא אותי לקשת העלילה של טריטר, לקשת העלילה של No Meaning ובאופן כללי לטענה שהאוס לא משתנה בעקבות מה שעובר עליו. אחת מגדוּלוֹת הסדרה, לדעתי, היא העובדה שהאוס אכן לכאורה לא משתנה באופן מהותי. קורים לו דברים, והוא מושפע מהם רגעית, אבל לאחר פרק או שניים נראה שכלום לא קרה (מישהו בכלל זוכר שלפני שני פרקים תהינו אם הוא ניסה להתאבד, למשל?). One Day, One Room מראה שזה לא ממש כך, שאמנם השינויים שעוברים על האוס הם קטנטנים, ממש זניחים, כשלעצמם (ממש כמו בחיים, אגב. האוס צודק באומרו שוב ושוב people don't change), אבל ביחד ולאורך זמן נבנית מידה מסוימת של התקדמות והתפתחות של הדמות מתחת לפני השטח (אם כי מעל לפני השטח הכל נשאר אותו דבר. אני בטוחה שבפרק הבא האוס יחזור לקרוא למטופלים שלו אידיוטים ולהיות שמוק חסר רגישות). העובדה שהאוס הצליח בסופו של דבר להיפתח, ויותר מזה, שהוא הצליח לגלות בעצמו אכפתיות אמיתית וכנה לחלוטין כלפי איב (שאני בספק אם הוא עצמו האמין שיש בו), מראה לדעתי שמה שעבר עליו בעונה השלישית בכל זאת הזיז אצלו משהו (שוב, זעיר וזעום שבטח התאייד עם קרדיטי הסיום של ODOR, אבל בכל זאת). Well Google it!, או טריוויה, איזכורים ורפרנסים:
שם הפרק הוא גם השורה האחרונה שנאמרה בו
הפרס שאליו התייחס "המשהק המדומה" הוא האיג-נובל 2006. הזוכים (ישראלים, אגב) בפרס הנם צוות חוקרים שבדקו האם גירוי של הרקטום אכן גורם להפסקת שיהוקים.
האוס שואל את מטופלי הקליניקה שחוששים שנדבקו במחלת מין אם הם מעולם לא צפו ב-after school special. המונח after school special מתייחס לסוג אמריקאי של תכנית טלויזיה המיועד לצפיה ע"י בני נוער כשהם חוזרים הביתה מבית הספר (בסביבות 16:00). המונח הוטבע ע"י רשת ABC ב-1972, אך גם לרשתות הטלויזיה האמריקאיות האחרות היו גרסאות משלהן לסוג התכניות הזה.
האוס שואל את המטופלים הללו גם אם מעולם לא צפו בדוסון קריק. דוסון קריק (1998-2003), היא סדרה מצליחה למדי ששודרה גם בארץ ועסקה בארבעה טינאייג'רים ובהתמודדות שלהם עם גיל ההתבגרות.
המונוגרמה על הממחטה של האיש המבוגר בקליניקה שהסכים ללכת הביתה תמורת 50 דולר היתה D.S. אלה הם ראשי התיבות של דיוויד שור, שלגמרי במקרה כתב את הפרק (האוס גם אומר בציניות the monogram is definitely his).
שפת אמה של קתרין וויניק, שמגלמת את איב, הנה אוקראינית (אם כי היא נולדה וגדלה בכלל בקנדה). אני לא מומחית למבטאים, אבל אולי משום כך בחלק מהפרק המבטא שלה נשמע קצת משונה. I'm gay. Oh, that's not what you meant, או שיפים!
חובבי ההאמרון ודאי נהנו לראות שבניגוד לכלל העונה השלישית, קמרון לא מכחישה את הענין הרומנטי שלה בהאוס כשצ'ייס העלה אותו.
עם זאת, אין ספק שבפרק הזה שלטו האדי, החל מהסצינה שלהם יחד בפארק (breath mint. I thought you were gonna kiss me... Enough foreplay, are you gonna kiss me or not?), עבור דרך הסצינות שלהם במשרד שלה וכלה בעמידה שלו צמוד אליה מאחור. מממ... יש בו, בהאוס/יו, משהו שגורם לכימיה מטורפת בינו לבין המון דמויות/שחקניות בסדרה. I saw music, או פסקול הפרק:
Listen Here של אדי האריס (מתנגן ברקע הטיפולים העצמיים שהאוס "נותן" לחולים שהוא בודק במסגרת ההתערבות שלו ושל קאדי)
Grey Room של דמיאן רייס (מתנגן כשאיב מספרת להאוס בפארק מה קרה לה, עד סוף הפרק). There's no 'I' in 'team'. There's a 'me', though, if you jumble it up, או חוות דעתי על הפרק: נו, אני מניחה שברור שנורא אהבתי את הפרק. כרגע הוא מתחרה מבחינתי על Merry Little Christmas על תואר הThree Stories/No Reason של העונה השלישית. לא יודעת למה, אבל הפרקים הלא-סטנדרטיים של דיוויד שור פשוט עושים לי את זה (בעצם אני כן יודעת למה, כי הוא גאון זוכה אמי וכי הוא יצר את האוס ולכן מבין אותו יותר טוב מכל כותב אחר). אהבתי במיוחד את הסוף. האוס נשאר האוס, והוא מסרב לראות בעצמו כאיזה מושיע שהצליח לדובב את איב ובכך לעזור לה. למען האמת, כנראה שבמידה מסוימת הוא צודק-הוא אולי התחיל איזשהו תהליך ריפוי, אבל ההתמודדות של איב נותרה פחות או יותר קשה באותה מידה. את משפט הסיום אני לא בטוחה שהבנתי (הוא התכוון ל"אולי, ביום מן הימים", או ל"היינו יחד יום אחד בחדר אחד, מחר יהיה יום חדש עם חדר חדש"?). אגב, בדומה לNo Reason (ובניגוד כמעט מוחלט לThree Stories), הדעות לגביו חלוקות. אנשים רבים שנאו את הפרק, נעלבו ממנו (ענין הדת ונושא ההפלות), התרגזו כי הוא לא הכיל חלק רפואי משמעותי או סתם השתעממו ממנו. Yeah, you can quote me. C-U-D-D-Y, או ציטוטים נבחרים:
מה שמביא אותי לקשת העלילה של טריטר, לקשת העלילה של No Meaning ובאופן כללי לטענה שהאוס לא משתנה בעקבות מה שעובר עליו. אחת מגדוּלוֹת הסדרה, לדעתי, היא העובדה שהאוס אכן לכאורה לא משתנה באופן מהותי. קורים לו דברים, והוא מושפע מהם רגעית, אבל לאחר פרק או שניים נראה שכלום לא קרה (מישהו בכלל זוכר שלפני שני פרקים תהינו אם הוא ניסה להתאבד, למשל?). One Day, One Room מראה שזה לא ממש כך, שאמנם השינויים שעוברים על האוס הם קטנטנים, ממש זניחים, כשלעצמם (ממש כמו בחיים, אגב. האוס צודק באומרו שוב ושוב people don't change), אבל ביחד ולאורך זמן נבנית מידה מסוימת של התקדמות והתפתחות של הדמות מתחת לפני השטח (אם כי מעל לפני השטח הכל נשאר אותו דבר. אני בטוחה שבפרק הבא האוס יחזור לקרוא למטופלים שלו אידיוטים ולהיות שמוק חסר רגישות). העובדה שהאוס הצליח בסופו של דבר להיפתח, ויותר מזה, שהוא הצליח לגלות בעצמו אכפתיות אמיתית וכנה לחלוטין כלפי איב (שאני בספק אם הוא עצמו האמין שיש בו), מראה לדעתי שמה שעבר עליו בעונה השלישית בכל זאת הזיז אצלו משהו (שוב, זעיר וזעום שבטח התאייד עם קרדיטי הסיום של ODOR, אבל בכל זאת). Well Google it!, או טריוויה, איזכורים ורפרנסים:
Cuddy: Is that vicodin? House: Breath mint. I thought you were gonna kiss me [...] Enough foreplay, are you gonna kiss me or not? Cuddy: Then he's still in pain! House: Yeah, but quietly House: So it's "Do clinic duty, or go to jail". Cuddy: Yes. House: Then it'll be "Finish your paperwork, or go to jail; help with fund-raising, or go to jail; do your job, or go to jail". I think I'd rather go to jail Doctor: He swallowed a magnet. We gotta cut it out. House: How old are you? Patient: Eight. House: And he swallowed something stuck to a fridge. Darwin says "let him die". House: If we talk about nothing, nothing will change. Eve: It might. House: How? Eve: Time. Time changes everything. House: That's what people say. It's not true. Doing things changes things, not doing things leaves things exactly as they were. House: There is no truth. Wilson: Are we role-playing? Am I you? I don't want to be you! Chase: Tell her... Keep her asleep House: ...You're gonna base your whole life on who you got stuck in a room with? Eve: I'm gonna base this moment on who I'm stuck in a room with. That's what life is, it's a series of rooms, and who we get stuck in those rooms with adds up to what our lives are. I'm too handsome to do paperwork, או screencaps: טוב, לא ממש, אולם ניתן למצוא מספר תמונות מן הפרק בקישור הבא, תחת 'episode photos': http://www.fox.com/house
shanistern
New member
אירית, באמא'שלי, את שרוטה
shanistern
New member
לא לחפירה- למחוייבות...
אבל סחתיין
אבל סחתיין
אירית תודה...
כיף לקרוא... וגם תודה על הדיון המעניין פה ובשרשור השני על הפרק! אחרי צפיה שניה (שלישית בדרך) אני מרשה לעצמי קצת תובנות: בקשר למשפט בסוף לדעתי הוא התכוון למשמעות השניה (כלומר היה ונגמר), ואם כבר (שוב
הדיון על 'מה שנכון', חשבתי על זה שהשינוי שהאוס עובר בפרק הזה קשור ל'נכון' ו'לא נכון' - קשה לי לזכור פרק עם כ"כ הרבה התייעצויות עם ווילסון והחברה, פשוט כי הוא תמיד יודע מה נכון... פתאום הוא מצא את עצמו מול מראה בדמות של איב, פגעו בה - מה היא עושה עם זה? הוא מנסה לתרום לה את הפתרון שלו - לברוח למחוזות בטוחים (כמו בוויכוח, כשהיא טוענת בצדק שהוא נהנה ממנו), ולשקוע בעשיה, (יש מי שיגידו לברוח, יש מי שיגידו התמודדות...) אבל זה כמובן לא מספיק לה (ולו). עוד לא גיבשתי דעה - האם הוא באמת השתכנע (מווילסון) שלדבר זה עוזר (לפחות לאיב), או שהוא חושב שהוא רק גרם לה לבכות... קשה לי להניח שהוא באמת מסוגל לת לעצמו להיות במקום של 'לא יודע'. ושתי הערות לסיום: קשה להתעלם מהקושי שלו להבין למה היא בחרה בו (הוא שואל אותה מליון פעם), הזכיר לי את השאלה (העצובה שלו לקמרון - למה את אוהבת אותי... וחוצמיזה קישור: http://news.walla.co.il/?w=/2/986869
כיף לקרוא... וגם תודה על הדיון המעניין פה ובשרשור השני על הפרק! אחרי צפיה שניה (שלישית בדרך) אני מרשה לעצמי קצת תובנות: בקשר למשפט בסוף לדעתי הוא התכוון למשמעות השניה (כלומר היה ונגמר), ואם כבר (שוב
הדיון על 'מה שנכון', חשבתי על זה שהשינוי שהאוס עובר בפרק הזה קשור ל'נכון' ו'לא נכון' - קשה לי לזכור פרק עם כ"כ הרבה התייעצויות עם ווילסון והחברה, פשוט כי הוא תמיד יודע מה נכון... פתאום הוא מצא את עצמו מול מראה בדמות של איב, פגעו בה - מה היא עושה עם זה? הוא מנסה לתרום לה את הפתרון שלו - לברוח למחוזות בטוחים (כמו בוויכוח, כשהיא טוענת בצדק שהוא נהנה ממנו), ולשקוע בעשיה, (יש מי שיגידו לברוח, יש מי שיגידו התמודדות...) אבל זה כמובן לא מספיק לה (ולו). עוד לא גיבשתי דעה - האם הוא באמת השתכנע (מווילסון) שלדבר זה עוזר (לפחות לאיב), או שהוא חושב שהוא רק גרם לה לבכות... קשה לי להניח שהוא באמת מסוגל לת לעצמו להיות במקום של 'לא יודע'. ושתי הערות לסיום: קשה להתעלם מהקושי שלו להבין למה היא בחרה בו (הוא שואל אותה מליון פעם), הזכיר לי את השאלה (העצובה שלו לקמרון - למה את אוהבת אותי... וחוצמיזה קישור: http://news.walla.co.il/?w=/2/986869אירית! תודה רבה!
אני כל כך מודה לך על ההרחבה הזו על הפרק המיוחד הזה, שכל כך רציתי לראות אך לא הצלחתי (בשום דרך אפשרית,מדיה פלייר ארור) אני קראתי את הכל, אפילו את הקטע על הרפואה בפרק, שאני לא בקיעה בו כל כך, הבנתי את הכל והיה מרתק למדי. לפי התאורים והתרגום המוצלח שלך הצלחתי לדמיין את משהתרחש בפרק, (יש לי דמיון מפותח, אבל כנראה שזה לא מספיק) אני כנראה מעכשיו לא אוכל יותר לצפות בעונה ה3, כי אין לי את הדרך לעשות זאת, אצתרך לחכות עד לאפריל-מאי...T_T בהחלט שור עושה עבודה יוצאת מן הכלל, אותה זכינו לראות על המסך בצורה המעולה והמרתקת ביותר. כמובן כפי שאמרת, יו מצליח לתרום לאווירה הכללית על הסט, ובין השחקנים, למרות שהוא ממעיט בערכו בראיונות מסייומים, ליסה (קאדי) משבחת על הקלילות וההומור שלו בצילומים. ובראיון אחד, כאשר הראו לו על המסך מהם תגובות השחקנים על עבודתם לצידו, הוא מעדיף כנראה, שוב לחזור להומור, ולומר שהוא איום בצילומים...(אחח יו יו יו, מתי תבין כבר שהמיוחד בך - הוא כולך, ללא צל של ספק בכך. תתמודד עם זה, ולמד להעריך את עצמך, רק אל תעלה את האף יותר מידי. וכאן הסתיימה לה הפנייה הבנאלית כלפיי יו ><) נ.ב בזמן האחרון לא הספקתי להשתתף בשרשורים האחרונים, כי בזמן האחרון יש לי הרבה מאוד בחינות ופרוייקט ענקי באנגלית, שכתוצאה מכך אני מחויבת להפגש עם חברותיי לקבוצה. אני אשתתף במיוחד בסופי שבוע. עמכם הסליחה אנה
אני כל כך מודה לך על ההרחבה הזו על הפרק המיוחד הזה, שכל כך רציתי לראות אך לא הצלחתי (בשום דרך אפשרית,מדיה פלייר ארור) אני קראתי את הכל, אפילו את הקטע על הרפואה בפרק, שאני לא בקיעה בו כל כך, הבנתי את הכל והיה מרתק למדי. לפי התאורים והתרגום המוצלח שלך הצלחתי לדמיין את משהתרחש בפרק, (יש לי דמיון מפותח, אבל כנראה שזה לא מספיק) אני כנראה מעכשיו לא אוכל יותר לצפות בעונה ה3, כי אין לי את הדרך לעשות זאת, אצתרך לחכות עד לאפריל-מאי...T_T בהחלט שור עושה עבודה יוצאת מן הכלל, אותה זכינו לראות על המסך בצורה המעולה והמרתקת ביותר. כמובן כפי שאמרת, יו מצליח לתרום לאווירה הכללית על הסט, ובין השחקנים, למרות שהוא ממעיט בערכו בראיונות מסייומים, ליסה (קאדי) משבחת על הקלילות וההומור שלו בצילומים. ובראיון אחד, כאשר הראו לו על המסך מהם תגובות השחקנים על עבודתם לצידו, הוא מעדיף כנראה, שוב לחזור להומור, ולומר שהוא איום בצילומים...(אחח יו יו יו, מתי תבין כבר שהמיוחד בך - הוא כולך, ללא צל של ספק בכך. תתמודד עם זה, ולמד להעריך את עצמך, רק אל תעלה את האף יותר מידי. וכאן הסתיימה לה הפנייה הבנאלית כלפיי יו ><) נ.ב בזמן האחרון לא הספקתי להשתתף בשרשורים האחרונים, כי בזמן האחרון יש לי הרבה מאוד בחינות ופרוייקט ענקי באנגלית, שכתוצאה מכך אני מחויבת להפגש עם חברותיי לקבוצה. אני אשתתף במיוחד בסופי שבוע. עמכם הסליחה אנה
o r t a l i t
New member
וואו ../images/Emo99.gif../images/Emo58.gif
קודם כל, חתיכת השקעה, ממש נהניתי לקרא :] בקשר לפרק, הוא היה נהדר, ממש גמעתי אותוP: [בכלל עונה 3 מקסימה :] אני חושבת שבסוף הוא התכוון שזה היה עיניין של יום אחד, (בגלל) חדר אחד.. כמו הפירוש השני שלך. חח מדהים כמה שבידיוק מה שמרתיע אנשים אחרים מלאהב את הפרק, רק גורם לי לאהב אותו יותר
. ולסיום, 3> האדי =))
קודם כל, חתיכת השקעה, ממש נהניתי לקרא :] בקשר לפרק, הוא היה נהדר, ממש גמעתי אותוP: [בכלל עונה 3 מקסימה :] אני חושבת שבסוף הוא התכוון שזה היה עיניין של יום אחד, (בגלל) חדר אחד.. כמו הפירוש השני שלך. חח מדהים כמה שבידיוק מה שמרתיע אנשים אחרים מלאהב את הפרק, רק גורם לי לאהב אותו יותר
•°• נעמה•°•
New member
מרתק, ../images/Emo51.gif../images/Emo58.gif
פרק מצויין, ראיתי אותו היום שוב. אני הבנתי את סוף הפרק כ"אולי, ביום מן הימים", אבל אין לדעת מה באמת הייתה הכוונה. בכלל, סצנת הסיום של הפרק הייתה חזקה, בעיקר מבחינת מה שהאוס אמר, שלדעתי גם לימד אותנו קצת על איך שהוא רואה את הדברים ואת מה שעבר עליו... ציטוטים מהקטע: "we've got to help her, right? except we can't" "All we've done is make a girl cry" "Because I don't know" [כתובה לשאלה של ווילסון - Then why did you..?][אגב, באמת מעניין אותי לדעת מה התשובה האמיתית לשאלה הזו, אני לא הצלחתי להבין מהפרק] מאד אהבתי את הקשר בין האוס לאיב. הסימפטיה שלו אליה נראתה לאורך כל הפרק, במיוחד לקראת הסוף, כשהם דיברו בפארק.. [האוס היה כה רגיש.
] דבר נוסף ששמתי לב אליו זה התסכול של האוס מדברים שאיב אמרה ובעיניו היו תפיסה לא נכונה של המציאות, והרצון שלו להוכיח את הדברים שלה [כלא נכונים]. נכון שבד"כ האוס מתעקש לשכנע אנשים שהם טועים, אבל הפעם זה היה נראה שונה, ואני פירשתי את זה כאי רצון שלו לראות אותה בעמדה עוד יותר פגיעה בגלל האמונות הכביכול לא נכונות שלה, וזה כתוצאה מההזדהות שלו איתה. [משפט קצת מסובך, אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר
] בכל אופן, אני הייתי מאד רוצה לראות את הקשר הזה ממשיך... לילה טוב ושבוע נפלא לכולם!
פרק מצויין, ראיתי אותו היום שוב. אני הבנתי את סוף הפרק כ"אולי, ביום מן הימים", אבל אין לדעת מה באמת הייתה הכוונה. בכלל, סצנת הסיום של הפרק הייתה חזקה, בעיקר מבחינת מה שהאוס אמר, שלדעתי גם לימד אותנו קצת על איך שהוא רואה את הדברים ואת מה שעבר עליו... ציטוטים מהקטע: "we've got to help her, right? except we can't" "All we've done is make a girl cry" "Because I don't know" [כתובה לשאלה של ווילסון - Then why did you..?][אגב, באמת מעניין אותי לדעת מה התשובה האמיתית לשאלה הזו, אני לא הצלחתי להבין מהפרק] מאד אהבתי את הקשר בין האוס לאיב. הסימפטיה שלו אליה נראתה לאורך כל הפרק, במיוחד לקראת הסוף, כשהם דיברו בפארק.. [האוס היה כה רגיש.
•°• נעמה•°•
New member
עוד תמונה שאהבתי ../images/Emo58.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.